על כעכי החירויות והחוקים

graves

תרגם: צבי גבאי

"החירות מחפשת דרך כדי להגיע אלינו, אך עדיין לא מצאה אותה"

המשורר והפילוסוף הסורי עלי אחמד סעיד אסבר, הידוע בכינויו אדוניס, עלווי ממחוז לטקיה שנולד ב-1930 וגלה לצרפת מזה כמה עשורים, מבטא בכתיבתו מחאה על המתרחש בארצו ובעולם הערבי. הוא מפרסם את דבריו בטורו הדו-שבועי, "מדאראת "(היקפים) בעיתון "אלחיאת" הלונדוני.

הנה כמה קטעים מהטור מ-24 למארס 2016:

 

הלוואי שלערבים תהיה אבן בוחן להבחנה בין שמאל לימין,
במיוחד מהבחינה הרעיונית.
הלוואי ולא היו ממזגים בין "כלכלת השוק" ל"אסיפת השוק",
במיוחד כאשר אנו נקראים אספסוף השוק.

*

אמירת האמת, מאז סוקרטס, הייתה בה סכנת מוות,
לפחות מוות חברתי.
האיסור על סופרים או הוגי דעות להביע את דעתם,
פירושו מניעת המחשבה מהם.

בתוכנו גלות פנימית שיוצאים ממנה בהבעת דעה חופשית.
לפי סארטר, האדם הוא חופשי אם הוא חופשי.

*

הגירת הערבים לאירופה היא הצבת גדר.
האם היא מספקת בצק אחר בתנור המודרניות,
לאפיית כעכי החירויות והחוקים?

*

התחרות לחפירת קברי ערבים התארכה,
הם הפכו לארוכים ביותר בהיסטוריה המודרנית.
תחרות זו הפכה כתשוקה עזה לחיקוי אידיאל,
לשליטה מדינית כוללת.
מימושה כפסגת משחק אסוני,
שהניצחון בו מביא להתמוטטות.

*

החירות מחפשת דרך כדי להגיע אלינו,
אך עדיין לא מצאה אותה.
ההיסטוריה זוכרת
רק את הצעדים שהובילו אותה.
היא צעדה בראש הפגנה שאורגנה
על ידי החירויות במחאה על ריבוי בתי הסוהר.
ההיסטוריה עומדת קרועה לפני כרכרותיה ההרוסות ואורוותיה,
נאנחת ושואלת: האם לטרגדיה הזו לא מגיע ולו מבט מהקוראים והכותבים?

*

מלחמה כוללת מתנהלת באלף בית:
אותיות השמע נגד אותיות הדממה,
מחציתן בנות ברית לחצי אלף בית אחר.
השמים נדיבים ומרחמים על הכל, מברכים ונענים.
התקווה תקועה בפינה, אין לה מושיע זולת עתיד שאין בו ניצחון.

*

אין איש בעולמנו הממתין למימוש אמונתו,
פרט לאלה המאמינים בנפלאות.
האם נברך אותם או נקונן על מצבם?

*

בית בשמאל הרחוב אכל בית בימינו,
ואתמול היה ההיפך.
השמש השגיחה על השולחן, לא אמרה דבר.
היא נעלמה, גוררת אחריה את זנבות הזריחה.

 

* תרגם: צבי גבאי – שגריר וסמנכ"ל משרד החוץ בדימוס, ומחבר הספר "השירה – האימפריאליזם היפה" (קובץ מאמרים ותרגום שירים ערביים מודרניים).