כמו-שואה בדרך

גליון 319, י"א בטבת התשע"ה 2 – 9.1.2015

f 5f8fa" dir=rtl class=MsoNormal>במשאל של חברת הסקרים PEW נשאלו יהודים לדרג אמירות מסוימות כנחוצות לזהותם היהודית.
   לצורך המחקר חולקו הנשאלים לשלוש קבוצות. האחת יהודיםבלא כחל ובלא שרק; השנייה יהודים באמונתם, והשלישית יהודים ללא דת. התשובות שהתקבלו על אותן אמירות מסודרות מן הרב אל המעט.
   כצפוי, ככל שרמת הקשר לעם היהודי מועטה יותר, כך המעיטו הנשאלים בחשיבות כל האמירות.
   על פי הסקר, האמירה החשובה ביותר היא זיכרון השואה. שלושה רבעים מן היהודים המזדהים אמרו כך כי לדעתם זוהי התכונה החשובה ביותר.
   התכונה השנייה בחשיבותה היא ניהול חיים מוסריים ואתיים. תכונה שלישית צמודה אליה היא פעילות למען צדק ושוויון.
   תכונה רביעית בחשיבותה היא סקרנות אינטלקטואלית. ידוע כי זוהי תכונה מאוד מאוד יהודית, וכי לא קופרניקוס ולא גלילאו ולא ניל ארמסטרונג ניחנו בתכונה יהודית זו.
   במקום החמישי המכובד מגיעה הדאגה לישראל. איזה סוג דאגה לא נאמר, כי גם ג'יי סטריט טוענים לדאגה כנה לישראל.
   במקום השישי נמצא חוש הומור. כידוע, הגויים הם חסרי חוש הומור, ולכן היכולת לגחך ולהגחיך היא תכונה יהודית חשובה כמעט כמו גורלה של מדינת היהודים.
   במקום השביעי והלאה מצויים השתייכות לקהילה יהודית, שמירה על הלכה יהודית ואכילת מאכלים יהודיים מסורתיים. רבע עד שליש מן היהודים חושבים ששימור הקהילה היהודית הכרחי לזהותם היהודית.
בעוד שיהודי ישראל עוסקים בכל הפנים של הישרדות וריבונות, עוסקים יהודי ארצות-הברית בשמד סיטוני. להם הקהילה היהודית אינה חשובה, ההלכה והדת היהודיים הן בתחתית סולם העדיפויות שלהם, והדאגה לקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם, זו שבארץ ישראל ומצוייה לכאורה תחת איום קיומי מתמיד, היא חשובה הרבה פחות משימור זכרם של יהודים מתים. הייתכן כי הדרך הטובה ביותר של יהודי ארץ ישראל להגיע אל פסגת עולם הערכים של יהדות אמריקה היא למות כקורבן של הנאצים החדשים?
   משאל מעין זה מצטרף לרשימה ארוכה של ממצאים ונתונים המוכיחים כי גורלה של יהדות אמריקה הוא להיעלם. זהו אסון לאומי, כי יהדות צפון-אמריקה היא המאגר הגדול ביותר של עלייה בכוח לארץ ישראל, והסיכוי הטוב ביותר שלנו לבסס את היישוב היהודי בארץ ישראל כעובדה דמוגרפית שאין עליה עוררין.
   וזה אסון עולמי כי משקלה של יהדות צפון-אמריקה במדע, בכלכלה, בספרות ובכל הקידמה האנושית הוא מעל ומעבר למשקלה האוכלוסייה. ויתור על הזהות היהודית, החינוך היהודי, המשפחה היהודית והקהילה היהודית משמעותו להשליך חלק מן הקידמה האנושית העתידית אל פח האשפה. ויתור על יהדות אמריקה הוא אסון לעתיד בסדר הגודל של שואת יהודי-אירופה, ולאחר שהם ילכו לא יהיה גם זיכרון השואה הזו.
   העיסוק של יהודי ישראל בעצמם משכיח מהם את הדאגה לגורלה של היהדות השנייה בגודלה בעולם. במקביל להשקעה הקבועה בהישרדות העם היהודי בציון, שלעולם אינה מובנת מאליה, יש להשקיע בהישרדות היהדות האמריקנית, ששקיעתה וצמצומה עד היעלמותה הם בגדר מגמה שנראית בלתי הפיכה. אותו רבע של יהדות אמריקה שעדיין חשוב לו להישאר יהודים ולטפח את הזהות יהודית, חייב לשלב כוח ומשאבים עם הקהילה היהודית בישראל כדי לייצב, ואולי להפוך, את מגמת ההתאבדות והאבדון הלאומי.
* ד"ר יובל ברנדשטטר הוא רופא ילדים, תושב הנגב, פובליציסט ומחבר הספר "Joe's trial" ו-"The Witches of West Bend