האם חנה הייתה אכזרית?

מר אורן שלום,

מרתק מאוד לקרוא את הניתוח שלך על סיפורי העקרות המקרא (מי חיבר את סיפורי הנשים העקרות במקרא? חלק א', וחלק ב').

כל חיי אני תוהה, מדוע שירת חנה מכילה בנוסף ל"עד עקרה ילדה שבעה", גם "ורבת פנים אומללה"? האם אין בזה רשעות? או אולי התחשבנות עם פנינה?

תודה,

אורי שמש

 

 

שבוע טוב, אורי!

המענה לשאלתך נמצא בפסוקי שירת חנה, המהללים את השגחת ה' בעולמנו הגשמי. פסוקי השיר מדגימים זאת בעזרת צמדי ניגודים במצבם של ברואיו (כגון: ממית ומחיה, מוריש ומשפיל וגם עקרה ורבת-בנים). ניגודים כאלה מעוררים תהיות אצל בני-תמותה אם הם פרי המקרה, או הוכחה לתורת גמול שהתבונה האנושית הרציונלית והמוגבלת אינה משיגה אותה. התשובה הוצבה בפתח המזמור של חנה: אל יתייהר האדם לשפוט את תבונת ה' בתבונתו המוגבלת "כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות". עלילות = פעולות בלתי-צפויות במונחי ההיגיון האנושי.

תשובה זו תמצא אצל כל פרשני המקרא המסורתיים וכמובן גם אצל כל הוגינו במשך הדורות שהתלבטו בשאלת התארים המיוחסים לאלוהים בטקסטים הקדומים שבני-אנוש ניסחו אותם ליכולת הבנתם של בני-אנוש.

הסבר בהיר ביותר לסוגייה זו תמצא בכתביו של הרמב"ם.

בכל מקרה אין בפסוקי שירת חנה לא רשעות וגם לא התחשבנות עם פנינה, כי אם רק אמונה צרופה בקיומו של המוחלט ובקיומה של השגחתו.

תודה שאיפשרת לי בשאלתך לפתוח את השבוע בדברי תורה.

יוסף אורן.