זכות הדיבור לכמעט-גליציאנער איז'ן יונסקו

%d7%94%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a2%d7%91%d7%a8-%d7%a2%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%95%d7%95%d7%94

שיטוטים בקרב בנות המין היפה וגם בקרב זן שאינו תמיד כה יפה

את מחזותיו של יונסקו עדיין לא הצליחו לנכס או להשכיח. אך דעותיו ומחשבותיו בכל הנוגע לזירת תיאטרון-המציאות – מעט נזנחו (או שמה הושכחו?)

יש גברברים האוהבים להתפאר בהצלחותיהם בקרב בנות המין היפה, תכונה שכיום לא נוטים לה חסד וכנראה שבצדק. אך מצד שני גם לשקר לא יפה, וכך גם להצטנע באופן מופרז וצדקני. לכן, על עוונותי וחטאי אני מודה ומתוודה גם אם בקול רפה; גם לי יש פה ושם מין הצלחה שכזו בקרב בנות המין היפה, מן הזן החתולי.

בעת סיבובי הקפה של יום שישי, הן "עושות לי עיניים" בעת שאני חולף על פניהן, ולפעמים גם "מיאו" להסבת תשומת הלב לכיוון הנכון תחת כיוון המתחרה – צ'ילבה המשתזפת לה בתנוחה אדנותית משהו על גבי הפח הסמוך.

וכך קרה בעת ההליכה בשדרות חן לא הרחק מתיאטרון "הבימה", בעת שיפהפייה אמיתית קרצה לי (הן עושות זאת בו-בזמן בשתי העיניים), אך מקרוב הבחנתי כי ממש לידה מונח לו ספר. על כריכתו הופיע השם "הווה עבר, עבר הווה" מאת איז'ן יונסקו. היא הייתה ממש ידידותית, והיה ברור "שלא תעשה לי בעיות", מצד שני "לא פראיירית", כך שעסקת החליפין – חלק מהסנדוויץ' בתמורה לספר – קורמת עור וגידים במהירות, כל זאת במשא ומתן ישיר, ללא צורך בקיסינג'רים למיניהם או נציגי הקווארטט.

מי אמר שבנות המין היפה מתעניינות רק בבילויים? זו למשל יודעת להכיר בערכם של ספרים ומחזאים. דבר נוסף באשר לאלו מן הזן החתולי די בטוח: לא אודותיהן כתב יונסקו את "הקרנפים". התקרנפות או חנפנות לא בבית ספרן (וזאת להבדיל מ"חברו הטוב של האדם" לדוגמה). נסו להגיד להן "ארצה!" נראה אתכם…

היא טועמת בנימוס, בעוד אני מעלעל בדפי הרכש המפתיע. אין אפשרות "החזרות", אך יש סקרנות לתהות על קנקן חדש (ישן) זה. בדף הראשון הקדשה בכתב יד: לכב' מר אשר בן-נתן, שגריר ישראל בצרפת, ברגשות כבוד והוקרה, אריה לרנר. הופכים דף נוסף, ומתברר כי מתרגם כתבים אלו משל יונסקו לעברית, אריה לרנר, הקדיש את ספרו זה עם צאתו בשנת 1971 לידידו ומכרו השגריר בן-נתן.

אריה לרנר קצת נשכח לאחר מותו בטרם עת, וכעת יש לנו "לרנר מזן אחר". אך בחייו היה מבקר תרבות ואמנות פורה ועורך מוסף ספרות ותרבות של "דבר", כמו גם מתרגם לעברית של ספרות ילדים בעיקר, אך גם "ילדים" כדוגמת סנט-אכזופרי ווינסטון צ'רצ'יל…

באשר לאשר (בן-נתן), שהיה שגריר ישראל הראשון בגרמניה (ואחר כך – בצרפת), קיים גם פרק עלום יותר בחייו, בעת שעמל בצרפת על רכישת היכולות ל"הקמת מפעל טקסטיל" מסויים, בדימונה – נדבך משמעותי שמישהו אחר הצליח לנכס את כולו רק לעצמו…

את מחזותיו של יונסקו עדיין לא הצליחו לנכס או להשכיח. אך דעותיו ומחשבותיו בכל הנוגע לזירת תיאטרון-המציאות – זו שאינה עשוייה קרשים, כי אם קרקע (שאינה כה מוצקה כפי שמנסים להציגה בפנינו) שעליה אנו דורכים, הולכים אך גם מדלגים פה ושם, לפעמים תוך משאלה שכף רגלנו תנחת על הסלע ולא על רגב אדמה שתחתיו טמון מוקש – מעט נזנחו (או שמה הושכחו?) ולכן חשבתי, כי אין מתאים מזה לטור "שיטוטיו של גליציאנער" לרדת מן הבמה ולתת את זכות הדיבור ליונסקו דווקא – הורדת מסך תוך הדהוד דבריו שנכתבו לפני כ-50 שנה, שאין רלבנטיים מהם לימינו אלה. נכון, יונסקו אומנם אינו "גליציאנער אסלי"… אך מי שנולד "רומני" ומזהה עצמו בתור "צרפתי", בן לאב המגרש את האם היהודייה ה"מזהמת את דמו הרומני", יוצר החושד בכל ממסד ולו רק בהיותו מחזיק בידיו כוח, אך פוחד עוד יותר מאותם מהפכנים שפורקים את הממשל מיכולותיו לתפקד, מי שנחשב לאינטלקטואל ומוביל דעה בקרב "אנשי הרוח" – מגזר שאותו אינו חדל לבקר, אינו "גליציאנער" דיו?

נו, טוב, אם כך יקבל תואר "דוקטור לשם כבוד" מטעם "הפקולטה להכשרת קאדר קומיסארים גליציאנערים"…

להלן על קצה המזלג כמה ציטוטים מתרגומו לעברית של אריה לרנר לספרים:Journal en Miettes (1967) ו-Present Passe, Passe Present (1968):

 

אודות ישראל ומדינות ערב (ע' 137):

"וודאי שאני אוהד את ישראל. אולי משום שקראתי את ספר התנ"ך. אולי בהשפעת חינוכי הנוצרי ומשום שהנצרות אינה, למעשה, אלא כת יהודית…כן ידוע לי כי היהודים היפרו את אדמות-הבור שלהם – דבר המעורר את קנאת שכניהם, דבר שאינם מסוגלים לעשותו. אני יודע גם יודע כי מדינות ערב המתקדמות אינן מתקדמות כלל, וכי חוגי הצבא והפאשיסטים מנהלים אותן, במצרים כבאלג'יריה".

   אודות "מלחמת אקיבוש" (ע' 140):

"תחילת יוני 1967, המלחמה במזרח התיכון. גבורתם ואצילותם של הישראלים. אנוס אני להיזקק לניבים אלה לפי שהם מביעים כראוי את שהם מביעים. העולם העוין של פאן-ערב".

"מה אוכל לעשות? כתבתי מאמר על ישראל. שיגרתי מיברקים. חתמתי על גילוי-דעת".

"יתר על כן, אני מוסיף לכתוב ולכתוב. ברי, כי פעילותי זו נראית לי חסרת ערך יותר מתמיד".

אודות "קרנפים" וגם לוחמי האופוזיציה (ע' 102):

"אבי לא היה סתגלן ביודעין ובמחשבה תחילה, אלא האמין ברשות ורחש כבוד למדינה, ויהי משטרה אשר יהיה… בהתאם לכך הצטרף למשמר הברזל, נעשה דמוקרט, השתייך לבונים-החופשיים, נמנה עם הלאומנים ולבסוף נהיה סטליניסט. כל אופוזיציה הייתה פסולה בעיניו, ואילו בעיני צדקה תמיד. כיום בשנת 1967, אינני מחבב עוד אף את האופוזיציה, לפי שאני יודע שהיא הממשלה בכוח, כלומר משטר עריצות".

אודות עמיתים מן המילייה התרבותי (ע' 148):

"ד' שהוא כיום קומוניסט, לאחר שהיה פאשיסט לפני שנים, כמובן, טען בקונגרס בין-לאומי לבעיות התיאטרון, כי המחזאים אינם עושים את חובתם כיוון שאינם כותבים מחזות על הרעב בהודו. מישהו מן הנוכחים באולם קם והשיב, כי הרעבים בהודו זקוקים לא למחזות אלא לאספקת לחם. פניו של ד' האדימו בכעס: מדבריו מסתבר למעשה, כי יש לפרנס את המוני הרעבים ההודים לא בלחם ממש אלא בתעמולה פרו-קומוניסטית".

"פטר ווייס (מחזאי יהודי שחי והתפרסם בגרמניה שלאחר המלחמה) כתב מחזה שלם על התליינים הנאצים שהועמדו לדין בנירנברג; זאת בשעה שהמצרים התכוונו לערוך טבח ביהודים, דיברו בגלוי על מלחמת-מצווה ובהזדקקם לטיעוני הנאצים הכריזו על כוונותיהם אלה קבל כל ההומניסטים שבמערב. אולם פטר ווייס לא השמיע מחאה כלשהי על תכנית זו לרצח-עם, שתכננו המצרים נגד ישראל ועודם זוממים להוציאה לפועל".

אודות "אנשים נחמדים וחביבים" באירופה (ע' 190):

"ס' מורה לגיאוגרפיה בגימנסיה, המורה החביב והעדין כל כך, שואל אותי כשחיוכו הטוב מאיר את פניו: 'האם נכון הדבר, שהרגו את כל יהודי בסראביה? פירוש הדבר שהם התחילו להוציא לפועל את תכניתם להשמדת היהודים. למזלנו. כבר הגיעה השעה!'

הדבר שימח את לבו. איני יודע מה מרגיזני יותר – טמטום או אכזריות".

מעשה בחתולה (מערכון קצר ששורות ספורות יצוטטו ממנו ממש על קצה המזלג, ע' 174):

"החתולה התלת-צבעונית, הלבנה-שחורה-אדמונית, נכנסת לארובת האח…

'אתה רואה, החתולה לא יכלה לסבול את האש'.

… 'אתה נאנח, אתה חולם ואתה בוכה' אומרת לי האי-שה עם הכובע.

'משום שהחלומות הם אמת'."

'גם אני רוצה לישון – אומרת הגברת השחרחורת – כל פעם שהנך בא, אתה מעביר אלי תוך כדי שינה את דאגותיך ואת חרדותיך"'.

ואולי אפשר לסיים במשפט מפי אדם אחר, שגם הוא חובב בעלי חיים המבין דבר או שניים אודות זניהם:

“I like pigs. Dogs look up to us. Cats look down on us. Pigs treat us as equals.”  Winston Churchill

"אני אוהב חזירים. כלבים מעריצים אותנו. חתולים מביטים עלינו מלמעלה. חזירים מתייחסים אלינו כאל שווים". וינסטון צ'רצ'יל.

 

תם ולא נשלם אך צונזר

 

* איציק סיבוש הוא מוסמך בבקרת תהליכים ובמנהל עסקים, העוסק בניתוח מערכות ומחבר הספר "שיחות עם קאפו", ובגרסתו האנגלית “Dialogs with a Kapo”.