תולדות החופשה (חלק ב')

brush-1198172_960_720

רחמים, הבן דוד והמזל

המלך ביבי הראשון מפחד שייקחו אותו לכלא כמו שמגיע לו. לכן הוא נסע לאפריקה

טוב, אז אני מרגיש חובה אישית להמשיך עם הסיפור הקודם שהייתי קצת בחופש וקבעתי אצל רחמים מהטמבוריה שיבואו אלי הביתה כדי לצבוע אותו סוף סוף, וגם לקחתי ממנו את הקטלוג הזה של הצבעים בשביל שהחברה שלי תוכל לבחור צבע שהיא רוצה. טוב, אז קודם כל קיבלתי ממנה מחמאה קטנה, כי היא ראתה שאני מתייחס אליה ברצינות, ואז היא בחרה צבע שלא כל כך הבנתי איך קוראים לו, אבל הוא דומה ללימון קצת צהוב לסלון, ומשהו קצת ורוד לחדר השינה, ומשהו קצת כחול למטבח. אבל אני לא מתערב, כי תמיד ידעתי שנשים מבינות טוב יותר מגברים (וכידוע לכם אני לא שוביניסט) בצבעים.

טוב, אז אחרי שהיא בחרה את הצבע, הלכתי בבוקר לטמבוריה ומסרתי לרחמים את הצבעים הנכונים, והוא התחייב להגיע אלי בערך בהפסקה של הצהרים עם הפועל שלו שאומנם הוא בן דוד, אבל הוא מכיר אותו כבר הרבה שנים, ככה שהוא לא מסוכן וגם יש לו רישיון עבודה כאן ושמונה ילדים, והוא גר ביפו שזאת עיר שאנחנו מאוד אוהבים. אז כל מה שהוא צריך ממני זה שאני אקח את הדליים של הצבע וגם את הסולם, כי הוא כבר מבוגר ואני נראה צעיר ומאוד חזק. טוב, לא רציתי לשאול אותו למה העובד שלו לא יכול לסחוב את הצבעים ואת הסולם, אבל לא היה לי נעים, וגם האמת היא שהוא חלק לי מחמאה וגם הסולם לא עלה לי מי יודע מה (500 ש"ח), וגם הבנתי שכל אחד צריך סולם טוב, וגם המחיר של הצבעים היה די סביר (950 ש"ח) וגם שלוש מברשות (300 ש"ח) וגם גליל ניילון לשים על הרצפה נגד טיפות של צבע ולעטוף את הרהיטים (500 ש"ח) ואת המיטה וגם קצת כסף על הפועל שיגיע (450 ש"ח) ומגיע לו כסף על עבודה, כי אנחנו רוצים לתמוך במעמד הפועלים שהם בני דודים נגד כל אלה שהם פשיסטים ושונאים את בני הדודים, וגם מקדמה בשביל העבודה שזה בערך חצי (2,500 ש"ח) כי יש לי סלון גדול. אז הייתי צריך ללכת קודם כל לבנק ולקחת כסף, כי הכל תמיד במזומן ובלי קבלות, כי ככה אנשים כמוני שהם חכמים ויודעים מתמטיקה וחשבון חוסכים לעצמם את העלות של המע"מ, שזה מאוד הגיוני, כי ממילא אני משלם המון מיסים למשטר של המלך ביבי הראשון שמעביר את הכסף שלי למתנחלים ולדתיים ולחרדים שרק רוצים לחיות על חשבוני ועל חשבון אנשים כמוני שאוהבים את הדמוקרטיה ואת השיוויון.

טוב, אז אחרי זה הייתי צריך ללכת פעמיים כדי לקחת את הכל, וגם רחמים הזכיר לי שאני צריך לקנות גם נייר דבק חום כזה כדי שיהיה לי איך לעטוף את הרהיטים כמו שצריך, אבל דווקא אחרי שקניתי (80 ש"ח) את הדבק, נזכרתי שנשאר לי בבוידעם בערך 30 גלילים של דבק וגם ניילון שקניתי מרחמים פעם כשהיה מבצע של צה"ל, והבני דודים המסכנים זרקו עלינו טילים, ורחמים הסביר לי שאלה יכולים להיות טילים של חומרים כימיים ומכר לי גם 2 מסיכות מיוחדות נגד גז, כדי שיהיה לי וגם לאבא שלי אם חס וחלילה נצטרך. אבל זה כבר לא משנה, כי אחרי שרציתי להחזיר את הניילון ואת הנייר דבק, רחמים הסביר לי שעבר הרבה זמן והם כבר לא בתוקף. אבל היות שאכפת לו ממני, הוא גם מכר לי עוד פעם 2 מסיכות גז (800 ש"ח) כדי שאהיה מוכן למקרה של מלחמה שבטח תגיע בקיץ, כי כמו שיואב מהעבודה אמר לי, נתניהו יתחיל מלחמה בקרוב, כי הוא מפחד שיבואו מהמשטרה וסוף סוף יעצרו אותו וייקחו אותו לכלא כמו שמגיע לו, כי הנה, עובדה שהוא ברח לפני כמה זמן לאפריקה כדי שלא יעצרו אותו על שחיתות נוראית.

טוב, אז אחרי כל זה, סידרתי את הדברים בבית והתחלתי לעטוף את הרהיטים, מה שהיה לי מאוד קשה. וגם כשהייתי צריך לשים את הניילון על הרצפה אחרי זה בכל פעם שהלכתי על הרצפה, הניילון רישרש והחלקתי עליו פעמיים והאצבע הקטנה של הרגל שלי נתקלה בשולחן של הסלון. אבל סבלתי בגבורה, כי זה תמיד קורה לי. אז זה לא באמת חשוב. מה שחשוב זה שכבר בשעה 12 הייתי מוכן בבית שרחמים והפועל יגיעו, ואפילו נשארה לי שעה שלמה. אז חשבתי אם ללכת בינתיים לגינה, אבל נזכרתי במה שקרה לי אתמול בגינה עם השוטר והאימהות הצעירות, אז ויתרתי על זה, ורק יצאתי החוצה מחוץ לדירה כדי לקרוא לי ספר בשלווה, כי אני מאמין שאחרי שהשקעתי עבודה כל כך קשה, מגיעה לי מנוחה קטנה. אז לקחתי את הספר שהחבר שלי המליץ לי עליו, וישבתי במרפסת שלי וחיכיתי. רק שקצת לא היה לי מזל והדלת נטרקה ולא יכולתי להיכנס חזרה הביתה, אז הייתי חייב לרדת דרך המרפסת לחצר כדי לרוץ לרחמים ולבקש ממנו לבוא לפרוץ את המנעול, אבל לפעמים יש לי קצת חוסר מזל, ומישהו מהבית ממול ראה אותי והתקשר למשטרה שהוא רואה פורץ בורח מבית, ואז הגיעה ניידת, והשוטרים תפסו אותי לפני שהצלחתי להגיע לרחמים, ובגלל שלא הייתה לי תעודת זהות, הם לקחו אותי לתחנת המשטרה, כי הם לא האמינו לי, ובכלל כולם יודעים ששוטרים הם אנשים מאוד פרימיטיביים וגם מהעדות הלא תרבותיות כמוני, אז הם לא מבינים שום דבר. וכיוון שיש להם יחסי ציבור גרועים בגלל שהם לא מצליחים לתפוס את המושחתים האמיתיים בממשלה, אז הם שמחים לעצור כמה שיותר אנשים כמוני. אז רק אחרי שהגיע חוקר שחקר אותי ולקחו לי טביעות אצבע, בסוף שחררו אותי כי החוקר היה מהמעמד שלי, ומיד ראה שאני תרבותי ומשכיל. אבל בינתיים כנראה שרחמים הגיע ולא הייתי בבית, אז הלכתי אליו והתנצלתי, כי הפעם זה לא באמת אשמתו, וקבעתי איתו למחר וגם הוספתי עוד כסף לבן הדוד שעובד אצלו (400 ש"ח), כי זאת לא אשמתו שלא הייתי בבית.

טוב, אז הדבר היחיד שקרה לי שהיה לא כל כך נעים חוץ מזה שהייתי צריך להוריד את הניילונים מהספה וגם מהמיטה לפני שהחברה שלי חזרה הביתה, זה להסביר לחברה שלי את העניין הזה של המשטרה ואת ההחלפה של המנעול (700 ש"ח). אבל היא סלחה לי. טוב, אז בגלל שקצת קשה לי לכתוב עוד, בגלל שהשוטרים שלקחו אותי קצת כופפו לי את האצבעות כשלקחו לי טביעות אצבע, אז הייתי צריך להשרות את האצבעות במים על סבון כדי להוריד את הכתמים וגם האצבעות כאבו לי והתנפחו. אז בפעם הבאה אספר מה קרה לי מחר עם רחמים.