פרוש עלינו סוכת שלומך

%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%94

הקשר הלשוני ומציאותי בין סכנת הסכין לבטחון הסוכה

המקרא משתמש בניגודי משמעויותיהן של המילים, שהיו מובְנים במערך השפה, כדי להזהיר ולהתריע בפני התדרדרות מוסרית שתביא לחורבן בית

המילה סֹךְ במקרא, כמו חברתה סֹבֶךְ, שהוסיפה לה באמצעה את האות בית בניקוד סגול, פירושה מאורת חיות פרא בעבי היער, בין העצים הסבוכים:

וְנָדַמּוּ (ישתתקו שתיקת מוות) נְאוֹת הַשָּׁלוֹם מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף ה'. עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ (מאורתו) כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה (לשממה) מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה (האויב) וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ. (ירמיהו כה:לז-לח)

בפסוקים אלה מתאר ירמיהו את כעס ה' על העמים. שדות המרעה השלווים, שבהם היו הבקר והצאן רועים בבטחה, מוגנים מחיות טרף – יוחרבו. שלוותם תופר ותוחלף בדממת מוות. האויב יעלה על הארץ כמו אריה העוזב את סֻכּוֹ (סֹךְ – מושב האריה), והיא תהיה לשממה מפני חרונו.

עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ (ממאורתו), וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע, יָצָא מִמְּקֹמוֹ, לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה (לשממה), עָרַיִךְ תִּצֶּינָה (תהפוכנה לצייה, למדבר) מֵאֵין יוֹשֵׁב (עד שתתרוקנה מיושביהן). עַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים, סִפְדוּ וְהֵילִילוּ כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף ה' מִמֶּנּוּ (חרון אפו של ה' לא יסור מאיתנו). (ירמיהו ד:ז-ח)

בפסוקים אלה מתאר ירמיהו את כעס ה' על יהודה ומשתמש באותו דימוי של אריה העולה מִסֻּבְּכוֹ (סֹבֶךְ – מושב האריה), כדי לתאר את צבאות האויב, הנתפסים כמכשיר ענישה של האל. חרון אף האריה הוא חרון אף האל.

המילים סֹךְ ו-סֹבֶךְ מציינות אפוא מקום סכנת-מוות, מושבן של חיות טרף הקורעות את בשר קרבנן בסיכות טפריהן ובסכיני שיניהן – דימוי לחרבותיו החדות של האויב.

והנה אותה מילה מצביעה גם על מקום מקלט ומסתור של ביטחון ושלום. סֹךְ היא גם סוכה, ואף יותר מכך – מקדש ה' הנשגב:

אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה', אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלו. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה, בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ, בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. (תהילים כז:ד-ה)

סֻכֹּה של ה' מקביל אל סֻכּוֹ של הכפיר. האל, המוצג במקרא כשולח צבא של חיות טרף כדי לכלות את אויביו וכדי להעניש את בוגדיו, הוא גם האל הפורש על ברואיו סוכת מחסה, המעניק להם מסתור והגנה בהיכלו.

המילה סֹךְ מציינת אם כן מאורת אריות במעבה היער הסבוך – סֻכּוֹ של הכפיר – סמל לתוהו. אך אותה מילה מציינת גם סוכת ביטחון ושלום – סֻכֹּה של ה' (ה בסוף המילה – סֻכֹּה, במקום ו – סֻכּוֹ). השורש סכ פירושו דקירה והגנה גם יחד, שתי פעולות סותרות ומנוגדות בתכלית הניגוד.

סיכה וסכין הן מילים המציינות חפצים דוקרים ומסוכנים. הגרעין סכ, שנמצא בהן, נמצא גם במילה סכנה. המילה סכין כתובה במקרא שכין:

כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל (לסעוד עם בעל שררה), בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ (שים לב לכל שנמצא לפניך). וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ, אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה (והתנהג כמו סכין תקועה לך בבית הבליעה אם יש לך תיאבון גדול). (משלי א-ב)

המילה שכין כוללת בתוכה את הגרעין שכ המביע, כמו תאומו סכ, חדות ודקירה. שֵׂךְ, ברבים שִׂכִּים, הוא קוץ העולה בגבעול או בעלה של צמח:

וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ (תגרשו) אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם (אלה שתשאירו מהם) לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם (לקוצים חדים בעיניכם) וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם (ולעוקצים דוקרניים בצלעותיכם) וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. (במדבר לג:נה)

בהוראות אלוהים אל העם, לפני מעבר הירדן וההגעה אל ארץ כנען, השׂיכּים (קוצים חדים) משמשים שוב דימוי לפגיעה בביטחון ובשלווה. אם לא יציית העם לדבר ה' שימסור לו משה, ידחקו אותו תושבי הארץ, שיהפכו לצר ולאויב, כקוצים וכעוקצים.

שֵׂךְ שפירושה, כמו שראינו, הוא קוץ, בשינוי תנועת השין, הופכת ל-שֹׂךְ, ומשמעותה של מילה זו, כמו זה של תאומתה סֹךְ, הוא ההפך הגמור, דהיינו סוכה, מקום גדור ומוגן:

הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב, בִּלַּע יִשְׂרָאֵל, בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ, שִׁחֵת מִבְצָרָיו, וַיֶּרֶב (הרבה, הכפיל) בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה (יללות וקינות). וַיַּחְמֹס (השחית) כַּגַּן שֻׂכּוֹ (סוכתו), שִׁחֵת מֹעֲדוֹ (הרס את מקום ההתכנסויות לכבודו). שִׁכַּח (השכיח) ה' בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת, וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן. (איכה ב:ה-ו)

שֻׂכּוֹ (מ- שֹׂךְ) המוגן של אלוהים נחרב בחרון אפו. שֹׂךְ הוא, אם כן, מקום מוגן העלול להיחרב. במקרא מופיעה גם המילה שֻׂכָּה, לא כמילה נרדפת אל סֻכָּה או סֹךְ, מקום ביטחון, כי אם כמילה נרדפת אל שֵׂךְ, קוץ דוקר:

הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ? (איוב מ:לא)

האם תוכל למלא את עורה של מפלצת ים בסכינים? שואל ה' את איוב. שֻׂכָּה היא שכין, סכין, חרב חדה.

מאידך, שָׂכַךְ ו-סָכַךְ הם פעלים נרדפים המביעים שניהם אותה משמעות של כיסוי, מחסה וחסות:

וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ (אכסה עליך בכפי כדי שלא תינזק) עַד עָבְרִי. (שמות לג:כב)

תְּסֻכֵּנִי (תסוכך עליי, תכסה אותי במעטפה מגינה) בְּבֶטֶן אִמִּי. (תהילים קלט:יג)

דומה שמשחק ההפכים נמשך ללא סוף. המקרא משתמש בניגודי משמעויותיהן של המילים, שהיו מובְנים במערך השפה, כדי להזהיר ולהתריע בפני התדרדרות מוסרית שתביא לחורבן בית. המילים ההפוכות כמו ממחישות את הקלות והמהירות שבהן סוכת ביטחון ושלום עלולה להיות טרף לסכינים וחרבות, לשיני חיות טרף, להפוך לסבך קוצים ועיי חורבות. אך גם ההפך עשוי להתקיים. תקומה וקימה צומחות מלב המהפיכה:

וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן (על כל שטחו של הר ציון) וְעַל מִקְרָאֶהָ (ועל אלה שיתאספו עליו) עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן (ענן מעלה עשן ביום), וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה (ואש להבה זוהרת בלילה) כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה (כי על כל מקום מכובד תיפרש חופה). וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב (וסוכה תהיה לתת צל מפני חום היום), וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם (מסערה) וּמִמָּטָר. (ישעיהו ד:ה-ו)

לקראת השנה החדשה, פרוש/פרוס עלינו סוכת שלומך!

 

* ד"ר אורנה ליברמן עוסקת בהוראת עברית ישראלית, בחקר לשון המקרא ובחקר ספרות. ספרה: "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה" הוצאת סלע ספרים, 2013 (זמין גם במהדורה אלקטרונית), ומנהלת בלוג "לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה" http://liebermanorna.wordpress.com/