חג' שמח ועולם עצוב

cijnokaueaayfkc

כשאללה מגוייס כלוחם כל-יכול

מצוות החג' האמורה לקרב את האנושות אל האל ואל חיים בצילו, עלולה להביא את סעודיה, איראן ואולי גם מדינות אחרות אל המוות בצילה של פטריה איומה ונוראה

על פי לוח השנה האיסלאמי, מקיימים החודש שני מיליון מוסלמים את מצוות החג', העלייה לרגל למכה, שהיא אחד מחמשת עמודי התווך של האיסלאם שכל מוסלמי מצווה לקיימה לפחות פעם אחת במהלך חייו. לחג' מגיעים מוסלמים מכל רחבי העולם האיסלאמי, שונים זה מזה במראם, בצבע עורם, בלשונם, בלבושם, בתרבותם ובמנהגיהם. אבל כולם מקבלים עליהם את האופן האחד של טקסי החג', שמכתיבה על כל עולי הרגל אסכולת ההלכה החנבלית על פי הפרשנות הווהאבית, המחמירה, הנהוגה בממלכה הסעודית.

החג' מבטא את התקבצות כל המוסלמים אל "בית אללה", את האחווה והאהבה האמורות לשרור בין כל המוסלמים ואת השמחה המאחדת את כולם בהתמסרותם המשותפת לעבודת אללה. הלבוש האחיד – ה"איחראם", יריעת בד לבנה ללא כיסים – מבטאת את הצניעות המחייבת את האדם בבואו אל "בית האל", והעדר הכיסים מעיד כי הכל שייך לאללה וכי רכוש האדם הוא אפס ואין, זמני ומתכלה. הבגד האחיד מראה שהכל שווים לפני האל – העשיר והעני, המלך והמשרת, המכובד והנקלה. הצבע הלבן של האיחראם מבטא את כפרת העוונות המתרחשת בחג', אם האדם חוזר בתשובה מחטאיו ומיטהר מעוונותיו.

החג' הוא הכינוס הענקי שאין שני לו בכל העולם. המפגש האינטנסיבי והצפוף עם מוסלמים מתרבויות רבות ושונות, הטקסים הדתיים, הדרשות והתפילות, כולם הופכים את החג' לחוויה אקסטטית מטלטלת היוצרת בלב המאמינים תחושה שאין דרך ליצור אותה במקומות אחרים ובהזדמנויות אחרות. מוסלמים רבים חוזרים מהחג' עם ברק בעיניים, עם אדרנלין דתי מוגבר בעורקים, עם מוטיבציות דתיות מוגברות ועם דבקות מחודשת ועזה באללה.

אצל מרבית החוזרים מהחג' מתורגם הרגש הדתי המוגבר להקפדה על הדברים החשובים באיסלאם: חמש התפילות ביום, הצום ברמדאן, מתן צדקה לעניים, לבוש צנוע, התנהגות הגונה, דיבור מכובד, הימנעות מעבירות וחטאים ושמירה על יחסים טובים יותר עם המשפחה והסביבה החברתית. חלק מהחוזרים מהחג' מתרגמים את התחזקותם הדתית לפנייה לג'יהאד, לא רק נגד השטן המקנן בנפש האדם, אלא גם נגד הכופרים. ואכן, לא מעט מהג'יהאדיסטים הלוחמים כיום בזירות שונות גוייסו על ידי שליחים של ארגוני טרור שהגיעו לחג' כדי לפגוש אנשים ולגייסם.

אלא שההתכנסות הענקית בעיר לא גדולה כמו מכה יוצרת בעיות בטיחות בשל הצפיפות הרבה הנובעת מכך שכולם חייבים לבצע את אותם טקסים ביחד, ביום אחד. בית המלוכה הסעודי משקיע סכומי עתק לבניית תשתית שתאפשר להמונים לקיים את הטקסים בבטיחות, ובונה גשרים, מסלולים, מעברים, מדרכות וכבישים, שייצרו סביבה בטוחה להמונים המגיעים לחג'. המלך הסעודי מכנה את עצמו "שומר המקומות הקדושים" כדי להעניק לעצמו ולמלכותו גושפנקא דתית, ומכאן נובעת גם תחושתו כי חובתו לארגן את החג' בבטיחות. השלטון הסעודי בנה אלפי אוהלים עם מיזוג אוויר בשביל עולי הרגל, ומספק להם עשרות אלפי כבשים כדי לחגוג את "חג הקורבן" ("עיד אלאדחא") בסיום החג'. אלא שלפעמים מתרחשות טעויות ואי-הבנות, וכששתי קבוצות של עשרות אלפי אנשים פוסעות בטעות זו לכיוונה של זו, אנשים ונשים רבים נדרסים ועשרות רבות מהם מקפחים את חייהם.

 

ח'אמינאי האמגושי

בשנה שעברה נפל מנוף והרג כמה עשרות אנשים, אבל חמורה יותר הייתה התנגשות בין השוטרים הסעודים ובין עולי הרגל מאיראן שהפילה חללים איראנים רבים. עולי רגל אלה הם שיעים, והסעודים חושדים בהם שהם מתכוונים לבצע טקסים על פי המסורת השיעית, המנוגדת לעיקרי האיסלאם הסוני וודאי בגירסתו הווהאבית. גם בשנים שעברו היו התנגשויות בין עולי הרגל מאיראן ובין השוטרים הסעודים, כך שהעניין אינו חדש.

השנה התעורר מחדש הסכסוך בין איראן וסעודיה על התאונות וההתנגשויות שאירעו בעבר, והכעס בין שני הצדדים עלה עד כדי כך שהמופתי של סעודיה הכריז על ח'אמינאי – המנהיג העליון של איראן השיעית – שהוא אמגושי, כלומר לא מוסלמי, כופר, בן הדת של הפרסים לפני שהתאסלמו, כלומר מתחזה למוסלמי. אין במילון האיסלאמי מילה מגונה וחמורה יותר מהכינוי אמגושי, וזוהי הסיבה לכך שהשנה החליט ח'אמינאי להעביר את החג' ממכה לכרבלא – העיר בעיראק שעל ידה, בשנת 680 לספירה, נרצח ונערף חוסיין בן עלי, מנהיג המורדים השיעים, בידי יחידה צבאית של הח'ליף האומיי הסוני יזיד בן מועאויה.

תשובתה של איראן והשיעים ל"אמגושי" של סעודיה התבטאה בין היתר באיורים מגונים שפוזרו בתקשורת החברתית כמו לדוגמה האיור הזה:

 

cijnokaueaayfkc

                         "העץ המקולל בקוראן", איור שיעי אנטי-סעודי. (מקור: אתרים שיעיים)

 

איור זה מבוסס על ציטוט מהקוראן המדבר על "העץ המקולל". באיור מופיע העץ ועל גזעו כתוב "משפחת סעוד". בתחתית העץ כתוב: "למען ידע העולם שמשפחת סעוד הם סיבת האסון ("נכבה") הערבית והאיסלאמית, שורש החורבן וההרס בעולם הזה". מימין לעץ נאמר: "משפחת סעוד – זנבות היהודים", ביטוי לשמועה שיעית הטוענת שמשפחת סעוד הם בעצם צאצאי היהודים שחיו עד המאה השביעית בנווה מדבר ח'ייבר, ועד היום הם מעמידים פני מוסלמים וחיים כמוסלמים למרות שהם יהודים בסתר ולמרות שיש חדית' הקובע ש"אין שתי דתות בחצי האי הערבי".

עלי "העץ המקולל" באיור הם: ווהאבייה, מילכוד מכוניות, שחיטה, פשע, הסתה, הרס, עדתיות, טרור, פיצוץ, "תכפיר" (הכרזה על מוסלמים שהם כופרים), ג'בהת אלנוסרה, פירוד, דאע"ש, אלקאעידה, בוקו חראם. משמאל לעץ מופיע בירוק דגל סעודיה עם החרב, אבל במקום השהאדה (העדות: "אני מעיד שאין אל מבלעדי אללה ומוחמד הוא שליחו") המופיעה על הדגל הסעודי, מופיע באיור הכיתוב: "יקלל אללה את משפחת סעוד".

סכסוך זה על החג' מצטרף למלחמה באמצעות צדדים אחרים שמנהלות סעודיה ואיראן זו נגד זו על אדמתן של תימן, עיראק, סוריה ולבנון, ונראה כי קרב היום שבו יתחילו טילים להתעופף ישירות בין איראן וסעודיה. יום זה יהיה הרה אסון לעולם כולו, שכן שני הכוחות הללו גייסו לשורותיהם את שחקן החיזוק האולטימטיבי, אללה, וכל אחד מהם נלחם בשמו ולמענו. "גיוס" זה יוצר מוטיבציות שהעולם אינו יודע איך להתמודד איתן, שכן אין שיקול ארצי ואנושי היכול לשים קץ למלחמה שאללה מנהל נגד הכופרים.

שיקולים של כלכלה, תשתיות נפט, אבידות בנפש ונזקים למדינות אחרות אינם מגיעים לקצה קרסולו של אללה וצבאו. ואם חס וחלילה תפרוץ מלחמה פתוחה בין סעודיה ואיראן, זו תהיה מלחמה טוטאלית שתכלול שימוש בנשק כימי וביולוגי. אם יימצא בידי אחד הצדדים נשק אטומי, אזי יש סיכוי סביר שגם בו ייעשה שימוש. נקודה זו מודגשת במיוחד, שכן הן לסעודיה והן לאיראן יש גישה לנשק אטומי, איראן – בפיתוח עצמי, וסעודיה – ברכש מפקיסטן.

מנהיגי העולם, ובפרט אלה שנתנו יד להקלה בסנקציות על איראן ואיפשרו לה להתקדם בפרויקט הגרעיני הצבאי שלה כמו גם להמשיך ולפתח את ארסנל הטילים שלה, ייקראו לתת דין וחשבון על החלטותיהם העלולות להביא את המזרח התיכון, ואולי אף חלקים אחרים של העולם, אל נקודת אל-חזור המובילה למקום אחד: אל הגהינום.

כך, מצוות החג', האמורה לקרב את האנושות אל האל ואל חיים בצילו, עלולה להביא את סעודיה, איראן ואולי גם מדינות אחרות אל המוות בצילה של פטריה איומה ונוראה. תרבות שעולם המושגים שלה נמתח בין "עץ מקולל" ו"אמגושי", המגייסת את אללה כלוחם כל יכול, עלולה להחריב עולם שנבנה על ידי בני אדם, למען בני אדם באמצעות מושגים הלקוחים מעולמם של בני אדם.

 

http://www.israelnationalnews.com/Articles/Author.aspx/614

 

** ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.  http://mordechaikedar.com