קשרי הון-גרעין

north-korea-nuclear-tests

האם יכולה איראן לקנות ב-1.7 מיליארד דולר במזומן שקיבלה מארה"ב טכנולוגיית גרעין מתוצרת קוריאה הצפונית?

בעוד שאין מידע גלוי הקושר בין מכרה הזהב שהוטס לטהרן ובין פריחתן של היוזמות הגרעיניות של קוריאה הצפונית, יהיה זה חוסר אחריות לשלול קשר אפשרי בין שני האירועים

מעבר לסכנה שאיראן עשויה להשתמש ב-1.7 מיליארד הדולר במזומן שהוטסו אליה מארה"ב, כדי לממן טרור, הניסוי הגרעיני החמישי שערכה קוריאה הצפונית מזכיר לנו שאיראן יכולה לנצל את האוצר שקיבלה מארצות-הברית, לקניית טכנולוגיית נשק גרעיני – או אפילו ראשי נפץ גרעיניים – מקוריאה הצפונית הרעבה למזומנים.

מן הראוי שהקונגרס האמריקני יביא בחשבון סיכון זה בשעה שחבריו מתלבטים כיצד להתייחס למה שנראה כשני נושאים נפרדים: האחד – מזומנים לאיראן, והשני – ניסויים גרעיניים של קוריאה הצפונית. בעולמנו המקושר, במיוחד בזה שבו נסיגתה של ארה"ב מעודדת בריתות אנטי-אמריקניות, נקדיש רגע לבחינת הקשר האפשרי בין שני הנושאים.

האחת הוא ההסדר הכספי של נשיא ארה"ב ברק אובמה עם איראן, של העברת 1.7 מיליארד דולר לטהרן בשלושה מטוסים מלאים בשטרות כסף, בעיתוי המעורר תהייה אם היה זה אכן כופר תמורת שחרור שבויים אמריקניים, ובסודיות המעוררת שאלות נוספות לגבי מה שהוא כנראה תביעה של איראן לקבל את כל הסכום במזומן.

הנקודה השנייה היא הניסוי הגרעיני האחרון שביצעה קוריאה הצפונית, החמישי מאז 2006, והרביעי במהלך תקופת כהונתו של אובמה כנשיא, לאחר הניסויים ב-2009, ב-2013 ובינואר השנה. הניסוי האחרון שנערך ב-9 בספטמבר האחרון, היה הפיצוץ הגדול ביותר שערכה קוריאה הצפונית עד היום, ושאותו ייחסה לראש נפץ גרעיני שניתן להרכיבו על טיל.

 

המורשת של אובמה על כף המאזניים

הדברים נראים חמורים במיוחד נוכח פעילותה המתגרה של קוריאה הצפונית, הן לייצור פלוטוניום והן אורניום מועשר לרמה גבוהה כדלק לפצצות. בשנה שעברה דיווח העיתון "וול סטריט ג'ורנל" כי כמה מומחי גרעין של סין אמרו לעמיתיהם האמריקניים כי קוריאה הצפונית יכולה להכפיל את הארסנל שלה מ-20 ראשי נפץ גרעיניים שעל פי הערכות היו ברשותה ב-2015, עד ל-40 עד 2016.

בעוד שאין מידע גלוי הקושר בין מכרה הזהב שהוטס לטהרן ובין פריחתן של היוזמות הגרעיניות של קוריאה הצפונית, הרי שבהעדר שקיפות רבה יותר ודיווח מפורט מצד הממשל האמריקני בשתי החזיתות, יהיה זה חוסר אחריות לשלול קשר אפשרי בין שני האירועים.

לאיראן ולקוריאה הצפונית יש היסטוריה אינטימית ארוכה של עסקאות נשק, כולל פיתוח טילים. שותפות זו מחזקת את האפשרות שראש הנפץ הממוזער של קוריאה הצפונית יהיה מתאים לטיל איראני. היחסים ארוכי הטווח מאופיינים בכך שאיראן העשירה בנפט מספקת את הממון, בעוד שקוריאה הצפונית הרעבה למזומנים משמשת מעבדה ומפעל, שניהם בלתי חוקיים, לייצור נשק עבור איראן ולקוחותיה, ובכלל זה ארגוני טרור כמו חיזבאללה.

האם קוריאה הצפונית מהססת להפיץ בחו"ל את ארסנל הנשק הגרעיני שלה? כפי שהעיד בפני הקונגרס האמריקני ראש המודיעין האמריקני ג'יימס ר. קלאפר, פיונג יאנג כבר הראתה בעבר "את נכונותה להפיץ טכנולוגיות מסוכנות". הדוגמה הבולטת היא הסיוע שהושיטה קוריאה הצפונית ללקוחתה של איראן – סוריה – כשבנתה באלכיבאר שעל נהר פרת כור גרעיני סודי, ללא מטרה נראית לעין, פרט לייצור פלוטוניום לפצצות גרעין. הכור ההוא הושמד (על פי מקורות זרים) ב-2007 בתקיפה אווירית של ישראל, אך ההשלכות מכך על קוריאה הצפונית לא היו חמורות דיין כדי לגרום לה להפסיק את תוכנית הגרעין שלה או את הסחר שלה בנשק עם המזרח התיכון.

כיום, מדיניותו של אובמה מרחיבה, הן לאיראן והן לקוריאה הצפונית, את קשת ההזדמנויות לשיתוף פעולה גרעיני בלתי חוקי. מדיניות הבדלנות האמריקנית שבוחר אובמה לאמץ, הקווים האדומים המיטשטשים שלו ושפע "הדברים המעניינים" הקורים ברבע האחרון של כהונתו בבית הלבן – מהווים קרקע פורייה להזדמנויות.

בהנחה שהרודן של קוריאה הצפונית קים ג'ונג און יכול לגייס את המשאבים, מדוע שלא ירוץ קדימה עם תוכנית הטילים הגרעיניים שלו? הרי אין שום משקל לנזיפה הטקסית של אובמה ש"ארה"ב אינה מסכימה ולעולם לא תסכים לכך שקוריאה הצפונית תהיה מדינה גרעינית".

מבלי שוויתר על התנהלותו הטרוריסטית ועל שאיפותיו הגרעיניות, ניתנת עתה למשטר באיראן הזדמנות למלא את אוצרו – הודות לעסקת הגרעין שדחף אובמה כמו בולדוזר דרך הקונגרס ושנכנסה לתוקף בחסות האו"ם ב-16 בינואר האחרון. במסגרת העסקה, נהנית איראן מהקלות משמעותיות בסנקציות שהטיל עליה האו"ם, כמו גם מאור ירוק מארה"ב ומשאר הקהילה הבינלאומית – להמשיך עם מה שמכונה בפיהם של פקידי ממשל-אובמה  תוכנית גרעינית "לצרכי שלום בלבד".

זה לא עצר את איראן, תוך הפרת הסנקציות של האו"ם שעדיין חלות עליה, מהמשך עריכת ניסוייה בטילים בליסטיים, שהשימוש המעשי היחיד שלהם הוא נשיאה של ראשי נפץ גרעיניים. נראה כי ממשל אובמה מסרב להתעמת עם טהרן אפילו על הפרות אמון בוטות, שמא איראן תסתלק מההסכם כולו. במקום זאת, ממשיך הבית הלבן לקשט את אתר האינטרנט שלו עם הטיעון, הנתון במחלוקת כשלעצמו, שהעסקה ה"היסטורית" של אובמה "תמנע מאיראן להשיג נשק גרעיני", על יד חסימת כל הדרכים בפני איראן להשיג חומר בקיע.

האם אכן חוסמת עסקת הגרעין עם איראן את דרכה של זו לבית החרושת לפצצה גרעינית של קוריאה הצפונית של קים ג'ונג און?

בתיאוריה, דרכים אלה חסומות על ידי ערימת סנקציות של מועצת הביטחון של האו"ם ומתוגברת על ידי תוכנית סנקציות מצד ארה"ב ומדינות נוספות המכוונות נגד יוזמות הגרעין והטילים של קוריאה הצפונית. ההחלטה האחרונה של האו"ם להטיל סנקציות על קוריאה הצפונית שאושרה במארס השנה תוארה על ידי שגרירת ארה"ב באו"ם סמנתה פאוור כַּ"נוקשה ביותר" ב"למעלה משני עשורים".

הסנקציות הללו עדיין זולגות. אף אחת מהן לא הצליחה לעצור את הניסויים הגרעיניים של קוריאה הצפונית. הן גם לא עצרו אותה מייצור דלק לפצצות. הן גם לא מנעו את מה שאובמה תיאר לאחרונה כ"מערכה חסרת תקדים של ירי טילים בליסטיים", שכללה ניסויים הן של ירי מצוללות והן ירי של טילים ביניבשתיים.

אך מה שכן השיגו הסנקציות הקשוחות יותר הוא שהן הותירו את קוריאה הצפונית רעבה מתמיד למטבע קשה, ומחפשת ביתר מרץ אחר כל ערוץ בלתי חוקי וכל קשר אפשרי שיכולים למלא את החסר.

מה שמחזיר אותנו ללקוח הסביר ביותר לסחורה הגרעינית של קים: המשטר של איראן, השותף העסקי הוותיק של קוריאה הצפונית, שמוקדם יותר השנה הרעיף עליה אובמה 1.7 מיליארד דולר במזומן כדי לסיים את הסכסוך המתנהל זה 30 שנה בין איראן וארה"ב בפני בית הדין לתביעות בהאג.

האם תעז איראן לעשות מעשה כה שערורייתי כמו קניית ראשי-נפץ מקוריאה הצפונית? זה בהחלט אפשרי, היות שמעולם לא הייתה הזדמנות בטוחה יותר ופיתוי גדול כל כך. הלהט של אובמה לשמר את הסכם הגרעין עם איראן, כנראה בכל מחיר, פירושו שאם ממשלו ייתקל בראייה כלשהי למעבר של גרעין בין איראן וקוריאה הצפונית, התמריץ יהיה לקבור אותה. עימות עם כל אחת ממדינות אלה, במיוחד אם זה יביא לחשיפת הראיות, יכול להרוס את המורשת של אובמה – עסקת הגרעין עם איראן – עוד בזמן שהוא מכהן, לפני שזו הופכת לתפוח האדמה הלוהט על צווארו של הנשיא הבא.

על אובמה וצוותו מוטל לספק הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע רצתה איראן את כל הסכום של 1.7 מיליארד דולר במזומן, או למה בדיוק שמר הממשל האמריקני בסוד הן את העובדה שהתשלום היה במזומנים והן את עיתוי העברתו, עד שזו החלה לצאת לתקשורת למעלה מ-6 חודשים אחר כך.

אבל דבר אחד אנו יודעים בוודאות: כסף הוא בר-חליפין, במיוחד במזומן, וקשה לעקוב אחריו. מגוחך מצד בכירים בממשל אובמה לטעון, כפי שהם עושים, כי בשטרות במטבע זר שהוטסו נעשה שימוש בעיקר למיזמים של בניית תשתיות באיראן. יהיה זה די מוזר אם איראן תשלם לעובדי תחזוקת כבישים ומסילות רכבת דווקא באירו ובשטרות שוויצריים. ובאשר לסחורות בלתי מזיקות שאכן יש צורך דחוף לייבאן לאיראן, הרי שממשלת איראן יכלה לשלם עבורן ביתר קלות דווקא על ידי השארת המטבע הקשה בחו"ל.

בפברואר האחרון אמר סגן נשיא איראן לענייני תכנון ותקצוב מוחמד באע'ר נובקט הגיגי לעיתון "פייננשל טיימס" כי איראן העדיפה לשמור בחו"ל את מרבית ה-100 מיליארד דולר שלה שזה עתה הופשרו – וזאת על מנת לסייע לייצוב הריאל, ולשלם את חשבונות החוץ שלה. הסיפור התפרסם ב-8 בפברואר, רק שלושה ימים אחרי שמשלוח השטרות האחרון של 1.7 מיליארד הדולר של ממשל אובמה הוטס לאיראן.

היה הרבה יותר הגיוני אפוא אם מטרתה של איראן הייתה לארוז את המזומנים בשטחה, ולשלוח אותם החוצה למטרות שטהרן מעוניינת לשמור מתחת לרדאר העולמי. השאלה אינה רק אם 1.7 מיליארד דולר, ובכללם 1.3 מיליארד דולר שנלקחו מכיסיהם של משלמי המיסים האמריקניים, הגיעו לידיהם של טרוריסטים, אלא האם משהו מהם הגיע לניסויים גרעיניים בקוריאה הצפונית.

 

* קלאודיה רוזט היא עמיתה בנושא מדיניות חוץ ב-Independent Women’s Forum, ובעלת בלוג ב-PJMedia.