תשע"ו – עוד שנה לא טובה

האדים הרעילים המתפשטים מסוריה המתפוררת

על ישראל להסיק מהמקרה הסורי כי אם רק יוכלו, יעשו לה אויביה בדיוק את מה שהם עושים זה לזה והעולם יעמוד מנגד וישתוק

עם סיום שנת תשע"ו הגיע הזמן להביט אחורה אל מה שקרה באזור שלנו בשנה שחלפה, שארבעה תהליכים עיקריים איפיינו אותה:

 

א. המשך התפוררות סוריה

התהליך החשוב ביותר שהתרחש בשנה האחרונה הוא המשך התפוררותה של סוריה, מדינה שבעבר הייתה האיום האסטרטגי העיקרי על מדינת ישראל, והיום איננה עוד. המרד נגד אסד שפרץ בה במארס 2011 הפיל עד היום כחצי מיליון הרוגים, יותר ממיליון פצועים והביא לכ-12 מיליון פליטים שהם למעלה ממחצית אוכלוסייתה של סוריה, חלקם פליטים שנפוצו על כל פני תבל וחלקם נעים ונדים בסוריה, נמלטים על נפשם מחביות הנפץ של משטר אסד.

המדינה כארגון התפוררה, ושרידיה מתפקדים בחלק של העיר דמשק ובחבל העלווי בצפון מערב המדינה. מרבית שטח המדינה מצוי תחת השלטון של מאות מיליציות וארגונים, ובראשם "מדינת האיסלאם" שהשתלטה גם על חלקים מעיראק, "ג'בהת פתח אלשאם", ששמה הקודם היה "ג'בהת אלנוצרה" שהוא ארגון איסלאמי בעל אג'נדה מקומית, "הצבא הסורי החופשי" הנתמך בידי מדינות מערביות ועוד מאות מיליציות וכנופיות מקומיות.

תשתיות המדינה הרוסות: מערכות החשמל, המים, הביוב, הכבישים, מסילות הברזל, כולן נפגעו קשה במהלך השנים האחרונות, ומאות אלפי בנייני-מגורים שניזוקו קשות בהפצצות אינם ראויים עוד למגורי אדם. לשיקום המדינה, אם יתרחש אי-פעם בעתיד, יידרשו אלפי מיליארדים של דולרים, ואין באופק כוח כלכלי המסוגל להרים פרוייקט כזה, אם וכאשר יושג בה שקט פוליטי וביטחוני, הנראה כמעט כמו חזון אחרית הימים.

בשבועות האחרונים מתמקדת הלחימה בעיר התעשייה חלב, כשמטוסי המשטר משמידים בשיטתיות את הרבעים המזרחיים של העיר שבהם התמקמו מורדים. מדי יום נהרגים עשרות אזרחים, שכל פשעם הוא מגורים במקום שלתוכו חדרו כמה מורדים, והמראות המזוויעים המופיעים בתקשורת גורמים חלחלה.

המזוויע בכל התמונה הזו הוא העובדה שמי שאחראי לרוב ההרס והקטל הזה הוא המשטר עצמו. זהו משטר דיקטטורי הנלחם, גם תוך שימוש בנשק כימי, נגד אזרחיו, שכל מה שרצו זה להיפטר מהעריצות של שלטון העלווים הכופרים על רוב גדול של מוסלמים.

המסקנות שעל ישראל להסיק מהמקרה הסורי הן שתיים עיקריות: האחת היא שאם רק יוכלו, יעשו לה אויביה בדיוק את מה שהם עושים זה לזה. השנייה היא שהעולם העומד מנגד, רואה את מה שקורה בסוריה ושותק, יתנהג באותה צורה אם אנו נהיה במצב דומה לזה של אזרחי סוריה.

 

ב. התחזקות הרוסים על חשבון האמריקנים

החלל השלטוני והבטחוני שנוצר בסוריה גרר לתוכו את רוסיה. אחרי שלוש שנים וחצי של עמידה מהצד, החליט פוטין שהגיע הזמן להתערב, לפני שמשטר אסד קורס, והעביר לסוריה חלקים מחיל האוויר הרוסי, כולל מטוסי הפצצה המסוגלים לשגר סוגי פצצות שונים, כולל פורצי בונקרים. המלחמה שמנהלים הרוסים נגד המורדים באסד היא חסרת מעצורים.

הנשיא האמריקני ברק אובמה, במודע ובמתכוון, הוציא את ארצות-הברית מהעניין הסורי כבר לפני שלוש שנים, כשהחליט לא לעשות כלום אחרי שהתברר כי אסד חצה קו אדום והשתמש בנשק כימי נגד מורדים ואזרחים. הקו האדום הפך לוורוד, והוורוד – ללבן שנעלם לחלוטין תחת "הסכם" שהרוסים ערבו לו ושקבע כי אסד יוותר על כל הנשק הכימי שברשותו. העולם הזהיר שאסד יפר את ההסכם, אך אובמה לא שעה לדברי המבקרים, ואת תוצאות הוויתור האמריקני ראינו לאחרונה כשהשלטון הסורי חידש את התקפותיו נגד המורדים תוך שימוש בנשק כימי.

בנוסף לנוכחות הרוסית בסוריה, התחזק גם הקשר בין רוסיה ואיראן, שכן במקרה אחד לפחות המריאו מטוסי הפצצה רוסיים מאיראן כדי להפציץ בסוריה. גם עם טורקיה שיפרה רוסיה את יחסיה, ועם ישראל היו לה הבנות מאז ומתמיד. ללא ספק, רוסיה הפכה למעצמה הקובעת את ההתרחשויות במזרח התיכון הרבה יותר מארה"ב שנכוותה באפגניסטן ובעיראק, מה ששכנע את הציבור האמריקני כי אין לו מה לחפש באזור בעייתי זה.

העיסוק האובססיבי של האמריקנים במערכת הבחירות במהלך השנה האחרונה הסיט את המזרח התיכון מאזור ההתעניינות של הציבור האמריקני, שמצד מרביתו, המזרח התיכון כולו יכול ללכת לעזאזל. ישראל משלמת מחיר בירידה מסויימת של האהדה כלפיה, שכן יש מי שרואה את העדר השלום בין ישראל והפלסטינים כסיבה לכל צרות המזרח התיכון.

 

ג. התחזקות איראן

הסכם הגרעין בין איראן והמעצמות הביא להתחזקות מעמדה של מדינת האייתוללות בכל רחבי המזרח התיכון. בתחילת השנה העביר הממשל האמריקני לאיראנים 1.7 מיליארד דולר במזומן, חלקו במטבעות לא בדולרים. כסף זה אינו מושקע בתשתיות המוזנחות של איראן, אלא בליבוי המלחמות בתימן, סוריה ועיראק, ברכישת תומכים בלבנון של חיזבאללה ובשימון תשתית-הטרור השיעי בכל רחבי העולם.

איראן חיזקה במהלך השנה את הנוכחות הצבאית שלה בסוריה, עד כדי כך שיחידות שלמות של צבא סוריה נמצאות תחת פיקוד ישיר של כוח קודס האיראני. חיזבאללה, הזרוע הלבנונית של התמנון האיראני, השתלט על חלקים מסוריה ומצוי היום על החרמון הסורי ודרומה לאורך הגבול עם ישראל עד קונייטרה. איראן העבירה לסוריה גם מיליציות עיראקיות ואפגניות, והן משמשות כוח צבאי לכל דבר ועניין על אדמת סוריה.

איראן המשיכה השנה את תמיכתה המסיבית במורדים השיעים בתימן, ואלה אף שיגרו כמה טילים גדולים וכבדים על סעודיה. מדינות המפרץ חשות כי ארה"ב בפרט ומדינות המערב בכלל הפקירו אותן לנפשן מול האיום האיראני, שכן יש להן מקורות אנרגיה אחרים. איראן לוטשת את עיניה מזרחה לאפגניסטן, וממתינה בקוצר רוח לנסיגת האמריקנים ממדינה משוסעת וכושלת זו, שאדמתה רוויה באוצרות טבע שאיראן רוצה להשתלט עליהם.

מאחורי הקלעים קיימת תחרות בין איראן ורוסיה על החלקים בסוריה שכל אחת מהן נוגסת, אבל תחרות זו נמצאת בשוליים. האיותאללה מרגישים "על הסוס", אחרי ש"השטן הגדול", ארה"ב, נכנעה בפני העקשנות האיראנית והסכימה לכך שאיראן ממשיכה בפרוייקט הגרעיני שלה, ממשיכה בפרוייקט הטילים הבליסטיים שלה וממשיכה לפזר הרג והרס בכל רחבי המזרח התיכון, במימון אמריקני במזומן.

 

ד. המשך זרימת המהגרים לאירופה

אלפים רבים של אנשים מהמזרח התיכון, מרכז אסיה ואפריקה ממשיכים לזרום מלוב, ממצרים ומטורקיה לאירופה באמצעות סירות רעועות החוצות באישון לילה את הים התיכון. חלקן אינן מצליחות להגיע לחוף מבטחים ונוסעיהן טובעים במצולות ים, אך חלקן מגיע ליוון ולאיטליה, ומהן ממשיכים המהגרים את דרכם צפונה לגרמניה, צרפת ולסקנדינביה. במהלך השנתיים האחרונות הגיעו לאירופה כמעט 2 מיליון מהגרים, מרביתם גברים בין גיל 20 ל-30. גרמניה לבדה קלטה כמיליון מהם.

רוב המהגרים הם אנשים שכל רצונם הוא לפתוח דף חדש וטוב בחייהם האומללים. אך חלקם הם טרוריסטים שהושתלו בגלי המהגרים כדי לזרוע הרג ופחד באירופה. בשנה האחרונה ראינו את תוצאות פעילותם של אלה בבלגיה ובצרפת, ומצב הביטחון באירופה הולך ומתדרדר, בעיקר בשל אי-יכולתם של ארגוני המודיעין המקומיים לשים את ידם על כל מפגע, ובפרט המפגעים הבודדים הממתינים בסבלנות לרגע ולמצב שבו יוכלו לזרוע סביבם הרג וסבל.

הבעיה מחמירה לאורך הזמן, שכן עם קבלת אזרחות אירופית  יכול המהגר לנסוע לכל מדינה בעולם, כולל ישראל וארה"ב, כדי לנהל בה את הג'יהאד הפרטי שלו נגד מי שהוא מכנה "אויבי האיסלאם". ארגוני הביטחון של מדינות אלה יהיו חייבים לחדד את חושיהם כדי למנוע אפשרות זו.

לשנה טובה ניכתב וניחתם.

 

* המאמר התפרסם באתר "מידה".

* * ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.  http://mordechaikedar.com