אגו – מתארגן בשנות החיים הראשונות והוא בולם את הסתמי. מנסה לבדוק איך לספק את הצרכים
של האיד גם אם לא מיד, הוא מטווח בינו לבין הסופר אגו.
תחוקק את החוקים של החומר,
שהתבונה
והשאיפה
מניוטון
זה בגדול מה שפרויד מציע.
המתמטיקה כיוצר תבוני מסיים את המסע שהתבונה האנושית נראית עלובה מתמיד. עם זאת יש פה תמונה רציונלית של החוסר רציונליות שלנו. מאוד מתאים לחשיבה הגרמנית – היהודים בגרמניה הבינו אותם כתרבות שאימצה אותם, גטה ושילה והמאבק לזכויות אזרח הייתה התרבות שלהם שגם
נתנה להם את הזכויות שלנו, ולאורך המאה ה19- היהדות מפתחת את המורשת הזו, פסלים של גטה. תוך כדי כך הם לא רואים איך הגרמניות משנה את פניה ומתרכזת יותר בעממיות ובאדמה ולא בערכים הנאורים. בראשית המאה ה20- שקולטים שמשהו קרה לא יודעים איך להאבק בזה. חלק מן המאבק הזה זה פרויד -אפשר לטפל באנטישמיות הזו, זה בעיה נפשית קטנה שאפשר לטפל בה. גם בתחומים שונים רואים את הניסיון לקחת את העולם הלא רציונלי ולהסביר אותו תוך מערכת רציונלית כמו שפרויד עושה בערך. מעניין לקורא את פרויד יותר מאוחר והתגובה שלו להיטלר והבריחה שלו
ללונדון.
חלק גדול מן המחשבה של פרויד ושל מרקס להבין את הקשרים בין הדברים, לדברים פחות
מוחשיים. זאת בניגוד לתפיסה של קומט שרוצה להתעסק רק בעובדות. רק מה שיש תפיסה בו. זה שינוי גדול לגבי מה זה מדע, מה המדע רוצה למצוא ומה המדע יכול למצוא. התפיסה של קומט אומרת החוקים של ניוטון של לא חוקי בסיס זה יחסים שונים שאני פשוט יכול לראות ואני יכול לדעת רק את מה שיש על פני השטח שאני רואה. הגישה של דווקא מתחזקת לאור ההתעסקות באותם ישים מופשטים כמו שדות, אתר, כל הדברים שמדענים ניסו לנסח כתופעה ובגלל שהם לא הצליחו זה קיבל צורות משונות ומנגד את העלייה של הפוזיטיביזם הלוגי. EIMPRIO( – CRITISIM .) הטענה שלהם שכל התצורות שאינם נגישות לחושים, כל המושגים, הרעיונות שלא נגישים לחושים הם הבל ורעות
רוח. הם מבקרים את התפיסה שהחלל והזמן אבסולוטיים, ניוטון הניח שחייב להיות חלל אבסלוטי, דרכו אלהים בוחן את העולם וכאן הוא אומר 'אני לא יכול באמת לדעת את זה,' אני יכול לדעת רק מה
שהנוסחאות מראות ולא צריך את התוספות המטפיזיות.
הדגש אצלם זה מה שהמכשיר מראה, זה גם מאוד משחרר מבחינה דתית שכל מיני צווים קטגורים שאנשים הביאו נופלים בפני הביקורת האמפירית שמבקשת שתראה לי הכל באיפה המחוגה המכשיר נעה. ארנסט מאכט וג'ורג' מוס – בתוך זה מאכט גם מתנגד לאטומים, אם אנחנו לא יכולים לראות את זה אין טעם. בולצמן עולה בגישה שאי אפשר לדעת איפה האטום באמת ויש לנו רק סטטיסטיקה ומאכט מאוד מבקר אותו והוא ממשיך בעמדה הזה כל חייו. נגד כל דבר מטפיזי. במפנה המאות היה לתפיסה הזה כח משחרר עצום, גם איינשטיין מודה לו ואומר שהוא היה צריך את הכלים שמאכט נתן לו כדי לבסס את התאוריה שלו. גם תלמידים שלו מנסחים את זה באופן פילוסופי וזה נעשה גם כלי פוליטי
להיפטר מן הדת ותפיסות גם של הגל אלא להתרכז אך במציאות ומשם להקדם.
שתי הגישות האלה ומצדם הנטיות היותר מטאפיזיות כמו של פרויד אפשר לראות את התמונה שלמה של התבונה לפענח את העולם שניטון מציע, להבין באמת כל הוויה של העולם, החלום הזה מתפוגג. מצד אחד ביקורת התבונה מהכיוון של פרויד ומצד שני הפוזיטיביזם שגם לא רוצה לשמוע
על תבונה מטפיזית. "מה שאי אפשר לדבר עליו מוטב לסיים עליו בשתיקה."
התורה של איינשטיין שתמיד צריך להבין תנועה ביחס למשהו, אני לא יכול לדעת אם אני נע אלא ביחס לחדר הזה. לדעתו הדבר היחידי שקבוע זה מהירות האור והוא איזה אמת מידה שאנו מתייחסים אליו
דרך המדידות שלנו בעולם.
