ממזרים חסרי כבוד

רשימת ההתנגדות לקיומה של מדינת ישראל

הדמוקרטיה הישראלית מוכנה לבלוע הכל

הם יושבים בכנסת ישראל, בירושלים עיר הבירה של מדינת ישראל.

הם נהנים ממיזמים שהגה וביצע שמעון פרס בתחום הטכנולוגיה, העסקים, החקלאות, הספורט, החינוך, התרבות, הרפואה ועוד.

הם זוכים להעדפה ("אפליה מתקנת") בקבלה למקומות עבודה ובמוסדות לימוד רשמיים, למרות שאינם משרתים באופן שוויוני בארגונים שנועדו להבטיח את המשכיותם של אותם מוסדות ושגשוגם.

הם שותפים לעשייה פרלמנטרית המשפיעה על כל אזרחי ישראל  ומקבלים תקציבים ותמיכה, ובה בעת הם קוראים לתמיכה באויבי המדינה, לפגיעה במוסדותיה ובתשתיותיה, מורדים בחוק ובסדר הציבורי ולאחר מכן עוד דורשים פיצויים ויחס מיוחד מרשויות האכיפה.

הם מתכחשים למדינה יהודית עצמאית, משמיצים את מנהיגיה ומוסדותיה כשיטה בדוקה להשגת תקציבים וחשיפה.

הם מעדיפים להביע תמיכה במשטרים אפלים של אויבי ישראל העושקים את אזרחיהם ואחיהם, הורגים בהם ומדכאים אותם ביד קשה ללא רחם.

הם מבדלים עצמם מהכלל ומקצינים את עמדתם מיום ליום, מתחרים זה בזה מי ייצור פרובוקציה קשה שתעלה על קודמתה, שתתחרה במנהיגי ארגוני טרור ומנהיגי מדינות העוינות את ישראל.

הם מנסים למצוא צידוקים לפעולה נגד מדינת ישראל, ארגוניה, משרתיה ומנהיגיה, להכפישם, בשם אחיהם הנאבקים להקמת מדינה פלסטינית כמטרת העל, על חורבותיה של מדינת היהודים.

הם נאבקים להביע את דעתם ולשכנע בצדקת דרכם את עם ישראל, כמו גם את קהל מצביעיהם ואחיהם, ללא צל של חשש מהשלכות מעשיהם ותוצאותיהם, וזאת בחסות הדמוקרטיה הישראלית שהקימו יהודים בארץ אבותיהם.

הם אומרים בגילוי לב ובבהירות את דעתם ללא סייג, בעברית, בערבית ובאנגלית, בכל הזדמנות ובכל אמצעי העומד לרשותם.

לא נותרה בידי אותם אנשים ברירה אלא לעבור למעשים פרובוקטיביים להמחשת כוונותיהם ולקידום עניינם. כך הם זה יצאו למשטים ימיים לעזה, מדינת חמאס, יוצאים לפגע באזרחי ישראל ומוסדותיה במסגרת אירועי זעם המובלים על ידי מנהיגיהם באיצטלות שונות, וכשהם סופגים נפגעים על רמיסתם הגסה של החוק, הם זועקים חמס.

למרות הכל, עדיין יש יהודים נאורים הידועים במצפונם המפותח, ברגשות אשם על כך שניצחנו ומוצפים רחמים כלפי אויבינו המובסים, לצד יכולת הלקאה עצמית בלתי מבוטלת, שחושבים כי אפשר להכיל הכל ולספוג עלבונות וכפיות טובה כי …מגיע לנו!

להלווייתו של שמעון פרס הגיעו מנהיגים מרחבי העולם: יהודים, מוסלמים ונוצרים. הגיעו יריבים פוליטיים, ובהם מנהיגים ונציגי מדינות שעמם אין לישראל יחסים מלאים.
למעמד זה הגיע באישור מיוחד אבו-מאזן ראש הראשות הפלסטינית, בעיצומו של גל טרור מתמשך וחילוקי דעות עמוקים עם הממשלה ומנהיגי ישראל.

ומי לא בא בהפגנתיות להלוויה, לא חלק כבוד ולא הואיל, לכל הפחות, להחריש ולא להשמיץ ולהסית? מי זה זכה לראיונות באמצעי התקשורת הישראליים, כולל בפתיחת מהדורת שישי של הערוץ השני? אלו הם חברי כנסת ישראל מהמפלגה הערבית המאוחדת (נגד ישראל) בראשות איימן עודה, שלא טרחו להסתיר את דעתם על שמעון פרס גם ביום הלווייתו.

הם לא יתנו כבוד לאדם שהאמין, אולי יותר מכל ישראלי אחר, במזרח תיכון חדש ושלום בין יהודים לערבים, שפעל למען הגשמת החזון במעשים ולא רק בדיבורים, על ידי הקמת מרכז פרס לשלום, קיום אירועים משותפים ליהודים וערבים, קיום מגעים דיפלומטיים ושיחות לקירוב לבבות ויצירת אינטרסים משותפים מקומיים ואזוריים.

דווקא הם, הח"כים הערביים, הדורשים כבוד ורודפים אותו בכל הזדמנות, שגם קיבלו כבוד משמעון פרס ז"ל, טרחו במפגיע להבהיר כי הם מחרימים את טקס ההלוויה, מפאת פועלו של המנוח בחייו נגד ערבים השואפים להשמיד את מדינת ישראל, בהיותו מופקד על הגנת המדינה. כי ההגנה על המדינה היא, לדעתם של חברי "הרשימה המשותפת", המעשה הפסול.

ומה עוד נתיר להם אנו, אזרחי מדינת ישראל ומוסדותיה, לעשות בחסות הדמוקרטיה בפרוס השנה העברית החדשה?