בחירות בסבך האינטרסים

יד משלשלת מעטפה לקלפי
יד משלשלת מעטפה לקלפי

מחיר הבחירות ברשות הפלסטינית

אז חמאס טוב לישראל או לא? טוב שהוא משתתף בבחירות המקומיות ביהודה ושומרון או לא? תלוי את מי שואלים...

בעוד כחודש, ב-8 באוקטובר, היו אמורות להתקיים הבחירות לרשויות המקומיות ברשות הפלסטינית, הן ביהודה ושומרון והן ברצועת עזה. לכאורה, בחירות אלה היו אמורות להיות לגופים מקומיים שתפקידם טכני ומצטמצם בהגשת שירותים מוניציפליים לתושבים, כגון מים, ביוב, חשמל, כבישים, כיתות לימוד ומרפאות. אלא שבית המשפט העליון הפלסטיני הוציא לבקשת איגוד עורכי-הדין הפלסטיניים צו ביניים האוסר את קיום הבחירות עד אחרי חג הקורבן, וזאת משני טעמים. האחד הוא כי ברצועת עזה לרש"פ אין שליטה על הבחירות, והשני, כי ישראל אוסרת, בצדק רב, על קיום הבחירות הפלסטיניות בעיר הבירה שלה, וכניעת הרשות לישראל בעניין זה עלולה להתפרש בישראל ומחוץ לה כוויתור פלסטיני על ירושלים, והרשות אינה יכולה להכפיף את הבחירות הנחוצות ביהודה, שומרון ועזה למה שהם רואים כשרירות הישראלית – בירושלים.

הבחירות מציפות אל פני השטח עניינים עקרוניים, החורגים מהמסגרת המוניציפלית ומשפיעים על האווירה הכללית ברשות הפלסטינית.

מצד אחד חשוב מאוד לקיים בחירות מוניציפליות כדי להזרים דם חדש לעורקים המסתיידים של הביורוקרטיה המקומית, למנוע התגבשות רשתות של שחיתות וסטגנציה, ולרענן את הרשות המקומית כך שהציבור יכול להזדהות עמה. אלא שמצד שני, עצם קיום הבחירות חושף כמה עניינים כואבים שאין דרך להימנע מהם בעת בחירות.

השאלה הראשונה המתעוררת היא עד כמה יתאפשר לחמאס לקחת חלק מעשי בבחירות ביו"ש, שכן מצד אחד ברור שיש לתנועה זו תומכים רבים בקרב האוכלוסייה באזורים אלה ובחירות שלא יתנו לבטא אהדה זו ייחשבו כבלתי לגיטימיות וככניעה של הרש"פ לתכתיבי "הכיבוש", כלומר ישראל. אך ראשי הרש"פ אינם מעוניינים בהשתתפות חמאס, כי הם חוששים מהצלחתו שתתורגם מיד, בתודעה ובשטח, להצלחה במישור הכללי. הם גם יודעים שחלק מהציבור יצביע עבור חמאס לא בגלל הזדהותו עם האידיאולוגיה שלו, אלא כדי להעניש את הרשות המושחתת והמסואבת.

בנוסף, בכירי הרש"פ חוששים שאם יאסרו על חמאס להשתתף בבחירות ביו"ש, זה יגיב באיסור על השתתפות תנועת הפת"ח בבחירות ברצועת עזה. איסור הדדי כזה יעמיק וירחיב את הקרע הקיים ממילא בין שתי התנועות ובין "שני חלקי המולדת", ויוכיח לעולם כי "הפרויקט הלאומי הפלסטיני" – ליצור עם אחד מהחמולות והקבוצות הפוליטיות המרכיבות אותו – נכשל סופית, וישראל צודקת בטענתה ש"אין עם פלסטיני".

ג'בריל רג'וב, אחד מאושיות אש"ף והרשות הפלסטינית, הצהיר השבוע כי "לא נאפשר לאף אחד לאסלם את החברה שלנו". זהו רמז עבה לחמאס, שגם אם יזכה בבחירות, אש"ף לא יאפשר לנאמני האיסלאם להשליט את האג'נדה התרבותית שלו על הציבור ויתנגד לכך בכל דרך אפשרית. רבים רואים בדברים אלה הכרזת מלחמה על חמאס, בעיקר אם זה ישתלט על הנכס החשוב ביותר של אש"ף – השלטון ביהודה ושומרון – אחרי שכבר השתלט על רצועת עזה שהיה הנכס של אש"ף.

 

חמאס – מתנועת ג'יהאד לקבלן ביוב

אלא שמנגד עולה גם טענה הלקוחה מתיאוריית הקונספירציה: על פי כמה דוברים פלסטיניים, ישראל דווקא מאוד מעוניינת בהשתתפות חמאס בבחירות ואפילו רוצה שחמאס ישתלט על כמה רשויות מקומיות, כי במצב כזה תוכל ישראל לרוץ לכל מדינות העולם ולומר: "אתם רואים?! מדינה פלסטינית ביו"ש תהפוך למדינת חמאס, כמו עזה, ולכן אסור לאפשר למדינה כזו לקום". לכן, כדי לשלול מישראל את התירוץ הזה, אסור לאפשר לחמאס להשתתף בבחירות ביו"ש.

חסידי גישה זו אינם מודעים לרוח השוררת כיום באירופה ובארה"ב, והיא שיש לאפשר לתנועות איסלאמיסטיות להשתתף במעש הציבורי הלגיטימי, כדי שהן לא יידחקו לפעילות לא לגיטימית, טרוריסטית ואלימה. כתוצאה מכך, אם הרשות תאסור על חמאס להשתתף בבחירות, הדבר עלול להשפיע לרעה על המענקים הכספיים שהיא מקבלת מהמדינות התורמות, שחלק גדול מהם זורם אל כיסיהם של ראשי הרשות, בניהם ובנותיהם.

שאלה גדולה אחרת הקשורה לבחירות המקומיות היא של מעמד החמולות וראשיהן. כידוע, במרבית הכפרים והערים ביו"ש האינטרסים של החמולה חשובים יותר מכל אידיאולוגיה, לאומית נוסח אש"ף או דתית מבית המדרש של חמאס. השייח'ים של החמולה משפיעים על חיי היומיום של החברה ועל שיקולי הציבור הרבה יותר מהמושחתים של רמאללה או "הג'יהאדיסטים בפנסיה" של עזה. לכן, אי-אפשר לקיים בחירות מקומיות בלי לאפשר למנהיגות המשפחתית להגיע לעמדות מפתח, שכן אם הבחירות לא ייתנו לשייח'ים מעמד ומקום ראוי, הם לא יאפשרו את קיומן במקומותיהם.

נשאלת השאלה עד כמה החמולות אכן אוטונומיות ועד כמה הן קשורות לגופים "לאומיים" כמו אש"ף או חמאס. מצד אחד, רוצים השייח'ים אוטונומיה ויכולת קבלת-החלטות עצמאית המביאה להם כבוד וסמכות. מצד שני, הרשות יכולה לתת להם משרות ברשות הכללית ותקציבי פיתוח לרשות המקומית. כלומר, אם השייח' של החמולה המקומית רוצה להשיג השפעה ברמאללה כדי שיוכל לקבל תקציב למערכת ביוב חדשה, עליו חייב לשחק את המשחק הפוליטי הכללי ולהכניס את עצמו ואת החמולה אל תחת כנפי המסגרת הרחבה, הזרה והמנוכרת, ולקבל במידה רבה את תכתיביה ואת האג'נדה שלה.

אם שייח' החמולה ייכנס לברית הדוקה מדי עם מושחתי רמאללה בשביל הג'ובים והתקציבים, הוא עלול לעורר עליו את זעמם של נאמני חמאס, בחמולה שלו ובחמולות אחרות. חלק מהציבור משוכנע שבעתיד ישתלט חמאס על השטח, וכל מי שיזדהה היום עם אש"ף והרשות למען טובות הנאה מיידיות, הוא והחמולה שלו עלולים לשלם בעתיד מחיר גבוה על הזדהות זו. אנשי חמאס כבר הוכיחו בעזה כי הם לא שוכחים ולא סולחים לכל מי שמזדהה עם אש"ף.

כאן ראוי לציין את התוכנית הבטחונית של המקל והגזר שהגה לפני מספר שבועות שר הביטחון אביגדור ליברמן. במסגרתה תיערך הערכה של כל כפר ועיר ביהודה ושומרון: אם יוצאים פיגועים מישוב מסויים, היחס אל מקום זה יהיה קשה – סגר, מניעה של יציאות וכניסות, הרס בתים, מניעת רישיונות-עבודה בישראל וצעדים דומים. מקום (כלומר חמולה) שלא יאפשר למפגעים לפעול, יזכה להטבות כלכליות. התוכנית נועדה לחזק את המנהיגות המקומית על חשבון הפוליטיקאים ברמה הארצית, הן אלה של הרשות והן אלה של חמאס. לא לשווא אמרו רבים מפקידי הרשות כי תוכניתו של ליברמן היא ניסיון לקעקע את הרשות ולהמציא מנהיגות אלטרנטיבית, מקומית. הבחירות המקומיות וסמכות השייח'ים של החמולות מחדדות את הדיון הציבורי בתוכנית ליברמן.

אבל הסוגייה החשובה ביותר בבחירות הללו היא אם חמאס הפך מתנועת ג'יהאד מקודש נגד ישראל למועצה מקומית המטפלת במים ובביוב. לשאלה הזו התייחס בעקיפין ח'אלד משעל בנאום שנשא השבוע בירדן, בתום ימי האבל על אימו. הוא הדגיש את הנקודות העקרוניות שעליהן חמאס לא יוותר לעולם: שיבת הפליטים, שחרור האסירים ו"השחרור", שמשמעותו שחרור פלסטין כולה – כולל תל-אביב וחיפה – מהכיבוש היהודי. נראה כי הוא חש מחוייב להדגיש את הנקודות הללו, משום שהוא נכנס למערכת בחירות שבמקרה הטוב ישימו את אנשיו לא בחזית הג'יהאד נגד ישראל, אלא בחפירת מערכות-ביוב בכפרי יו"ש.

פער זה בין השאיפה למציאות מביא את משעל להפריח סיסמאות מפוצצות וגדולות, שכן הוא יודע כי בעורפו נושפים הסלפים הג'יהאדיסטים, המכנים אותו ואת תנועתו בכינוי המשפיל "מישמאר הגפול" ("משמר הגבול"…), של ישראל כמובן, רק כי אינו מאפשר להם להמשיך לירות טילים על ישראל כאוות נפשם הג'יהאדיסטית. כוחות הביטחון של חמאס בעזה צדים את הג'יהאדיסטים, כולאים אותם ובחלק מהמקרים מחסלים אותם בתוך מרתפי העינויים.

אז תנועת חמאס טובה לישראל או לא? משרתת את האינטרס של ישראל או לא? טוב שהיא משתתפת בבחירות המקומיות ביהודה ושומרון או לא? נראה כי עלינו להמתין לפסיקת בג"ץ הפלסטיני…

 

* המאמר מתפרסם באתר "מידה".

http://www.israelnationalnews.com/Articles/Author.aspx/614

 

** ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.  http://mordechaikedar.com