בנתיבי הפצה קדמוניים

375px-Hippos_merchantman

של סחורות, רעיונות ומילים

מהכתב הפניקי-עברי מאז ועד לסטרט-אפ של היום

ביטוי נוסף, אחד מני רבים, לתרבות אירופית נשגבת ועתיקת יומין – טבח יהודים – קיבל לאחרונה איזכור. עיתון הגרדיאן הבריטי דיווח על אירוע חגיגי בהשתתפות שגריר ישראל בספרד לשינוי שם עיירה שמאות בשנים נשאה בגאון את השם שפירושו "מוות ליהודים" בהטיה זו או אחרת.

האומנם? משמע שעד לפני שבועות ספורים, מדינה אירופית חשובה, נושאת תרבות אירופה ליבשת אמריקה (הנחשבת מובילת תרבות בדרום אמריקה עד עצם היום), נשאה בגאון ורשמה בכל האטלסים מסמכי ממשלתה וכיוצא בזה את הביטוי "מוות ליהודים"… מדינה המתיימרת גם היא לתווך ולפתור לנו את הסכסוך עם הערבים. הללויה!

מפליא כי גם ראשי משרד החוץ לא מצאו זאת כסיבה למחות בפני ממשלת ספרד, אפילו לא אנשי שלום "מדופלמים" כד"ר ליאל או פרופ' שלמה בן-עמי, שהעדיפו מן הסתם ליהנות מארמונות ספרד בעת שהותם שם בתפקיד. איך מכבד שגריר מדינת-ישראל בנוכחותו (ובכך נותן חסות ישראלית רשמית לדבר נפשע למדי, שראוי היה לקבל "חסות" אחרת לחלוטין – של שופט חוקר, שבעקבותיה הליך הוקעה בבית משפט ותלונה רשמית מטעם משרד החוץ), פשוט נשגב מבינתי. מן הסתם מדובר בהיגיון מוגבל וחסר, כיאות לגליציאנער פשוט.

אני נזכר באמירתו של שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, שהיא אולי הדבר הנכון והקולע ביותר שאמר בחייו, שרצח יהודים הוא דבר טבעי ומובן מאליו עבור אירופים. מאחורי אמת פשוטה שכזו שהיא בבחינת קצה הקרחון, מסתתר הר שלם, כמו למשל אי-יכולתם להבין כי יש יהודים שאינם מוכנים לקבל זאת וכי לא יקבלו "מפות אירופיות" שינציחו זאת…

המעניין הוא, שבעוד שטובחים ביהודים, אין הדבר מפריע למרצחיהם לשדוד גם את שפתם (שוד הרכוש מובן מאליו) ולהטמיע בביתם שלהם את מילות שפת הקורבנות, השפה העברית…

שם העיירה היה Mota de Judios – מות היהודים (בספרדית).

אין זה בלתי סביר שהמילה "מות" שאותה שמעו מהיהודים (בטרם נטבחו?) אומצה בהתלהבות (על ידי הרוצחים?) כעדות והוכחה נוספת לעשייה רב-תרבותית אירופית מפוארת…

אגב, על פי היגיון זה, לא רק בספרד טבחו ביהודים. יש לכך ראייה מרשיעה גם בשפה הצרפתית: מות – Mort, אם כי רוב הצרפתים כלל אינם מודעים לכך, כי ברבות השנים התחילו להשמיט אותיות בזמן הדיבור, וכך המילה הנשמעת "מור" אינה מוליכה במישרין אל מקום קבורת גוויית הנרצח היהודי…

והלא ידוע כי המילה מורטום פירושה "מוות" בלטינית – אם השפות הספרדית והצרפתית, יקשו יודעי דבר, ובצדק. דא עקא גם הלטינית לא צמחה יש מאין. הלטינית נבנתה על בסיס היוונית )שהנאצים כה אהבו להדגיש את היותה מנותקת ובלתי "מזוהמת" לחלוטין בהשפעה כלשהי של השפות השמיות), שספגה לתוכה מילים רבות מן השפה העברית-פניקית.

נשמע מוזר? אולי, אך על כך נכתבו 12 ספרים (המפרטים אלפי ממצאים/מילים) על ידי ויקטור בראר (Victor Berard) – מלומד/דיפלומט צרפתי, שגם לימד וחקר בסורבון, מחשק שמשום סיבות מסתוריות הושכח במהלך מאה השנים האחרונות…

 

אילו ניצחו הפניקים

דוגמה טריוויאלית למילה בינלאומית השגורה בפי כל היא המילה הלועזית "tourist" – "תייר". אך ספק אם מישהו טורח לשייך אותה למילה העברית הקדומה "לתור" (כנאמר בפסוק: "שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ"), מילה (שמקורה באכדית) הנזכרת שבע פעמים בספר "במדבר".

ועוד דוגמה: "סקילה וחריבדיס" – מיצרי המוות לספני "האודיסיאה", האם אכן מדובר בשמות יווניים מן התקופה ההומרית? או שמדובר בשמות ממקור עברי/פניקי המגלמים בתוכם סקילה חורבן (ומוות)? בהתחשב בכך שספינות פניקיות ויווניות שטו, עגנו ונפגשו בנתיבי הים ונמליו, קל להבין את צורת האינטראקציה וזרימת הסחורות, המידע והמילים. כמובן שכאן יש לשאול שאלה לגיטימית, אם אפשרית השפעה הפוכה, כי הלא ידוע על מילים יווניות רבות שנטמעו בשפה עברית. מוצע כאן כלל אצבע פשוט: לבדוק מי המקור העתיק יותר שבו מופיעות ומתועדות המילים העומדות לדיון. מילים יווניות הנמצאות בשימוש בששת סדרי המשנה מן הסתם הגיעו בתקופה ההלניסטית, אך שורשים הכתובים בחלקיו הקדומים של המקרא (להבדיל ממגילות מאוחרות כגון "דניאל" "עזרא" או "נחמיה") כדוגמת "סקילה" או "חורבן" מן הסתם קדמו כמעט באלף שנה לשמות ומילים שנכתבו ביצירות היווניות "האיליאדה והאודיסיאה".

הפניקים, שעריהם הידועות יותר מתקופת המקרא הן צור וצידון, שכנו מצפון לשבטים אשר ונפתלי (ומן הסתם גם באו עמם בקשרי חיתון ומשפחה, ולא רק לצורכי פוליטיקה של מלכים כדוגמת שלמה ואחאב). הם הפכו לאימפריה ימית-מסחרית תוך הקמת תחנות מסחר שחלקן הפכו ערי פוליס חזקות כדוגמת "קרת החדשה" – קרתגו. הפניקים לא חדלו "לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ" ובעיקר את מעגניה, סחורותיה ונתיבי השיט להעברתן, יש הגורסים כי גם האוקיאנוס האטלנטי לא עצר בעדם (לעומת היוונים שחששו מתופעת "קצה העולם" שמעבר "לעמודי הרקולס" – מיצר גיברלטר) והגיעו לאירלנד וגם לחופי אפריקה המערבית.

עם עליית רומא, התנגשות הפניקים עם שאיפותיה האימפריאליות ופעילותה לדומיננטיות אזורית הפכה לבלתי נמנעת וידועה בהיסטוריה בשם "המלחמות הפוניות". קל לשגות בדמיונות אודות היסטוריה אלטרנטיבית, ואין בכך תועלת רבה כמובן, אך להרף עין אפשר לפנטז על עולם שבו קרתגו מנצחת (עולה על רומא מיד לאחר הניצחון המוחץ בקאני) וכופה עליה סדר עולמי חדש; בולמת את האימפריאליזם הרומי (השואף להפיץ את לגיונותיו ואת הנשר הרומי לכל פיסת ארץ, תוך דריסה ושיעבוד של הנכבש) ומפיצה את "תיאוריית הסחר הגלובלי חופשי", שנתפסת כיום (באיחור של כ-2500 שנה) כשיטה כלכלית מנצחת המצליחה להעשיר ללא גזל ושוד וללא הכנעת עמים לעבדות ו/או לשחיטה. אפשר כי קרתגו יכלה להציג מודל מנצח חלופי לאותה מורשת "רומית קדושה" שהפיץ האדם האירופי במשך זמן ממושך מדי ובמקומות רבים מדי, בטרם הבין שטעה, הפך את אורו ומיני אז מתאמץ להפיץ באותה דורסנות את "נאורותו החדשה".

אך לא רק גישה גיאו-פוליטית-כלכלית-מסחרית ייחדה את הפניקים, כי אם גם כתב שעשה מהפכה אמיתית לעומת כתב ההירוגליפים או כתב היתדות. הכתב הפניקי-עברי מאפשר צירופים לינאריים כלשהם של מספר מועט יחסית של סימנים בסיסיים, כדי לקבל צירוף אינסופי של הברות-מילים בכל שפה או ניב. כתב ההירוגליפים המצרי, לעומת זאת, פועל מצוין במשטר ריכוזי שקומץ כוהניו אחראים לחשיבה-מחקר-כתיבה, ושולטים בהפצת תכניהם של הטקסטים והרעיונות להמונים (בעצרות וחגים) על ידי הקראה ודרשה בעל פה. הכתב המצרי הקדום אינו שווה לכל נפש, כי אם רק לשכבת עלית השכלתית ומחשבתית (המשוחררת מטרחת הפרנסה היומית), וכנ"ל גם כתב היתדות. לעומת זאת, הכתב הפניקי-עברי הוא בגדר "השכלה לכל" על יתרונותיה ואתגריה הכרוכים בהמצאת רעיונות והפצתם שאינה ריכוזית.

קל לראות את היתרונות שבכתיבת יומן הפלגה/מסע/ניווט של צוות הנמצא בלב ים ומתעד את נתיב הפלגתו המתבצעת בסיוע גרמי השמים, תוך שימוש בכתב הפניקי/עברי. במובן זה אפשר לראות את הספנים הפניקיים כצוותי סיור שחייבים להגיע עצמאית אל מטרותיהם, ללא הכוונה ריכוזית ובכוח תושייתם, תוך שימוש באלתור על בסיס הידע הקיים – סוג של חשיבה התנהלות עצמאית וחתירה המייחדת גם גופי סטרט-אפ כיום. למרות שהוכרעה קרתגו (יחד עם שיטת "הסחר הגלובלי" שעליו התבססה), שיטת הכתב המהפכנית הופצה והפכה לדומיננטית והעיקרית כבר בעולם העתיק.

 

ונחזור לברבריות

לא תמיד מילים זהות משמשות לתיאור חפץ או פעולה זהים, כי אם עשויות לנדוד מעשים/דברים אחרים הקשורים לנושא. דוגמה לנדידת מילים מעניינת שכזו אפשר, לעניות דעתי, למצוא בהקשר "יהודי" מובהק מאין כמותו – תפיסת יהודים לשם סחיטת כופר נפש. במחזה "יוליוס קיסר" (שנאלצתי לשנן בעל פה, כסיכוי יחיד לעבור בכבוד את בחינת הבגרות באנגלית), שם שייקספיר בפיו של אנטוניוס, המספיד את קיסר, את המילים המתארות את הטוב שהרעיף הנרצח על רומא ותושביה (שאותם הוא מנסה, ומצליח, להסית ולהדיח לעשיית שפטים ברוצחים) באומרו:”He brought many captives home to Rome, whose ransom did the general coffers fill” (Julius Caesar; Shakespeare)

Coffer    – מילה המשמשת כאן לתיאור תיבה או תיבות (בריבוי) אוצר המדינה.

מקור המילה האנגלית במילה בשימוש השבטים הסקסוניים: קופסה, ארגז, תיבה Koffer שכך היא נכתבת בגרמנית בת זמננו. קל מאוד לדמיין את אותם ברבריים רצחניים התופסים יהודים ומקבלים בתמורתם קופסאות-תיבות חפצי ערך זהב וכיוצא באלה (שטרות אירו או מארק גרמני טרם היו פופולאריים אז), שבהן הועבר כופר נפש, בעודם שומעים את היהודים ממלמלים "כופר, כופר"…

לא רק מילים של שוד או רצח שאבו בני השבטים הגאליים והגרמניים הברבריים מן היהודים, שהקדימו והתיישבו בחבל הריין עוד בתקופה הרומית ("חמולת" שפירא מקורה בעיר שפייר, לדוגמה) העתיקה. הנה דוגמה סימפטית יותר שנדדה גם אל השבטים הסכסונים ומשם לאנגליה: Geglitten (גרמנית) – glissé (צרפתית) – glitch (באנגלית) כמו בביטוי הנפוץ והשכיח בקרב מפתחי תוכנת מחשב – memory glitch, וכמובן בקרב ילדים שגם הם עושים גליץ' על הטוסיק.

אפשר לראות די בקלות את הדמיון למילה "גלש" שהטייתו מופיעה ב"שיר השירים" אשר לשלמה: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד".

האם שפת התנ"ך לא ספגה מילים והשפעות מסביבתה? מן ההכרח שכך היה. שיטוט במשעולי מילון כתב ההירוגליפים של מצרים (Egyptian Hieroglyphic Dictionary by E. A. Wallis, Budge) – עבודה מפוארת מתחילת המאה ה-20 שלאחרונה נוספה לשני חלקיו גירסה אלקטרונית, מעלה כמות לא מבוטלת של מילים שיש להניח כי העברים הקדמונים "השאילו" מאת שכניהם, דבר מובן מאליו בהתחשב במעמדה של ממלכת מצרים העתיקה – מעצמה כלכלית צבאית ותרבותית שעד היום מדהימה אותנו בממצאיה ולבטח הטביעה חותם על כל הסובבים אותה.

אפשר להכביר בדוגמאות, אך נסתפק מעטות בלבד: ססים sesim) כפי שחוקרים אנגלים טרחו לציין את ההיגוי בשפם) שמשמעותה "סוסים", תוך שהם טורחים גם להביא את הכתיב העברי המדויק לצורך השוואה והתרשמות.

מילה מצרית עתיקה מעניינת ביותר פיענחו החוקרים האנגליים כך qarnata שפירושה "ערלה", בעוד שנגזרת של המילה פירושה "גרזן". משמעות ההקשר די מתבהרת כשרואים בציור מצרי קדום תהליך כריתה של ערלת גברים (לא תינוקות). הקשר בין כרנתה לכריתה די מיידי, אך האם המילה האנגלית cut קשורה לכך?

בנוסף "לקשר היהודי העולמי להפצת מילים ורעיונות (פסולים)", היא הניידות של הפיניקים. תוצאה לניידות שכזו אפשר לראות במילה "קוריה" – מילה מצרית עתיקה המופיעה במילון כתב ההירוגליפים תוך הדגשת הדמיון למילה העברית קריה (ישעיהו פרק א' אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים), ולמילה הפיניקית שמשולבת בשם עירם המרכזית קרת חדשת היא קרתגו. בדיקה קצרה ומהירה מעלה כי המילה נדדה כמעט ללא שינוי גם לשפות היוונית והלטינית ומופיעה בכתבים כבר מן המאה הראשונה לספירה ("חיי שנים עשר הקיסרים" של סוויטוניוס, לדוגמה). לא מפליא כלל שהמילה עברה גם לצרפתית (curie), לאנגלית (curia ) ולרוב שפות אירופה.

בהפצת הרעיונות והסחורות ניתן אפוא לראות כמה "סוכני הפצה" עיקריים למערב אירופה: היהודים עצמם, הפניקים, גייסות ולגיונות יווניים/רומיים. כמובן אינני מתיימר לקבוע מסמרות ולהגיד בוודאות אם מילה עברית-פניקית עברה תחילה ליוונית ומשם ללטינית או שנקלטה על ידי ברברים בחבל הריין (או במחוזות אירופה אחרים) ישירות עקב "מפגשים מן הסוג השלישי" (מזן השוד, הרצח או המחטף) עם יהודים. גם אין לקביעה כזו חשיבות. די אם נזכור את האופציות ולא נשכח "שלא קיימת מקריות", כפי שאמר אלברט איינשטיין; אם מילה אירופית דומה למילה בהקשר דומה בשפה עברית, אין מנוס בדרך-כלל מן המסקנה שמקורה בעברית/פיניקית, גם אם היא למורת מוחם של טהרני שפה גזע דת ו/או רעיונות אחרים.

 

* איציק סיבוש הוא מוסמך בבקרת תהליכים ובמנהל עסקים, העוסק בניתוח מערכות ומחבר הספר "שיחות עם קאפו", ובגרסתו האנגלית “Dialogs with a Kapo”.