פרידה

0-1

כותבים וקוראים יקרים מאוד,

התגובות שהתקבלו במערכת על הידיעה בדבר סגירת המגזין – חלקן לפרסום וחלקן לעינינו בלבד – נגעו ללב מאוד, והעצימו את הקושי, הקיים ממילא, של ההחלטה על פרידה אחרי שמונה שנים של יצירה משותפת של כותבים רבים כל כך. חלק מהכותבים, במיוחד אלה שהתגייסו לכתוב כמעט בכל גיליון מ-400 הגיליונות שלנו, הפכו ידידים ממש ולא רק שותפים לרעיון.

 

להלן חלק מהמכתבים:

 למערכת מראה שלום,

תודה על שמונה שנים יפות שבהן היה העיתון שלנו בימה פתוחה לדיעות ולעמדות אותנטיות ומשוחררות מכבלי הפוליטיקלי קורקט הכובל והמשעבד של התקשורת בישראל. תחושת החופש הייתה מרעננת ומבריאה באקלים התקשורתי הרעיל שמעיק כל כך על הציבוריות הישראלית.  תודה מיוחדת לעורכת הראשית, דפנה שמורק-נתניהו, על ההשקעה האישית הגדולה שלה בעיתון, לא בכל כלי תקשורת אתה מוצא עורך קשוב ופתוח בכל עת ובכל שעה אל הכותבים שלו כפי שהייתה העורכת שלנו. אז יישר כוח וכל טוב.

עמוס גורן

 

לעורכי "מראה",

עצוב לי מאוד לקרוא על סגירת המגזין. העתיד רווי משימות הסברה וחידודי דיון. מקומו החשוב של המגזין בשיח בתוך הרשתות החברתיות יחסר.

 

יונה לוי גרוסמן

מדוע אתם מפסיקים, דווקא כעת כשההסתה, הטרור, השנאה, הדמוניזציה והדה-לגיטימציה המערבית, הערבית, המוסלמית והשמאלנית הפנימית נגד המדינה ותושביה היהודיים מגיעה לשיאים ארסיים שלא היו מעולם?

חגי קוסלוב

 

דפנה יקרה שלנו,

תודה אין קץ על התרומה הנדירה שתרמת לנו כל השנים כשחיפשנו את "מראה" כדבר מובן מאליו. ואם אכן רק עייפת ולא חלילה גרוע מכך – תבורכי אלפי ברכות על מה שכבר תרמת ולבטח עוד תתרמי כיכולתך הטובה –

באהבה,

שלך ציונה

 

תודה על 400 גליונות  נפלאים של מראה – כתב עת אמיץ ומעמיק. מעריכות מאד את העבודה האדירה שהושקעה בו.

נדיה ויהודית

 

הי דפנה,

הצטערתי לקרוא שאת מפסיקה את הוצאת מגזין "מראה" ,אחרי שהבאת אותו לרמה מצוינת בפרסום תכנים חשובים.

כמי שכותב ועורך  אני מבין אותך ,אך משוכנע אני שאת עוד תמשיכי לכתוב למען ארץ ישראל. כל טוב,

צבי גבאי

 

מצער מאד.

הקול השפוי המעניין והחשוב – יחסר.

חג שמח

מיקי

 

ברצוני להודות לכם על המגזין הנפלא שלכם. הייתם קרן אור בחשכת העיתונות הכתובה. אני לא יודעת כיצד אוכל להסתדר בלעדיכם. קולכם צלול וברור מאיר ומבהיר וכמעט היחיד השפוי במחוזותינו. אנא שיקלו שנית את החלטתכם לסיים את פועלכם. שוב אני מודה לכם, לעורכת וכותבי המאמרים הנפלאים.

גיל אנשלוביץ.

 

הצטערתי לקרוא את ההודעה על סגירת מראה.

זהו אכן אוסף של מאמרים כתובים היטב הרלוונטים לקיומם ולטובתם של ישראל והעם היהודי.

ניתן לסכם ולומר כי מגזין מראה תרם לחזון מציאותי, משכיל ועובדתי של ישראל ולצידוק ההיסטורי והרגשי של זכותנו על ארץ ישראל כמדינה יהודית. מראה שמה ללעג מצגים שקריים רבים של העמדה הנוגדת, ששותפים לה יהודים "טובים" המצדיקים "בהיגיון" מדוע על ישראל לחדול מלהתקיים כישות יהודית.

תודה לך דפנה על מסירותך למיזם הזה.

בברכה,

מרדכי קליינר, אדמונטון, קנדה.

 

 

דפנה שלום

חבל לי שמראה מסתיים. מאוד נהניתי לקרוא ובדרך כלל גם להסכים עם הדעות המובאות בו.

בהצלחה בהמשך,

שאול ברטל

 

 

שלום דפנה,

אני תקווה שההחלטה אינה סופית, מכיוון שהדיון הצבורי בישראל ראוי למראה תקינה המציגה בפני המתבונן פנים מציאותיות.

יורם אטינגר

 

הגענו לסוף הדרך

מאוד מאוד חבל לי על הפרידה הצפויה ממגזין יקר זה. במשך 8 שנים מדי יום ששי נהניתי מחדש לבלות בחברתם של אנשים שלא פחדו לקרוא לילד בשמו. אנשים יקרים שהוכיחו לכל מי שרצה בכל העולם כולו שישראל איננה גזענית , שישראל היא גם תרבות וגם חינוך וגם מעשים טובים, וגם מזג אוויר גרוע ויש גם ימים נעימים בתוך הגרוע הזה, שיש גם אנשים טובים, שבישראל ישנה מערכת בריאות מעולה ומערכת עזרה לחלשים. בקיצור, היהודים הוכחנו באמצעות המגזין שישראל היא אמיתית מאוד.

וכעת הגענו לסוף הדרך. וחבל לי מאוד. אני יכולה להיזכר בפתגם צרפתי שאומר  PARTIR C'EST MOURIR EN PEU, וכך אני קצת מרגישה.

תודה לכם מכל הלב על העבודה הנהדרת שעשיתם,

חג שמח

ברוריה רימוני, קרית מוצקין

 

 

בבקשה אל תפסיקו!

סמי

 

כמוכם, גם אני מקווה מאוד כי כותבינו לא יפסיקו את המסע.

שלכם,

דפנה נתניהו