שידוד מערכות

index

במזרח התיכון הבוער ישראל הפכה מהבעייה לפתרון

האלטרנטיבה למבנה של מדינות ערביות מושחתות ועריצות הוא מדינות טרור איסלאמיסטיות

לאחרונה מציבים כמה אתגרים איום ממשי על העולם הערבי כתרבות וכמערכת מדינית מתפקדת, ובראשם איראן, "מדינת האיסלאם", התדרדרות מעמד-המדינה ועליית הטרור בתוך המדינות שמניעו העיקרי הוא האיסלאם והוראותיו.

האתגר האיראני קיבל בשנה האחרונה חיזוק על ידי הסכם הגרעין עם המערב ומאות המיליארדים של דולרים שחלקם יושקע ביציקת עוד דלק סילונים רותח על מוקדי המתיחות ושפך הדם – תימן, עיראק, סוריה ולבנון – באופן המאיים ישירות על כמה מדינות מפתח דוגמת סעודיה ואיחוד האמירויות. הדבר גם יקל על איראן את יצוא המהפכה לחלקים אחרים של העולם, ובראשם אירופה ואמריקה.

אתגר "מדינת האיסלאם" ממשיך לאיים ישירות על סוריה ועיראק, אך השפעתו הולכת ומתגברת במוקדים נוספים כמו לוב וחצי-האי סיני. גם בירדן זוהתה פעילות שתכליתה להכשיר את הלבבות ליום שאחרי המלך ושבו ניתן יהיה להשליט על ירדן את צורת התפקוד של "מדינת האיסלאם". למרות שהפסיד שטחים במלחמה עם צבאות עיראק וסוריה, סופו של הארגון עדיין לא נראה באופק, וזה ימשיך להפיץ את הטרור והתעמולה שלו עוד זמן רב.

גם על עצם רעיון המדינה הערבית המודרנית ועל יישומו מעמידים כיום סימני שאלה רציניים. רבים שואלים: "למה עלינו הערבים לחיות במדינות שהמערב יצר, תכנן ועיצב עבור עצמו ולמען האינטרסים שלו? מדוע אנו נאלצים לחיות במשטר דיקטטורי הכופה עלינו אליטה שלטונית המנהלת את המדינה בשחיתות כלכלית ומוסרית?" המדיה החברתית משמשת פלטפורמה עיקרית של גישה זו, ואנשים רבים משתתפים בדיון הציבורי השם את מדינותיהם על ספסל הנאשמים.

יש לא מעט אנשים בעולם הערבי המסיקים את המסקנות ומחליטים לפעול נגד מדינותיהם באמצעות הפחדה, איומים ומעשי חבלה ורצח. הגוף העיקרי המוליך מגמה זו הוא ארגון "האחים המוסלמים" וארגוני האיסלאם הפוליטי שיצאו מבית ספרו. הם עושים שימוש במדיה החברתית כדי להתארגן, לגייס מתנדבים, לשלוח את מסריהם ללא מגבלות של צנזורה שלטונית, בעודם נשארים בצל, חסרי שם וכתובת.

דוגמה להתדרדרות המצב היא מדינת הטרור שקמה ברצועת עזה ביוני 2007, לפני למעלה מ-9 שנים, כשארגון הטרור האיסלאמי חמאס השתלט על שטח שבו מתגוררים למעלה ממיליון בני אדם והקים מדינה שהיא יישום מדיני של אידיאולוגיית "האחים המוסלמים". העולם הערבי עמד משותק מול אירוע זה, שכן כל מילה או מעשה נגד שלטון חמאס נחשב אז כתמיכה בישראל – מעשה שלא ייעשה בציבוריות הערבית.

התדרדרות זו קיבלה חיזוק בתמיכתן הכלכלית והפוליטית של מדינות עשירות וחשובות כמו קטאר וטורקיה במדינת חמאס, בעוד שאת התמיכה הצבאית זו קיבלה מאיראן. במקביל, מתפתח בלבנון מצב דומה שבו ארגון הטרור חיזבאללה משתלט על מדינה שלמה והופך אותה למדינה הכפופה להחלטות המתקבלות בטהרן. ההחלטה החשובה והגורלית ביותר שטהרן החליטה היא להטיל את לבנון, דרך חיזבאללה, למלחמת האזרחים המתנהלת בסוריה בין אסד ומתנגדיו.

מצב עמוס אתגרים זה שולט על הציבוריות הערבית מזה שנים, ובאופק לא נראה פתרון. איראן לא רק שאינה נעלמת, אלא שנוכחותה והשפעתה הולכות וגוברות. ארגון "מדינת האיסלאם" גם הוא לא נעלם למרות המלחמה שהעולם הכריז עליו. המדינה הערבית המודרנית אינה נחשבת פתרון לגיטימי, ולכן הטרור הפנימי שהמניע שלו הוא האיסלאם הולך ומתגבר.

ארצות-הברית שבעבר שימשה כוח מאזן, מרגיע ומשמר את המערכת המדינית באזור, החליטה לסגת ממנו ולהשאירו כטרף לשיניהם של האיראנים, הג'יהאדיסטים הסונים, הטורקים, ולאחרונה גם הרוסים שהגיעו לאזור כדי לוודא שהאינטרסים שלהם אינם נפגעים. הסובלת העיקרית מכל אלה היא האוכלוסייה השלווה והרגועה, זו שבעבר סבלה תחת עול הדיקטטורות, ועכשיו סובלת תחת סכיני הג'יהאדיסטים. היא בורחת בהמוניה לאירופה.

 

אי-אפשר להאשים את ישראל בטרור

במצב עגום זה שבו שרוי העולם הערבי, יכולה ישראל לקבל הכשר, שכן היא לא מאיימת על שום מדינה, מלבד שתי מדינות הטרור שקמו במזרח התיכון: מדינת חמאס בעזה ומדינת חיזבאללה בלבנון. גם "מדינת האיסלאם" תהיה מטרה פוטנציאלית של ישראל, כ שהטריטוריה שעליה ישתרע תגיע עד לגבול עם ישראל.

במצב שנוצר, ישראל הפכה מבעיה לפתרון.

המדינה הערבית הראשונה שגילתה את הפתרון הישראלי היא מצרים, החולקת עם ישראל את הדאגה מפני הטרור ומפני "מדינת האיסלאם" שהקים שלוחה בחצי-האי סיני. מאז אמצע 2013 פועלת מצרים של א-סיסי גם נגד "מדינת חמאס" בנחישות מרבית וברגישות מינימלית. היא סגרה כמעט לחלוטין את מעבר רפיח, וחיסלה כמעט לגמרי את אוטוסטרדת המנהרות שאנשי עזה חפרו לתוך מצרים. לא רק נשק, אפילו קרקס הגיע לעזה דרך המנהרות.

יש שמועות שישראל אף מסייעת בדרכים שונות למצרים במלחמה המשותפת של שתי המדינות נגד "מחוז סיני" של "מדינת האיסלאם" – ארגון שבעבר נקרא "אנצאר בית אלמקדס" שהיה קשור עם "אלקאעידה", ששפך את דמם של מאות חיילים ואזרחים מצריים.

הדברים מגיעים לידי כך שהשבוע סירב שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, להאשים את ישראל בטרור כשהיא נלחמת נגד הפלסטינים. לדעתו "בשל ההיסטוריה שלה, מרכיב הביטחון של ישראל תופס בה מקום חשוב, שכן החברה בישראל עומדת בפני אתגרים שחייבו אותה להקפיד על הביטחון, על השליטה בשטח ועל סגירת הפרצות כדי להגן על עצמה". הוא יכול לומר אותם דברים בדיוק גם על מצרים.

שוכרי גם ציין כי אי-אפשר להאשים את ישראל בטרור, שכן אין עדיין הגדרה בינלאומית מחייבת לטרור. הערה זו שלו היא בעצם קובלנה נגד כל אותן מדינות איסלאמיות המתנגדות להגדרה משפטית של הטרור שכן זו תצביע בהכרח על גורם המוטיבציה של רוב הטרוריסטים כיום, והוא האיסלאם. גם הממשל האמריקני אינו שש לזהות את הקשר בין איסלאם וטרור, והערתו של שוכרי מופנית במשתמע גם לעבר הממשל האמריקני.

השבוע פעלה ישראל נגד חמאס בעזה בעקבות פגיעה בריבונות הישראלית באמצעות ירי טיל מעזה לשדרות. התגובה הישראלית הייתה מה ששונאי ישראל מכנים "תגובה בלתי מידתית". מעניין מה הם היו עושים למי שהיה מעז לשגר עליהם טיל. אלא שהתגובה העולמית לתקיפה הישראלית הייתה מינורית וחלשה, כי מרבית האנשים השפויים בעולם מבינים בדיוק את מה ששר החוץ המצרי אומר במפורש.

הממשל הטורקי האשים את ישראל ב"תגובה חסרת פרופורציה", "תוקפנות לשמה", "מעשה שלא יעבור בשתיקה למרות הסכם הפיוס" ושאר ביטויים הלקוחים מאוצר המילים של הרטוריקה הישנה, זו שחילקה את העולם למאמינים וכופרים. ארדואן לא שם לב שהעולם היום מחולק אחרת, בין מי שמאמינים בקדושת הסדר המדיני ובין מי שמערערים עליו, ובכלל זה טורקיה שתרמה תרומה מכרעת להקמת "מדינת האיסלאם" בסוריה ובעיראק.

הברית של ארדואן עם חמאס מציבה אותו בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הוא כמובן מנסה לחפות ולהסתיר את נטייתו האיסלאמיסטית באמצעות קשרים עם ישראל, רוסיה ונאט"ו, אבל אין הוא יכול להסתיר את איבתו למצרים של א-סיסי ולישראל, כי שתי המדינות הללו עומדות כיום בחזית אחת נגד הטרור האיסלאמי שארדואן הוא מתומכיו הנלהבים ביותר.

במצב הנוכחי, כשישראל הפכה מבעייה לפתרון, קשרים איתה חדלו להיות דבר מבייש, ומדינות ערביות ולא ערביות רבות אינן מכחישות שיש להן קשר עם "הישות הציונית". אתגרים אחרים, אמיתיים, מאיימים על קיומו של הסדר המדיני במזרח התיכון, ומדינות באזור ומחוץ לו מבינות שישראל היא משענת ליציבות.

נוכח כל אלה, מוזר שיש עדיין בעולם מי שחושב כי הקמת מדינה פלסטינית היא מעשה רצוי ונחוץ, למרות שזו עלולה כמעט בוודאות להפוך למדינת חמאס נוספת.

 

*המאמר פורסם באתר "מידה".

* ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.  http://mordechaikedar.com

 

http://www.israelnationalnews.com/Articles/Author.aspx/614