המנהיגות שיש להרהר על טיבה

Yair Golan

דווקא בימי זיכרון לשואה ולתקומה

נאומו בערב יום השואה מטיל בספק גדול את שיקול הדעת של סגן הרמטכ"ל ואת יכולתו לראות דברים בהקשר הראוי, מה שמאיר באור בעייתי מאוד את יכולתו לקבל החלטות בעוד נושאים. חשבון נפש רציני דרוש כאן ואולי גם חינוך אחר

בדבר אחד אני מסכים עם סגן הרמטכ"ל יאיר גולן בנאומו מערב יום השואה, עלינו להרהר בטיבה של מנהיגות. וזו שכרגע צריך להרהר בטיבה היא בעיקר של סגן הרמטכ"ל.

 

על הבנאליות של הרוע

חנה ארנדט כתבה על הבנאליות של הרוע. לא בטוח שלכך התכוונה בהתחלה, אבל דברי סגן הרמטכ"ל העניקו לדבריה משמעות חדשה. הרי כל אירוע וכל סימן של התבהמות ציבורית יהודית ניתן לייחס לסממנים נאציים. ככלל, גם התארגנות של קבוצה אתנית נגד קבוצה אתנית אחרת, מכל סיבה שהיא, יכולה להתפרש כסממן נאצי. כמעט כל ויכוח ומאבק דתי/לאומי יכול להתפרש כהתחלה של סממן נאצי. סגן הרמטכ"ל העניק משמעות חדשה למושג הבנאליות של הרוע, והוא בחר לעשות את זה ביחס לעם שסבל את השואה האמיתית. ארנדט כבר בזמן משפט אייכמן כתבה באופן פרטי מה שלא העזה לכתוב בספרה, על סלידתה מהיהודים בישראל: "הכל מאורגן בידי כוחות המשטרה המעוררים בי חלחלה, דוברים רק עברית ונראים ערבים. יש בהם כמה טיפוסים שנראים אלימים ביותר. אלה ימלאו כל פקודה". כמעט כל אירוע ציבורי של גזענות (וכאלה אינם חסרים בשום מקום בעולם) ניתן להשוותו לגרמניה הנאצית. ההתמקדות דווקא ביהודים בהקשר זה היא נוראה.

 

המוטרד

נוכח איומי דעא"ש והטבח שהם ממיטים על מוסלמים ונוצרים, נוכח איומי איראן בהשמדת ישראל, נוכח איומי קוריאה הצפונית להשמיד חלקים גדולים של אוכלוסיית ארצות-הברית (ומה שאולי מסתמן כקיומה של יכולת כזו) – נוכח כל זה סגן הרמטכ"ל מודאג מסממנים נאציים בישראל. בקמפוסים בארה"ב דוברי ישראל אינם יכולים לדבר, באירופה יהודים מותקפים על עצם חבישת כיפה. אבל זה לא מטריד אותו בערב יום השואה. הרי סגן הרמטכ"ל מדבר עם צבאות זרים. אך במקום לדבר ביום הזה עם מקבילו הצרפתי או השוודי, גם באמצעות נאום ציבורי אודות סממני הנאציזם באירופה שכרגע מתודלקים על ידי המוסלמים באירופה ולדרוש הגנה ליהודים, בחר סגן הרמטכ"ל להתמקד בסממנים ה"נאציים" בישראל. גם בושה וגם חוסר אחריות..

 

עליכם
ביום השואה בחר סגן הרמטכ"ל, זה שבאחריותו להגן על העם הניצול, ליחס דווקא לעם זה את הפושעת שבהתנהגות עם כלשהו. בכך העביר אחריות ולא נטל אותה. זו אינה מנהיגות של מפקדי צה"ל שאני הכרתי. זו בריחה מאחריות. פעם האמירה הייתה: "אחרַי". היא התעצמה באמירה בששת הימים: "עלַי". עכשיו אנחנו יותר מתוחכמים, והאמירה היא: "עליכם".

 

הלו, זה רדיו?

דבר מה רע עובר על חלק מקציני הצבא שמונח לפניהם מיקרופון. אמרו פעם שבכל טוראי מסתתר גנרל. אצלנו, בגנרל מסתתר – בעיני עצמו, מקורביו ועיתונאי חצר – ראש ממשלה ומנהיג מפלגה בכוח. רוצה להיות מצפן מוסרי לחברה בישראל? יואיל בבקשה להתפטר ולעסוק במוסר או בפוליטיקה. עד אז, תפקידו של סגן הרמטכ"ל להתעסק בניהול הצבא והכנתו לקרב. אך את סגן הרמטכ"ל הנוכחי ביום השואה מעניין להטיף מוסר פומבי לצאצאי המוצלים מאש ולא להרתיע את אלה שמבקשים להשמידם שוב.

 

על הדברים החשובים באמת 

נאומו בערב יום השואה מטיל בספק גדול את שיקול הדעת של סגן הרמטכ"ל ואת יכולתו לראות דברים בהקשר הראוי, מה שמאיר באור בעייתי מאוד את יכולתו לקבל החלטות בעוד נושאים. חשבון נפש רציני דרוש כאן ואולי גם חינוך אחר .

 

 

* דן ארידור הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים (אונ' בר-אילן), ובעל תואר שני במנהל עסקים (אונ' קולומביה, ניו-יורק, ארה"ב).