תקינה בלתי תקינה

(stevepb)
(stevepb)

על מחיר מעורבות-היתר של הפקידות בחיינו

האם לרגולציה יש אג'נדה?

בראשית המדינה, ההלאמה של תחומים עיקריים כמו משק החשמל, המים, הקרקעות, הבריאות, החינוך, הבנייה הציבורית, התחבורה הציבורית ועוד – הייתה גלוייה לכל עין, וכן ההפרטות שבאו בשנים שלאחר מכן.  ובימינו?  בימינו מתרחש תהליך שהוא למעשה מעין הלאמה בתחומים שונים, בשלמותם או בחלקם, אלא שהוא נסתר מן העין, שכן הוא נעשה למען מטרות שלא ניתן לכאורה לערער עליהם, כמו "צדק חברתי". ה"צדק" הזה אינו אלא לשון "נקייה" לטיפול והשגחה, ובעיקר לפיקוח של פקידות ממסדית, לרוב ממשלתית, שבדרך כלל הבנתה בנושאים שונים זקוקה לשיפור יסודי.

לתומי, פניתי לאחרונה למומחית לקבל עזרה בניהול אתר אינטרנט. אחרי שערכתי למומחית סיור באתר ובמאפייניו הייחודיים, בעודנו חושבות על דרכים לקידום מטרותיו, שאלה אותי המומחית כבדרך אגב אם אני יודעת שעלי להנגיש את האתר לאנשים עם מוגבלויות ראייה, בהתאם לדרישות הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים. זה לא הליך פשוט, הזהירה אותי, וגם רחוק מלהיות זול. בירורים קצרים שערכתי גילו לי שאתרים רבים הלכודים בהגדרה של "נותני שירות", נאלצים לערוך בהם שינויים רבים מספור, על מנת לעמוד בדרישות התקינה, ולשם כך רצוי שיקבלו ייעוץ ממומחים, שכן מדובר בדרישות מסובכות, כמובן בעלות של אלפי שקלים, שכן איום של קנסות בסכומים של עשרות אלפי שקלים נושף בעורפם. הכל כמובן למען אנשים עם מוגבלויות. ואיך אפשר לומר משהו נגד הסדרת סיוע לאנשים עם מוגבלוות, ועוד כזו שלקוחה בשלמותה, כמות שהיא, מארה"ב?

כך, במקום לפתח, על חשבון המדינה, תוכנה שתשמש את המתקשים בראייה שתנגיש להם את החומר הוויזואלי באתרים שמעניינים אותם, מחייבים את כל האתרים הנמצאים בהגדרה של נותני שירות לבצע שינויים המצריכים עבודה סיזיפית של שנים, גם אם הסיכוי שלקויי הראייה יבקרו בהם, ולא כל שכן יתעניינו בתמונות שבהם – הוא אפסי. על פי אותו היגיון, לא ירחק היום שבו פקידים של משרד המשפטים יחייבו את הרשויות המקומיות להחליף את כל שלטי הרחובות ולהציב במקומם אחרים הכתובים באותיות ענק, וייאלצו את כל בעלי העסקים להחליף את שלטי בתי-העסק שלהם ולמחוק מהם כל תמונה, סמל או איור, ובנוסף כמובן לחייב אותם באגרת שילוט…

הפיקוח הפקידותי נעשה באמצעות מערכת של הוראות, צווים, תקנות, פרי עטם של אנשים מוכשרים יותר או פחות – רגולציה שמכפיפה אליה את תושבי המדינה. מטרתה הגלוייה של הרגולציה היא כמובן "להסדיר" למעננו את התחום המפוקח, בשם ההגנה עלינו האזרחים הקטנים, שלא רק שאיננו באמת יודעים להחליט בעצמנו מה טוב לנו, וגם אם כן, איננו יכולים להתנגד לגופים הכלכליים העצומים השולטים במשק המאיימים לנצל אותנו. אבל לא פחות מכך, מצדיקה התקינה את קיומה של הפקידות המופקדת עליה, וככל שזו מסובכת יותר, כך היא מוצדקת יותר.

והתוצאות תמיד אינן מאחרות לבוא.

אחת התוצאות המיידיות היא הכבדה – על הכיס ועל הזמן – של הכפופים לתקינה. על מנת לעמוד בתנאיה, לעתים קרובות נדרשים מומחים מיוחדים, ובדרך כלל יקרים, המתמצאים בדרכיה הפתלתלות. כך למשל, כמעט כל עסק בארץ מחוייב למעשה להתחבר לרואה-חשבון, ולא מעט פעמים גם לעו"ד – למילוי דו"חות, לפירוש ההוראות המשתנות לבקרים, לתשלום מס זה או אחר, לעמידה בתנאי רישוי ועוד ועוד. ואם בעל העסק מעז להעסיק עובדים, הוא לעתים קרובות זקוק להעסיק גם עובד נוסף שכל תפקידו הוא מילוי הטפסים השונים, הנפקת תלושי משכורת, טיפול בתשלומים השונים החלים על בעל העסק בכובעו כמעביד, שלא לדבר על התמודדות עם ארגוני עובדים למיניהם.

ככל שהעסק גדול יותר, כך יותר קל לו לשאת את המעמסה הכלכלית שמטילה התקינה. כל תקינה. בעניין זה אין אנו לבד כמובן. הרוח החברתית שדואגת ליצור עוד ועוד משרות לעובדי ציבור על חשבון הציבור, מנשבת ברחבי העולם המערבי. כך למשל, תחום הרפואה בארצות-הברית מוצף בכל כך הרבה רגולציה המלווה בהטרדות של פקידות מפקחת, שמרפאות קטנות ובינוניות אינן מסוגלות לעמוד בעול ונסגרות. הרופאים, אלה שאינם מחליטים להפסיק לעסוק במקצועם עקב השעבוד לכללי הרגולציה שהם ברובם מיותרים לעצם מתן השירות הרפואי, מצטרפים למסגרות המאגדות עשרות רופאים. הללו, בניגוד לעסקים הקטנים, כן מסוגלות כלכלית, בשל גודלן, לספוג את העלות של העסקת עובדים נוספים, ושכירת שירות של רואי-חשבון ועורכי דין שיעמדו מול הפקידות ה"מסדירה" את התחום שברובה המוחלט אינה מבינה בו הרבה, ויסייעו בהתנהלות נוכח סבך תקינותיה.

לעודף הרגולציה יש אפוא השפעה עצומה על עצם המבנה הכלכלי של המשק. למרות הדגל החברתי, המצהיר על עצמו שהוא נועד להגן על האדם הקטן נגד המנגנון של בעלי העוצמה, הוא למעשה סוגר עסקים קטנים, ועכשיו גם אתרי אינטרנט, שהם פרי של יוזמה פרטית המאפשרים ביטוי של יצירתיות, ייחודיות ואינדיבידואליות, ומביא במקומם להתכנסות הפעילות המשקית לעבר עסקים גדולים, מפעלי ענק ורשתות שיווק גדולות, שמולם יש כמובן להציב ארגוני עובדים גדולים. כך הופכת השליטה במשק ליותר ויותר קלה ויותר מוחלטת. הרגולציה לא רק מצמצמת אפוא את אפשרויות הביטוי של עצמיותנו שבשמה היא לכאורה פועלת, אלא אף מקדמת את היווצרותם של גופי ענק המוחקים אינדיבידואליות ויוזמה, שמפני עוצמתם היא מתיימרת לשמור עלינו.

ביודענו את המחיר היקר של השיטה ובהיותנו כבר למודי ניסיונה המר אצלנו ובמקומות אחרים בעולם, אנו נותרים עם התהייה, אם אומנם השפעה זו על מבנה המשק היא רק תוצאת לוואי של עודף הרגולציה, או שמא אחת ממטרותיה.

 

* דפנה שמורק-נתניהו היא עורכת-דין, והעורכת הראשית של המגזין "מראה"