מערכת כלכלית אחידה

יש צורך לסייג את הדבר הזה. תחזוקה של מקדשים, גם אם היא מתבססת על תרומות מצריכה מערכת כלכלית אחידה, מצריכה מסלול של אשראי- כי גם אם אדם הבטיח לתת בכל יום ליטר חלב למקדש, הוא לא באמת יכול להגיע בפועל כל יום עם ליטר חלב למקדש. הרבה מהמקדשים חיו על אדמות מסוימות שהיו להם- המקדשים בעצם השקיעו את כספם. יש צורך בבירוקרטיה, מטבע אחיד, פקידים שידעו לגבות את התרומות האלו, מערך של רישום קרקעות ומערך גביה וחשבונאות שיעשה את כל זה. הבירוקרטיה הזאת היתה כפופה למלך. זה מסייג קצת את מה שסטיין אמר- המדינה לא כזאת חלשה. היא גם לא מדינה ריכוזית עם שליט עוצמתי כמו שחשבו קודם אלא דרך המקדש, יש איזה אפשרות של  צמיחה, התקדמות, הנעה של הכלכלה. הסמליות הזאת מקבלת משמעות כלכלית בפועל. מוקד הכח האמיתי הוא לא הארמון אלא המקדשים, והמקדשים האלו קשורים קשר הדוק למלך.

בסימסטר הזה דיברנו על דרום הודו, על תרבות הסנגם העתיקה של הדרום. על הבהקטי- התפתחה בדרום הודו ואח"כ התפשטה. על המקדש ועל הצ'ולה- המקדש במרכז והבהקטי כתרבות מרכזית.

היום נדבר על טנטרה- נושא חשוב בתרבות ובדתות הודו.

ניתן לחלק את דתות הודו בכלל וההינדואיזם בפרט ל3 זרמים דתיים גדולים כאשר טנטרה היא הזרם השלישי בה. זוהי חלוקה אנליטית- יש איזה ערך מסוים להבדיל בין חלקים בשכבות השונות אבל בפועל השכבות האלו לא נפרדות וכולם נמצאות במקדשים ובדתות כפי שהן באות לידי ביטוי. 3 שכבות שבפועל מתקיימות יחד.

שכבה 1- vaidika- הדברים שהגיעו מהוודות. מקור הסמכות הוא הוודה. עם אלמנטים משמעותיים מה-  smarta- האמת הנזכרת- רובד היסטורי מאוחר יותר המסדיר את הדרהמה ואת ההתנהלות היומיומיתß ברובד הזה יש את הטקסטים עצמם- ספרות הוודות וספרות הדרמה. הפולחנים שלו הם פולחנים המופיעים בוודה- פולחני מלכים כמו קרבן הסוס, או אגניצ'אינה (בניית המזבח)- אלו פחות מרכזיים. יותר מרכזי זה פולחנים יומיומיים, ביתיים- מנטרות וודיות, ריטואלים של שלבי מעבר בחיים- חתונה, שרפת גופה וכד' בתוך הוודות יש לא רק דגש על פולחן בייתי ועל המשפחה אלא הרובד האופנישדי שנמצא בתוך הוודה והוא השלב האחרון והחתרני של ספרות הוודה- קורא לפרישה מן העולם, התנתקות מן החברה- יציאה ליער, סגירת החושים, רתימתם, שליטה בהם (יוגה) ושחרור מן העולם. יש בזה מימד חתרני אך כפי שאמרנו יש ברובד הוודי ובספרות הסמרטה ניסיון לשלב ולביית את האלמנטים החתרניים בתוך הדת עצמם- ניתן להשיג מוקשה אך רק לאחר שמילאת את כל חובותיך- למשפחה, לחברה, לאלים וכד'.

שכבה 2- הבהקטי- זרם דת שמתפתחת בדרום הודו, נפוצה משם לחלקים אחרים בהודו. יש לה טקסטים משלה- קורפוס השירים, ההמנונות ששרים הקדושים הנודדים שעוברים ממקדש למקדש אך יש להם קשר לאל מסוים במקדש מסוים. (כאמור זה לא מבטל את הוודה אלא מתחבר). דרך העבודה שלהם היא חושנית- לא צריך לרתום את החושים אלא לחוות את האל- לטעום אותו, לחוש אותו, לשמוע אותו וכד'. גם בבהקטי יש אלמנט חתרני- לכאורה זו עבודה אוניברסלית- לא צריך להיות ברהמין או מלומד כדי לחוות את האל. ניתן אפילו לשנוא אותו בעוצמה וגם זה בעל משמעות- ניתן להיות בכל גיל, רקע, מעמד וכד'. ניתן גם לפרוק את הנורמות החברתיות- ניתן להתחתן ולהתמזג עם האל במקום להקים משפחה וכד'- מימד חתרני. אך גם בבהקטי יש אלמנט מבנה- זו דת של המיינסטרים בדרום הודו- נוצרת קהילה סביב המקדשים- סביב הפולחנים, הלוח שנה. המקדש הופך להיות מוסד פוליטי-כלכלי המבנה את המדינה. גם הבהקטי השכיל להכיל את החלקים החתרניים שבו ולהפוך לדת מרכזית, מיינסטרימית. דיברנו על 3 שלבים בהתפתחות הבהקטי- שלב ראשון של שירת ההמנונות, שלב שני של עריכה וקנוניזציה של ההמנונים ואח"כ סיסטמטיזציה פילוסופית של הרעיונות האלו לתוך רעיונות מוכרים ונפוצים כמו היוגה.(כאן למשל משתלבים הרבדים)

שכבה 3- טנטרה. תופעה נרחבת עצומה וחמקמקה. אין קבוצה שאומרת "אנחנו הטנטרה" אלא זה מכלול "רשתות" שקיימות במקומות שונים. אנחנו ננסה לאפיין את הטנטרה אבל יש בעיתיות בהכללות האלו. אנחנו רואים קבוצות טנטריות החל מהמאה ה5 לספירה בצפון וצפון-מזרח הודו (קשמיר למשל). אלו קבוצות אזוטריות לחלוטין, בשולי החברה, שעושות פרקטיס חתרני, סודי, אזוטרי. לקבוצות יש מנהיגים, גורויים שעושים טקסי חניכה סודיים ומלמדים את חניכיהם את הפרקטיקות הסודיות- הם עוסקים למשל במנחות של דם וזרע לאלות מפחידות בחצות הלילה במקום שריפת הגופות, הם עוסקים בפולחנים מאגיים אלכימיים, פולחני שיש בהם, לפחות באופן סמלי, אקטים מיניים בין החברים בכת או בינם לבין נשים אחרות. זו לחלוטין תופעה חיצונית ואזוטרית יחסית לתרבות המיינסטרימית של אותה תקופה. המקורות שלה אינם מקורות ישירים מן הוודה או הבהקטי. זה משהו אחר- לא ברור מאיפה זה בא- יש הרבה ספקולציות לגבי זה.

תוכן עניינים

אופיו של גנדי

סתירה ראשונה באופיו של גנדי- הוא כתב המון באותה תקופה, הוא עסק רבות באפליה ההודית אבל כמעט לא מזכיר את השחורים, וגם כאשר הוא כן

מנהג הסיטה

מנהג הסיטה הופך להיות אחד הנושאים העיקריים בשיח בהודו באותה תקופה. בכלל כל נושא הנשים הופך להיות מרכזי. גם שאלת האלמנות- לא רק האם ישרפו

הרפורמיסטים ההודים

הפקידים הבריטים של חברת הסחר מאמצים בחום את התפיסות האלו, כך התחושה היא לא שהם משתלטים על הודו למטרות כלכליות של בריטניה תוך כדי ניצול

מחקר של סינדיה טאלבוט

יש לנו את הטקסטים הברהמינים שיוצרת תיאוריה על המציאות אך היא לאו דווקא תיאור אמין של המציאות והיא גם מובאת מנקודת המבט הברהמינית, שמובן שלהם

מערכת סגמנטרית

המערכת הזאת היא מערכת סגמנטרית (מונח שנקבע בידי אנתרופולוג אנגלי, על סודן בכלל)- דוג': יש שני סוגים של ברהמינים טמילים- aiyar- בד"כ עובדים את האל

קרב plassey

– קרב plassey- גם אנגליה וגם צרפת מריצות כל אחת מהם מועמד מטעמה על הירושה על בנגל. בכל מקום שאין יציבות פוליטית הם תומכים במועמד

אופיו של גנדי

סתירה ראשונה באופיו של גנדי- הוא כתב המון באותה תקופה, הוא עסק רבות באפליה ההודית אבל כמעט לא מזכיר את השחורים, וגם כאשר הוא כן

מנהג הסיטה

מנהג הסיטה הופך להיות אחד הנושאים העיקריים בשיח בהודו באותה תקופה. בכלל כל נושא הנשים הופך להיות מרכזי. גם שאלת האלמנות- לא רק האם ישרפו

הרפורמיסטים ההודים

הפקידים הבריטים של חברת הסחר מאמצים בחום את התפיסות האלו, כך התחושה היא לא שהם משתלטים על הודו למטרות כלכליות של בריטניה תוך כדי ניצול

מחקר של סינדיה טאלבוט

יש לנו את הטקסטים הברהמינים שיוצרת תיאוריה על המציאות אך היא לאו דווקא תיאור אמין של המציאות והיא גם מובאת מנקודת המבט הברהמינית, שמובן שלהם

מערכת סגמנטרית

המערכת הזאת היא מערכת סגמנטרית (מונח שנקבע בידי אנתרופולוג אנגלי, על סודן בכלל)- דוג': יש שני סוגים של ברהמינים טמילים- aiyar- בד"כ עובדים את האל

קרב plassey

– קרב plassey- גם אנגליה וגם צרפת מריצות כל אחת מהם מועמד מטעמה על הירושה על בנגל. בכל מקום שאין יציבות פוליטית הם תומכים במועמד