מה הערבים חושבים על ישראל

גליון 162, י"ט באב התשע"א 19 – 26.08.2011

האומנם ישנם מדדים יעילים שניתן להיעזר בהם כדי לדעת מה חושבים הערבים על ישראל?
   המעשים, הדיבורים, הכוונות והמחשבות – זה כל מה שיש. אך מכל אלה, המעשים ישקפו את האמת יותר מכל מדד אחר, ואין ספק כי 63 שנות קיומה של ישראל – על המלחמות הגדולות, השלום עם מצרים וירדן –  השפיעו על השקפתם של הערבים על ישראל.
   השינוי הבולט ביותר בהתייחסותם לישראל אינו בירידת רף העויינות, אלא בהפנמת העובדה כי אין באפשרותם להכריע את ישראל בשדה הקרב. שינוי זה בולט ביוזמת השלום הסעודית, שהפכה לכלל ערבית, שבה נאמר כי "בהיעדר פתרון לסכסוך בשדה הקרב, הם פונים ליוזמת שלום".
   אתמול הייתה ישראל אויב שזלזלו בו. היום ממשיכה אומנם ישראל להיות אויב בעיניהם. אך אויב חזק ומכובד, שנרתעים ממנו ושאין מתעלמים מחשיבותו. שינוי זה מקבל מדי פעם ביטוי בהצהרות המנהיגים ובמאמרים של הוגי דעות ועיתונאים ערביים.
   כדוגמה, יובאו להלן, באדיבותו של "ממר"י" – המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון –  שני מאמרים מאת שני כותבים סעודיים. מאמר אחד של ח'לף אל-חרבי, בעל טור ביומון הסעודי "עוכאט'", והשני של פואז אלעילמי, בעל טור ביומון הסעודי "אלווטן", שפורסמו ב-7 ביוני 2011 ושניהם משווים בין מצבה של ישראל לבין מצבן של מדינות ערב, כל אחד מזווית ראייה משלו. אל-חרבי סבור כי סוד הצלחתה של ישראל טמון במשטרה הדמוקרטי ובכיבוד זכויות אדם בה, בעוד שאלעילמי סבור כי הדבר קשור להשקעתה בחינוך ובמדע. יצוין כי מאמרים כאלה הם תופעה חריגה בעיתונות הסעודית הממסדית. להלן תרגום קטעים משני המאמרים:
 
אל-חרבי: שטות לטעון כי ישראל היא ישות מלאכותית שתיעלם
"כאשר היינו קטנים, התישו המורים את כוחנו בחזרה [מתמדת] על ההשקפה כי ישראל היא ללא ספק מדינה זמנית וחולפת. כאשר גדלנו קצת ויכולנו לקרוא עיתונים וספרים, מילאו את מוחותינו בסיבות לאי-יכולתה של ישראל להתקיים בסביבתה הערבית. עברו שנים ואנו ממתינים לרגע שבו תיעלם ישראל, והנה אנו מגיעים לרגע ש[דווקא] מדינות ערב הן אלו המתחילות ליפול בזו אחר זו.
   "לפני כמה ימים היה יום הזיכרון ה-44 לתבוסה [במלחמת ששת הימים] שבמהלכה בלעה ישראל אדמות ערביות…לפני שבוע או יותר נשא נתניהו נאום מזהיר בקונגרס האמריקני, שבו הדגיש כי ישראל לא תשוב לגבולות 1967. התבטאות זו פירושה שישראל הגיעה לדרגה כזו של נחת רוח ושלווה, שאין לה יותר נכונות לשאת ולתת אפילו על אדמות שהיא הודתה שכבשה, ועל אחת כמה וכמה…על האדמות שכבשה בשנת 1948. האם אנו באמת עדיין מאמינים כי ישראל היא ישות מלאכותית שנידונה להיעלם?
   "ייתכן כי ישראל תיעלם בעוד מאה או מאתיים שנה, שהרי איש אינו יכול לנבא מה יכול לקרות בעתיד. אולם, כאשר אני מסתכל על מצבן הנוכחי של שכנותיה הערביות, אני מגלה מדינות נבוכות, ישויות פוליטיות שאינן מסוגלות לשמור על אחדותן הלאומית, וצבאות שיותר משהם מנסים לחסל את ישראל, הם מנסים לחסל את עמיהם…
   "סוד הישרדותה של ישראל, למרות כל האתגרים הגדולים שעמדו בפניה, טמון בדמוקרטיה ובכיבוד ערכו של הפרט בה, [וזאת] מבלי להתייחס לגזענות ולאכזריות שלה כלפי יריביה הערבים. סוד נפילתן של מדינות ערב, בזו אחר זו, טמון בדיקטטורה, בדיכוי זהותו של הפרט…
   "בלתי אפשרי שמדינה ערבית, שכנה לישראל, תצליח לשחרר את פלסטין, כל עוד היא שוללת את כבודו של הפרט. ישראל ניצחה במלחמות רצופות וכבשה במחי יד אדמות של מדינות ערביות גדולות ממנה בשטח ובתושבים. לאחר מכן היא [פיתחה] את הייצור והתעשייה והמציאה [המצאות]. ההכנסה לנפש אצלה כפולה מאשר אצל שכנותיה הערביות. היא הפכה עצמה לעובדה שאין מנוס ממנה. בכל השלבים האלה היא שאבה את כוחה מן הכבוד שנתנה לאזרחיה, בעוד ששכנותיה הערביות רמסו בנעליים צבאיות את היצור הקרוי אזרח.
   "הלוואי ויכולנו ליצור קשר עם המורים שלנו, כדי לומר להם כי ישראל עדיין קיימת, ואילו הערבים עומדים ללכת לאבדון. כדי לדעת מי יישאר ומי יאבד, יש תמיד לחפש את דמוקרטיה, זכויות אדם וצדק חברתי."
 
אלעילמי: ישראל בצמרת המחקר המדעי, הערבים בתחתית
"…'תוואצל' הוא האתר הרשמי של משרד החוץ הישראלי, אשר בניגוד לאתרים הערביים, מחדש את הידיעות שבו סביב השעון בכל 12 דקות, ומתרגמן לערבית, עברית, פרסית, אנגלית, צרפתית ורוסית. ב-20 בינואר פרסם האתר דו"ח שממנו עולה, כי המאגר היחיד בעולם כולו לתורמים ערביים של מח עצם נמצא במרכז הרפואי הדסה, השייך לאוניברסיטה העברית בירושלים. יש לציין, כי מספרם של הערבים הגרים בישראל אינו עולה על 1.2 מיליון מכלל ערביי העולם, שמספרם מגיע ליותר מ-400 מיליון איש.
   "הדו"ח, שהוכן על ידי אביגיל קדש, מציין כי ד"ר אמל בשארה, המפקחת על תרומת איברים במרכז הרפואי של הדסה, ערבייה בעלת תואר דוקטור במדעי החיים ובתורת החיסונים, ביקרה בדבקות ביותר מ-60 כפרים וערים ערביים מאז הקמת מאגר מח העצם בשנת 2008. [וזאת] לצורך מחקריה ולשם העשרת המאגר היהודי הקיים בבית החולים מזה 22 שנים.
   "דרך הרצאות ואמצעי קשר חברתיים, גייסה הרופאה הערבייה 9,000 תורמים [ערביים] הרשומים במרכז הרפואי. גיוס זה הניב ששה ניתוחים של מח העצם שניתן בתרומה… יצוין כי 60 אחוז מהחולים הערבים מוצאים תורמים מתאימים בתוך משפחותיהם, וכי 90 אחוז מהבקשות להשתלת מח העצם הן עבור ילדים ערביים הסובלים ממחלות תורשתיות הנובעות מנישואים של קרובי משפחה.
   "לפני גיוסם [של תורמי] מח העצם הערביים, כמעט ונכשל המרכז הרפואי הדסה בהעשרת מאגר התורמים, ובתרומה מיהודי לערבי או להיפך. אולם הודות לרופאה הערבייה, השתנתה תפישה זו, והערבים והיהודים מוכנים לתרום [זה לזה] מח עצם, כדי להציל חיים של אדם שאין הם מכירים.
   "השנה פרסמה ישראל בעולם מספר מחקרים מדעיים, המציבים אותה במקום הראשון בעולם ביחס בין מספר התושבים למספר המחקרים – 12 מחקרים לכל עשרת אלפים איש; באמריקה, הנמצאת במקום השני, יש 10 מחקרים, ואחריה ניצבת בריטניה עם 9 מחקרים. אשר למדינות ערב, כולן בתחתית הסולם של סטטיסטיקות אלו.
   "מן הדו"חות על הפער המדעי והטכנולוגי שבין הערבים ובין ישראל עולה, כי חלקו של האזרח הערבי בהוצאות על חינוך ירד ל-340 דולר לשנה, בעוד שבישראל הוא עלה ל-2,500 דולר. במדדים…הבודקים את רמת ההכנסה, החינוך והבריאות, נמצאת ישראל במקום ה-23 בעולם, בעוד שמצרים ירדה למקום ה-199, סוריה למקום-111, ירדן ל-92 ולבנון ל-82.
   "באשר למספר המדענים העוסקים במחקר למיליון תושבים, בישראל יש 1,395 חוקרים, בעוד שבעולם הערבי יש 136 חוקרים על כל מיליון אזרחים… הסטטיסטיקות של אונסק"ו מצביעות על כך שממוצע ההוצאות של מדינות ערב על מחקר מדעי אינו עולה על 0.2 אחוז מתקציבן השנתי, בעוד שבישראל הוא מגיע ל-4.7 אחוז, ובתחום זה היא נמצאת במקום ראשון בעולם…
   "מזה עשר שנים שישראל יוצרת קשרים אסטרטגיים עם מדינות מתקדמות בתחום המדע, במטרה להתמזג עם מרכזי המחקר שלהן, וכדי לדרבן את המדענים שלה להשתתף בתוכניות פיתוח עולמיות. כיום יש בישראל 21 חברות בינלאומיות למדע, ודרך מדעניה היא משתפת עמן פעולה בכל התחומים. היא יודעת לפני האחרים על תוצאות מחקריהן, קוטפת את פירותיהן ומשתמשת בניסיונה המדעי כדי לקדם את ההמצאות הישראליות.
   "האסטרטגיה הישראלית במדעים ובטכנולוגיה מתבססת על מציאת גישות חדשות במחקר המדעי ובהמצאות הטכנולוגיות, באמצעות הכשרת דורות חדשים של מדענים, ובפרט במדעי הפיזיקה, הכימיה, הטבע והחברה, בהיותה משוכנעת כי מדעים אלה יאפשרו לה לשלוט בעולם ולשנות את מהלכו. מאז שנת 1949, הקימה ישראל מכוני גיאולוגיה ימית ופיזיקה גרעינית [ומכונים] לחקר המדבר והטכנולוגיה של המידע.
   "ישראל עושה שימוש במחקר המדעי ובהתפתחות הטכנולוגית כדי לשמור על ביטחונה הימי, כדי להבטיח את צרכיה האסטרטגיים להגנה וביטחון, כדי לשמור על הסביבה, כדי לגלות אוצרות טבע, לפתחן ולהשתמש בהן לפני אחרים, כדי לייצר חשמל, תקשורת וטכנולוגית מידע, וכדי לחקור אנרגיה חדשה ומתקדמת…".