אפלייה? לא בדיוק

לקראת סוף השבוע שעבר רגשו אמצעי התקשורת השונים והקדישו כתבות ורשימות-תגובה על הפרטים והמסקנות של דו"ח הוועדה שמינה שר החינוך "להעצמת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך" ועל המשורר ארז ביטון שעמד בראשה. כך, למשל, כתב אלעד זרט במוסף 7 הימים של ידיעות אחרונות על דו"ח זה ועל התגובות עליו, ואף ראיין את ארז ביטון על כל אלה.

ובכן, כמשורר "ותיק וקשיש" שמכיר את ארז ביטון ידידו כבר עשרות שנים, אבקש להעיר על כמה עובדות הקשורות בו ועל דבריו, כפי שהופיעו בראיון זה עמו. תמיד התפעלתי מיכולתו של משורר עיוור וקטוע-יד כמוהו לכתוב שירים כה אמיתיים ויפים בעזרת מכונת-הפלא, דמויית מכונת-כתיבה לעיוורים שברשותו. גם התפעלתי מתולדותיו של הנער הצעיר בעיירת-העולים לוד, שהתחנך בבית ספר מיוחד בירושלים ואח"כ הגיע בכוחותיו, למרות נכותו הקשה, להשלים לימודיו באוניברסיטה ואף לשמש כעובד סוציאלי באשקלון וסביבתה.

עם כל אלה, אין זה מדוייק לומר שארז ביטון לא זכה להכרה כמשורר. אדרבא, כבר מתחילת שנות ה-80', לאחר שהופיעו ספרי השירה הראשונים שלו, הוא זכה לתגובות אוהדות למדי. בין השאר, קיימה המחלקה לאומניות של משרד החינוך סימפוזיון מיוחד על שירתו בהנחיית המשורר עזריאל קאופמן ה"אשכנזי". וגם אח"כ, משהוקם בנפרד משרד התרבות והספורט, נמשך הסיוע הכספי למימון כתב-העת "אפיריון" שהמשורר היה עורכו הראשי. ארז ביטון גם נבחר ברוב גדול לשמש כיו"ר אגודת הסופרים העברים – אגודה שהקים לפני 95 שנה ח"נ ביאליק ה"אשכנזי". שני יושבי הראש של האגודה בעשור השנים האחרונות האחים הרצל ובלפור חקק הם ילידי בגדד שבעיראק, היינו "מזרחיים" אמיתיים (אגב, יוצאי ספרד ויוצאי צפון אפריקה: מרוקו, אלג'יר תוניס ולוב – הם "מוגרבים", כלומר "מערביים" לחלוטין, מבחינה גיאוגרפית). ובעיקר בל נשכח: ארז ביטון הוא חתן הפרס לספרות של המדינה בשנה שעברה.

אני, שהייתי סגן יו"ר האגודה וחבר פעיל בה במשך 45 השנים האחרונות, לא הבחנתי כלל בהסתייגות כלשהי באגודה כלפי סופרים ומשוררים "ספרדיים" או "מזרחיים". אדרבא, בלימודי הספרות העברית של ימי הביניים באוניברסיטאות בארץ תופסים המשוררים ה"ספרדים ומזרחיים" מקום ראשי, ועמם יש גם התייחסות למשוררים ה"מערביים" וגם ל"דרומיים" (התימנים). אחד ממובילי הוראת הלימודים בתחום זה היה המשורר ה"אשכנזי" דן פגיס, שהיה, לעניות דעתי, אחד מששת המשוררים העברים הגדולים של המאה העשרים.

אשר לדו"ח עצמו, כיוון שלא קראתי את 360 עמודיו, אלא רק את הדברים והפרטים המעטים שפורסמו מתוכו בעיתונים, לא אוכל לגבש דעה אישית עליו, אלא רק לומר שאין ספק בכך שיש לקדם במערכת החינוך את יצירות הסופרים והמשוררים ה"הספרדיים-מזרחיים", שחיים בערים המרכזיות ובעיקר את אלה שמצויים ביישובים הפריפריה של ישראל.

משה שפריר
משורר וחוקר, גיאולוג וגיאוגרף