אדמיניסטרציה ריכוזית ויציבה ועידוד הצמיחה

כל הכיבושים המוסלמים הוצגו כג'יהאד- המטרה להפוך את כל העולם לאסלאם- המרה כפויה או מוות בחרב- זו הרטוריקה בכל העולם המוסלמי כולל בהיסטוריוגרפיה שהזכרנו- הם כביכול פותחים את הדרך למוסלמים. מחמוד מיראזנה מקבל מהחליף את התואר "בוצ'יקנה"- שורף ומנתץ האלים.

יש גם טקסטים אחרים בסנסקריט ובשפות הודיות אחרות שמתייחסים ל"שחקן החדש". לאחר הקרב הראשון- בו ניצח המלך ההינדואי את הכובש המוסלמי (נקרא הורג הפרות) המציג את המלך ההודי כהתגלמות של ראמה- כלומר גם כאן יש רטוריקה דתית הינדואית- הוא יורד כדי לטהר את העולם מהטומאה שהם מביאים- לא שומרים על הפרות, המקדש והאגם הקדוש.

הרטוריקות האלה חשובות, אפילו יגאל אומר כך, הוא האחרון שיגיד שלא.. אבל גם הפרקטיקה חשובה- אולי אפילו יותר.

בפועל- כל המלחמות שתיארנו הונעו על ידי אינטרסים צבאיים-כלכליים. (עובדה שרק אחרי עניין החטיפה כבשו את סינד)

במולטן למשל היה סיפור אחר- המקדש ההינדואי הושאר על כנו- ההכנסות חולקו בין הברהמינים מנהלי המקדש לבין שלטון המוסלמי- כלומר- אותם עובדי אלילים הפכו לחלק מהשלטון המוסלמי הממוסד. היו מקומות בהם המקדשים הוחרבו אך בתקופות בהם לא היו מלחמות המקדש פעל תחת השלטון המוסלמי- בתמיכתו ובחסותו. ההינדואים והתושבים הלא מוסלמים הפכו להיות בני חסות של השלטון המוסלמי.

כאשר האסלם משתלט על חצי האי ערב הוא הופך את כולם למוסלמים למעט אנשי הספר- היהודים והנוצרים. הם הפכו להיות בני חסות- יכלו לשלם מס גולגולת (משפיל) אשר מאפשר להם להמשיך לקיים את דתם במגבלות מסוימות כבני חסות שלהם. בהודו- המקום הכי אלילי שיכול להיות לתפיסתם- הם ראו שהם לא יכולים להמיר את כל האנשים ולכן הכניסו את ההודים לקטגוריית בני החסות (לא כל האסכולות הדתיות- משפטיות קבלו זאת אבל המשפיעות והבולטות ביותר כן קבלו)- תאורטית הם היו בני חסות כאשר בפועל כנראה ברוב התקופות אפילו לא גבו מהם את מס הגולגולת. למעשה תחת חסותם של המוסלמים המשיך הפולחן במקדשים, היתה תמיכה בברהמינים וכד'. התרבות לא הושמדה אלא הושפעה והשפיעה על התרבות המוסלמית.

לא הייתי בהתחלה… אבל אכבר הצליח לעשות מלא כיבושים ובנה אימפריה חזקה ויציבה.

אכבר ובניית האימפריה 1556-1605

  • אדמיניסטרציה ריכוזית ויציבה ועידוד הצמיחה

אכבר משתלט על שטח בו לכל אחד יש מטבע אחר, שליטים ואנשי שררה שלא רוצים להתחלק בכח. בכל מקום יש גנרלים, אשר מקבלים אדמות ותמורתם מקבלים מס (שהולך אליהם), תמורת המס הם מספקים צבא למלך. איך יודעים כמה מהכסף הולך לצבא וכמה הולך באופן אישי לגנרל? בנוסף, איך ניתן לדעת שהצבא מוכן, מיומן וכד'? זו השיטה שהיתה נהוגה עד אז. אכבר משנה שיטה זו.

בשנות ה80 של המאה ה-16 אכבר עושה רפורמה אדירה בשלטון- הוא מבטל את כל הקצאת האדמות באימפריה ההודית. במקום זה הוא משלם את משכורות החיילים מקופת המדינה. בתקופה זו הוא מודד את האדמות בכל מקום, בודק כמה היבול של האדמות האלה (ממוצע 10 שנים- אשר נבדק מחדש כל פעם), חילק את כל האימפריה למחוזות ותת מחוזות מדד הכל במידות אחידות ואיחד מטבעות. לאחר מכן הוא חילק שוב את האדמות אבל הפעם הוא ידע כמה חיילים כל קרקע יכולה לממן. הוא גם לא נתן להם את הקרקע לצמיתות- כל כמה שנים הוא העביר את האנשים כדי שלא יתבססו ויקימו בסיסי כח.

במישור הצבאי- הוא הקים פיקוד עליון לצבא, מעין מטה כללי שפיקח על כל הצבא- עשה ביקורת, ספר כמה חיילים יש לכל בעל דרגה (mansab-dar), בדק את הכשירות שלהם.

זה רגע דרמטי בהסטוריה של הודו- עד אז אף אחד לא הצליח לעשות מהפכה אדמיניסטרטיבית. השיטה הזאת נשחקה בתקופת צאצאיו של אכבר, אבל נראה שבאותה תקופה זה עבד.

היתה גם האחדה של השפה באותה תקופה- פרסית הופכת להיות השפה הפוליטית של תת היבשת ההודית.

  • הברית האסטרטגית עם הרג'פוטים

כאשר אכבר מתחיל את שלטונו מתקיים קרב צ'יטו- עיר הידנואית רג'פוטית שאכבר צר עליה, כובש אותה וטובח במגניה. נראה שהולך להיות סכסוך ואויבות ביניהם. אך בערים הבאות שהוא כובש הוא כורת הסכמים עם הרג'פוטים- כוללים וויתורים אשר שומרים על כבודם של הרג'פוטים הנכבשים ושומרים אותם כבני בריתו- למשל הם לא משלמים את מס הג'יזיה, מותר להם להיכנס חמושים לארמונו, סוסיהם לא מסומנים בסמל הקיסר, הוא לא יפגע במקדשיהם וכד'. בהמשך הוא גם נושא לאישה נסיכה רג'פוטית (נוהג שכל צאצאיו ימשיכו איתו) שהיא גם אם יורשו. כך מתבססת הברית ובמשך כל התקופה מפקדי הכוחות הגדולים ביותר בצבאו של אכבר היו רג'פוטים, הופקדו בידיהם המשימות הקריטיות ביותר וכד'. זה גם מה שאיפשר את הרפורמה של אכבר- הוא כרת מעיין ברית עם בעלי הכח הגדולים ביותר בהודו וכך הצליח לשמור שקט ממקורות אחרים.

תוכן עניינים

הקונגרס מנהל מאבק

גם הקונגרס, שבראשו עמד גנדי מנהל "ריקוד" דומה- הקונגרס מנהל מאבק מסוים, נותן איזושהי הבטחה לנתינים ההודים- מרחיב את הזכויות שלהם ואת העצמאות שלהם. הקונגרס

אופיו של גנדי

סתירה ראשונה באופיו של גנדי- הוא כתב המון באותה תקופה, הוא עסק רבות באפליה ההודית אבל כמעט לא מזכיר את השחורים, וגם כאשר הוא כן

מנהג הסיטה

מנהג הסיטה הופך להיות אחד הנושאים העיקריים בשיח בהודו באותה תקופה. בכלל כל נושא הנשים הופך להיות מרכזי. גם שאלת האלמנות- לא רק האם ישרפו

הרפורמיסטים ההודים

הפקידים הבריטים של חברת הסחר מאמצים בחום את התפיסות האלו, כך התחושה היא לא שהם משתלטים על הודו למטרות כלכליות של בריטניה תוך כדי ניצול

מחקר של סינדיה טאלבוט

יש לנו את הטקסטים הברהמינים שיוצרת תיאוריה על המציאות אך היא לאו דווקא תיאור אמין של המציאות והיא גם מובאת מנקודת המבט הברהמינית, שמובן שלהם

מערכת סגמנטרית

המערכת הזאת היא מערכת סגמנטרית (מונח שנקבע בידי אנתרופולוג אנגלי, על סודן בכלל)- דוג': יש שני סוגים של ברהמינים טמילים- aiyar- בד"כ עובדים את האל

הקונגרס מנהל מאבק

גם הקונגרס, שבראשו עמד גנדי מנהל "ריקוד" דומה- הקונגרס מנהל מאבק מסוים, נותן איזושהי הבטחה לנתינים ההודים- מרחיב את הזכויות שלהם ואת העצמאות שלהם. הקונגרס

אופיו של גנדי

סתירה ראשונה באופיו של גנדי- הוא כתב המון באותה תקופה, הוא עסק רבות באפליה ההודית אבל כמעט לא מזכיר את השחורים, וגם כאשר הוא כן

מנהג הסיטה

מנהג הסיטה הופך להיות אחד הנושאים העיקריים בשיח בהודו באותה תקופה. בכלל כל נושא הנשים הופך להיות מרכזי. גם שאלת האלמנות- לא רק האם ישרפו

הרפורמיסטים ההודים

הפקידים הבריטים של חברת הסחר מאמצים בחום את התפיסות האלו, כך התחושה היא לא שהם משתלטים על הודו למטרות כלכליות של בריטניה תוך כדי ניצול

מחקר של סינדיה טאלבוט

יש לנו את הטקסטים הברהמינים שיוצרת תיאוריה על המציאות אך היא לאו דווקא תיאור אמין של המציאות והיא גם מובאת מנקודת המבט הברהמינית, שמובן שלהם

מערכת סגמנטרית

המערכת הזאת היא מערכת סגמנטרית (מונח שנקבע בידי אנתרופולוג אנגלי, על סודן בכלל)- דוג': יש שני סוגים של ברהמינים טמילים- aiyar- בד"כ עובדים את האל