נחזור למפת מניעי בחירה באסטרטגיות קיימות:
- דודאים- עושים את זה לפי מניע פנימי עכשווי, רק רווח. והיינו רוצים לקחת אותם למניעים חיצוניים
ועתידיים. הם צריכים לחשוב מה יכולים להגיד בעוד כמה שנים, למשל ביקורת ציבורית שלא פעלו מספיק לצמצום הפסולת בגלל שמרוויחים פר טון פסולת. אם ילכו עם זה נכון המכרזים הבאים יהיו לא רק בכמה כסף אתה מוכן לטפל באשפה אלא ככה שתהיה מוכן לקחת אותה בחינם, כי תעשה
מהאשפה כסף, למשל באירופה עושים מהפסולת אנרגיה. עניין של זמן שמישהו ישלם למדינה על האשפה ואז יכולים לקחת לדודאים את התפקיד. צריך לחשוב על העתיד, על הסכנות וההזדמנויות
העתידיות.
- איברהים בנזיד- מסתכל על פן מסוים בקיימות אבל לא מתייחס לענייני סביבה. בפן החברתי כל הזמן
שואל איפה אנחנו רוצים להיות בעתיד ופועל כדי להגיע לשם. אם נשים אותו במטריצה של קיימות אולי הוא לא יצא הכי טוב, אבל במה שהוא עושה הוא עושה
טוב.
- כיל- חושבים פנימי ועכשיו, אולי קצת חיצוני (מחפשים לגיטימיות) אבל בסה"כ פועלים בשביל הרווח
של עצמם.
הארגון ההיברידי ארגון היברידי= ארגון עסקי + מגזר שלישי
דוגמא לארגון עסקי– כיל- תורמים הרבה ומחזיקים מתנדבים אבל אם מחר בבוקר יסגרו את המחלקה הזו, זה לא יפגע בשום צורה בפעילות המרכזית של הארגון. מטיילי הנגב של איברהים זה ארגון עסקי, נכון
שיש משכורות טובות ויחס טוב לעובדים אבל זה עסקי לגמרי, המטרה שלו היא רווח בלבד.
דוג' למגזר שלישי- נשות חורה, מלכ"ר, אין מטרה להרוויח כסף. מרכז תמר של איברהים הוא מלכ"ר –
מגזר שלישי לגמרי, אין מטרה להרוויח כסף כלל. ארגון היברידי– למשל נזיד, גם מרוויח כסף אבל הפעילות שלו היא חברתית/סביבתית. אין הפרדה בין
החלק של הרווח והחברה. אם יפסיקו להעסיק נשים בדואיות זה מאבד את כל המטרה של העסק. צריך כסף ורווח כדי להמשיך להתקיים ולהתפתח אבל זה לא בא על חשבון החברה/סביבה. אין הפרדה בין
היבטי הקיימות, כולם חלק מליבת הארגון. בדר"כ יותר קשה להפוך מגזר שלישי להיברידי מאשר ארגון עסקי להיברידי. יותר קל ל"שכנע" ארגון עסקי שאם יוסיף אסטרטגיות קיימות הוא ימשיך להרוויח ואפילו יותר ואילו במגזר השלישי יש תפיסות
שכסף ורווח זה רע.
טביעת רגל:
מדד שאיתו מנסים למדוד קיימות.
- טביעת רגל אקולוגית- טביעת הרגל האקולוגית של אוכולוסיה כלשהי (אדם יחיד או מדינה שלמה)
היא יחידת השטח הפעיל מבחינה ביולוגית שכולו מנוצל על מנת לספק את המשאבים לאותה אוכלוסייה ולקלוט את כל חומרי הפסולת שלה בטכנולוגיות בהן האוכולוסייה משתמשת. (ליה
אטינגר )2001
– במדינות עשירות אנשים מבזבזים מאות דונמים בשביל לחיות לעומת אנשים במדינות עניות
שמשתמשים ב1-2 דונמים
- טביעת רגל פחמנית- סך הפליטות של גזי חממה על ידי ארגון, אירוע או אדם בתהליך ייצור, השימוש
והמסחר של המוצר.
ככל שהטביעה גדולה יותר היא גרועה יותר. אף מדד הוא לא מדד אבסלוטי
קשה לדיווח כמו דיווחים פיננסים אחרים
סטנדרטים ודיווח:
ראינו סרטון של GRI לפני בערך 20 שנה התחילו לפתח סטנדרטים ודרכים לדווח על קיימות, אי אפשר למדוד תחת אותם
סטנדרטים מפעל כמו כיל וארגון כמו אוניברסיטה.
וגם היום זה עדיין בחיתולים. הנושא של דיווח הוא בעייתי, אפילו בדבר רגולטורי וחייב כמו מיסים אז בטח בדיווחים וולונטרים כמו
אלו.
דיווחים:
- COMPACT GLOBA -US עכשיו של האו"ם ונקרא UN
- -GRI היה מגזר שלישי ועכשיו מתחיל גם להרוויח
- שקיפות בינלאומית ישראל -TI בודק את מדד השחיתות. ישראל לאחרונה עולה בשחיתות.
את השחיתות מודדים על ידי הערבת שאלונים, כנראה שיש הטיה תפיסתית/תרבותית.
- מעלה
פרמטרים שנמצאים בכל הדיווחים:
- סביבה– שימוש בחומרים, בזבוז אנרגיה, מים, השפעה על יצורים ביולוגיים, זיהום והשלכת פסולת,
עמידה בתקנים.
- זכויות אדם– העסקת ילדים, מניעת אפליה ושיוויון הזדמנויות, העצמה.
- יחסי העסקה– השקעה בהון האנושי, בטיחות העובד, קידום עובדים.
- הקהילה (חברה-) מניעת שחיטות, יחסים עם הקהילה הקרובה, שמירה על החוק, תחרותיות.
- המוצר– בטיחות השימוש, שירות ואיכות, גילוי נאות, שיווק הוגן.
- כלכלית- פיננסית– איתנות פיננסית ותשלום חובות, סיוע ממשלתי, תשלום מיסים, קשר עם ספקים
ועובדים מקומיים, רווחיות.
גם הפיננסי חשוב בדיווחי קיימות. נבדוק חברה בדירוג מעלה- נחפש את יוניליוור ונמצא שהם מקבלים דירוג פלטינה פלוס. למרות הסיפור של הסלמונלה בקורנפלקס. לא יכול להיות שחברת אוכל שיש בה חיידקים מסוכנים, האוכל שלה לא בריא והיא עדיין מצטיינת במדד. גם משרד הבריאות היה נגדם ויצאה בהודעה שרואים בזה התרשלות אבל
בדוח מעלה הם עדיין מקבלים פלטינה פלוס. זו דוגמא לכך שהדיווחים לא תמיד תואמים את המציאות, המערכת עוד לא יודעת לעשות את זה מספיק טוב. בנוסף בדר"כ שומרי הסף, המדווחים, הם מתוך החברות עצמן, הדיווח הוא וולונטרי והם בדר"כ יהיו
בצד של החברה.
צריך לזכור שכמו כל שימוש במלל שיש לו פרשנות, גם למספרים יש פרשנות וצריך לקחת את זה בחשבון,
כמו שאפשר "לרמות" בדוחות פיננסיים אפשר גם בדוחות קיימות.
מיתוס החליפין:
- האמונה כי חברות צריכות להקריב ביצועים פיננסים כדי לעמוד בהתחייבויות חברתיות
- חברות משוכנעות כי נושאים חברתיים וסביבתיים בהכרח מהווים בעיות יקרות, ובדר"כ הטיפול בהן
דורש שימוש בכלים משפטיים ומעורבות עו"ד.
- נושאים סביבתיים וחברתיים דורשים מהארגון לפעול בהתאם לחובות שעלות העמידה בהן גבוהה
מאוד.
- אם אני בוחר להיות בר קיימא אני צריך לוותר על ההכנסות שלי? אשליה. אחד לא צריך לבוא על
חשבון השני.
- בעולם העסקים ננסה לייצר כמה שיותר כסף ואם נרצה לעשות דברים בשביל הסביבה אז נצרך לוותר
על הכסף כי אחד בא על חשבון השני? לא נכון!
