פוטין נגד אזרחי חלבּ

salaheddin-aleppo

רוסיה הורסת את סוריה ללא חשבון, וושינגטון מתלבטת

גם אם המורדים אינם פועלים על פי כללי המלחמה המקובלים, התגובה הנוראה של צבאות רוסיה וסוריה אינה עומדת בשום מבחן של סבירות

בימים נוראים אלה העולם נדון איך יהיה עתידו בשנה שזה אך החלה, ובשמים נפתחים ספרי החיים והמתים. בספר המתים מצוין לא רק מי ימות אלא גם איך: בחרב, בחיה, ברעב, במגיפה ובשאר מיני פורענויות, שהדמיון המפותח של החיה האנושית יודע להמציא. נראה שיש תרבויות העסוקות בהשמדה עצמית ובהשמדת האחרים יותר משהן מתעניינות בחיים ובאיכותם. בתרבויות אלה הכבוד, השליט, השליטה והמדינה, גם אם היא מלאכותית, חשובים יותר מחיי האוכלוסייה השקטה שכל רצונה הוא לחיות.

מדינת סוריה נמצאת כיום בשלב גסיסה מתקדם, אבל יש ברוסיה ובסוריה מי שחושבים שתושביה, ובעיקר אלה החיים בעיר חלבּ, אינם זכאים לחיות רק משום שכמה מורדים החליטו להתמקם ברבעים המזרחיים של העיר, המאוכלסים כיום בלמעלה מרבע מיליון גברים, נשים וטף. פוטין ואסד סבורים שחיים של 250 אלף אזרחים חשובים פחות מחיסול כמה מאות מורדים, וחשובים הרבה פחות מהקשר השלטוני בין אסד וחלבּ.

אילו היו מעוניינים באמת בפתרון הבעיה בסוריה היו מנהיגי רוסיה מניחים ליצור המלאכותי ששמו סוריה להיעלם ממפת העולם, בדיוק כמו שקרה לברית-המועצות, יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה וקודם לכן – לאימפריות העותומנית והאוסטרו-הונגרית, שכל אחת מהן הייתה צירוף של קבוצות אתניות ודתיות שמעולם לא הפכו ל"עם" מאוחד ומלוכד, ולכן כשלו ביום מבחן.

אילו רצו מנהיגי רוסיה באמת לפתור את בעיית סוריה, היו יושבים עם האמריקנים ומדינות נוספות התומכות במורדים נגד הקצב העלווי אסד, דנים בדרכים לחסוך בחיי תושבים תוך השארת ערי סוריה כיחידות בעלות יכולת לחיות, ומגיעים למסקנה האחת והיחידה שבמזרח התיכון לא ייתכן שעלווי, הנחשב ככופר באיסלאם בעיני הרוב המוסלמי של האזור, ישלוט על מוסלמים. וזוהי, ולא אחרת, בעיית היסוד של סוריה ולא מהיום. בעיה זו ממש היא שעמדה ברקע של מרד "האחים המוסלמים" נגד חאפז אלאסד, אביו של בשאר, בין 1976 ל-1982, שהפיל כ-50 אלף הרוגים. המרד הנוכחי, שהחל במארס 2010, גבה עד כה כחצי מיליון מתים, ומאיים להמשיך בקציר הדמים.

רוסיה משקיעה את כל כוחה הצבאי הקונבנציונלי (בשלב זה) כדי להנשים את משטר אסד שאין לו יכולת חיים עצמאית במדינה שרוב תושביה אינם רוצים בו. בשבועיים האחרונים היא העלתה הילוך והיא, יחד עם חיל האוויר של אסד, מפציצים בשיטתיות את רבעיה המזרחיים של חלבּ ובפרט את בתי החולים, שהמורדים הפכו אותם, את הפצועים שאין יכולת אמיתית לטפל בהם ואת צוותי הרפואה המדולדלים – למגינים אנושיים. גם אם המורדים אינם פועלים על פי כללי המלחמה המקובלים, התגובה הנוראה של צבאות רוסיה וסוריה אינה עומדת בשום מבחן של סבירות.

 

אובמה מקפל את הזנב של אמריקה

המצב בחלבּ שבו מאות אלפי אזרחים נמצאים בסכנת רעב, מחלות והפצצות, הוציא אפילו את הממשל האמריקני משלוותו, שאפיינה את התנהלותו מול סוריה בחמש השנים וחצי של טבח עם. ארה"ב השעתה את השיחות עם רוסיה על עתידה של סוריה, שכן אלו לא רק שלא הביאו לרגיעה בסוריה (למעט כשבוע, לרגל חג הקרבן), אלא אף נתנו לרוסיה מעין הכשר להסלמת פעולותיה הצבאיות נגד אזרחי חלבּ. ארה"ב גם איימה, שבתגובה על הפצצת חלבּ, היא תתמוך ביתר שאת במורדים.

בתגובה, העבירו הרוסים לטרטוס מערכת טילים S-300 נגד מטוסים ונגד טילי שיוט, בטענה שמערכת זו אינה התקפית, אלא נועדה להגן על הנמל הצבאי בטרטוס. ממי בדיוק? הרי למורדים אין מטוסים. הטווח של טילים אלו הוא 200 ק"מ, וברור שהכוונה בהצבתם בטרטוס היא לכסות את כל שטחה האווירי של צפון מערב סוריה, כולל לאד'קיה וחלבּ, למקרה שמטוסים "מערביים" יפעלו באוויר נגד הפצצות של מטוסים של אסד, או של פוטין.

צעד נוסף שנקטה רוסיה הוא הפסקת השיחות עם ארה"ב בנושא צמצום מלאי הפלוטוניום של שתי המדינות. לפלוטוניום אין שום שימוש למעט שימוש צבאי, וצמצום הדדי של הכמויות שכל מדינה מחזיקה אמור לצמצם את סכנת מלחמה גרעינית בין שתי מעצמות העל. הפסקת השיחות היא איתות משמעותי מצד רוסיה על כוונתה לעשות שרירים אמיתים מול ארה"ב.

מנגד, מעלה ארה"ב הילוך בעניין הסנקציות הכלכליות על רוסיה המוטלות עליה מזה מספר שנים, בעקבות הפלישה לאוקראינה וסיפוח חצי-האי קרים לרוסיה. בנוסף, קיימים חשדות בקרב האמריקנים שרוסיה מעורבת בפרויקט הגרעיני של צפון קוריאה, שלאחרונה פוצצה מתקן גרעיני בניגוד להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם, כמו שהיא מעורבת גם בתעשיית הגרעין והטילים הבליסטיים של איראן, שלא נכללו בהסכם הגרעין שסוכם לפני שנה, והושארו בידי החלטותיה העצמאיות של איראן.

לכן נראה שהפצצת חלבּ היא רק הקש ששבר את גב הגמל האמריקני, מעשה אחד יותר מדי של רוסיה, שארה"ב של שלהי כהונתו של אובמה אינה יכולה להכיל משתי סיבות עיקריות: האחת היא שאובמה עצמו אינו מסכים שבמשמרת שלו יקופל הדגל האמריקני במזרח התיכון שיהפוך כולו לאזור ההשפעה הרוסי – מצב שעלול להציג את ארה"ב כמפסידנית שסולקה מהאזור בבושת פנים, והאמריקנים מתנגדים להשפלה כזו. הסיבה השנייה היא הבחירות המתקרבות: אובמה וקלינטון יודעים שתבוסה אמריקנית במזרח התיכון ישחק לידיו של טראמפ ועלול להעביר את הנשיאות לידיים רפובליקניות.

לכן הממשל האמריקני עומד בימים אלה בפני דילמה לא פשוטה: איך לגרום להפסקת חיסול חלבּ ולסיום כהונתו של בשאר אסד, מבלי להישאב למערכה הצבאית בסוריה ומבלי להיכנע לתכתיביו של פוטין בעניין השלטון העתידי בסוריה, הקשור בעניינים אחרים כמו אוקראינה, צפון קוריאה, איראן, הפלוטוניום והסנקציות הכלכליות. זאת, כשהצד האמריקני נמנע משימוש בכוח ומוכן לנקוט אמצעים דיפולומטיים בלבד, בעוד שהצד השני מפעיל כוח מסיבי.

תולדות היחסים הבינלאומיים אינם יודעים לספר על מצבים דומים בין מעצמות. כך למשל, המלחמה הקרה בין ארה"ב וברית המועצות התבססה על איום אמין הדדי, שווה ערך, בהשמדה טוטאלית, בעוד נשיאי ארה"ב דיברו ופעלו בנחישות ובפעילות צבאית ברורה והחלטית, כמו במלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם,. כיום ההתמודדות היא בין מעצמה גלובלית המשתמשת בכוחה ללא מעצורים לסייע לבעלי בריתה למען האינטרסים שלה מול מעצמה שהחליטה לא להשתמש בכוחה ואף להפקיר חלק מבעלי בריתה. נוכח זאת אין להסכים גם עם טענתם של אנליסטים בדבר שובה של המלחמה הקרה.

מנהיגי ארה"ב גם רואים את ההרס בסוריה ויודעים מי יידרש לסייע בשיקום ההריסות. יש להם די דאגות כלכליות בחצר הפנימית שלהם, ואינם רוצים שיגישו להם את החשבון רק בשל תמיכתם באלה שמרדו באסד. אבל זה שיקול לעתיד, בעוד שכעת מה שעומד על הפרק הוא חייהם של רבע מיליון אזרחים סוריים בחלבּ. רוסיה הורסת את סוריה ללא חשבון, והעיר וושינגטון נבוכה.

מבחינת ישראל המצב מדאיג, שכן הסביבה המשברית שבה היא ניהלה עד עתה בעצמה את ענייניה, הופכת בימים אלה לזירת התגוששות בין מעצמות עולמיות, שלאחת מהן יש שאיפות להגמוניה גלובלית והאחרת מחפשת דרך לצאת ממנה תוך מיזעור הנזקים לעצמה ולאזור. קשה מאוד, אם בכלל אפשר, לגשר בין שני דפוסים של חשיבה והתנהלות, והעדרו של גשר כזה עלול לדרדר את האזור למצב שכולם יפסידו ממנו.

חתימה טובה לכולנו.

 

* המאמר התפרסם באתר "מידה".

** ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.  http://mordechaikedar.com

 

http://www.israelnationalnews.com/Articles/Author.aspx/614