אייזנשטיין פורץ דרך גם באופן עשיית הסרטים שלו וגם בתפיסתו לאיך צריך לעשות קולנוע. בסרטו 'אניית הקרב פוטיומקין' )1925( הוא מספר אירוע היסטורי אמיתי שהתרחש בשנת 1905 באודסה
– מהפכת הימאים. אייזנשטיין רוצה ליצור סרט שיכריח את הצופה להזדהות עם המהפכה הבולשביקית.
סצנת הטבח על המדרגות – למה היא עובדת?
- גיבור הסרט הוא העם וההמונים – שינוי צורני חשוב שלא היה בסרטים לפני כן. בנוסף הרעים הם
הקצינים, אין דמות אחת. פני הרעים לא נראים במטרה ליצור ריחוק, ולעומת זאת יש הרבה קלוז-
אפים של המדוכאים שנמצאים באימה שיוצרים הזדהות.
- עריכת מונטאז' – שימוש בעריכה כדי להראות דברים שמתרחשים במקביל נעשה גם לפני כן (כמו ב-
,)M אך אייזנשטיין רואה במונטאז' כמהלך מרקסיסטי או הגליאני (דיאלקטיקה – מתוך שני הפכים צומח משהו חדש, תזה ואז אנטי-תזה שיוצרים סינתזה.) אייזנשטיין עושה שימוש בניגודים שהוא
מראה ברצף כדי לחדד את המשמעות והמסר (צילום מרחוק ואז מקרוב, נקודת מבט אחת ואז אחרת)
- בעיני אייזנשטיין, תהליך המונטאז' הוא תהליך הכרחי – יוצר אצל הצופה משמעות מסוימת שהיוצר
רוצה להעביר. אין אפשרות לקהל להבין משמעות אחרת. הצופה יוצר את המשמעות אצלו בראש, אך
היא אותה משמעות אליה התכוון היוצר. זאת התפיסה הפילוסופית של אייזנשטיין, שלפיו קולנוע
הופך למכשיר מרקסיסטי, לא רק בעצם הרעיונות אלא גם באופן בו היצירה בנויה.
- ביחס לתקופה היו חידושים משמעותיים – מצלמה שנעה לאורך המדרגות, עריכה מאד מהירה, רעיון
והיפוכו שמופיעים שוט אחרי שוט. הסרט הצליח מאד בכל העולם, ואנשים היו צמאים להבין את
הרעיונות הקולנועיים בתור שפה קולנועית חדשה.
הסרט 'ניצחון הרצון' שנעשה ע"י לני ריפנשטאל שיצא ב,1935- סרט תעודה שמתעד את כנס המפלגה
הנציונאל-סוציאליסטית בנירנברג ב,1935- כשבאחד הקטעים היטלר מגיע לדבר עם גדודי העבודה.
למה הסרט עובד כתעמולה?
- לני ריפנשטאל ראתה את הסרטים של אייזנשטיין ומשתמשת ברעיונות שלו אך יוצרת תפיסה משלה.
- האסתטיקה של ההמון יוצרת עוצמה – נראית הצגה מרחוק של אחידות ההמונים באופן מסודר, ואז
התמקדות באנשים ספציפיים, כדי ליצור את התחושה של האדם כחלק מההמון הופך להיות בעל
משמעות.
- בשביל שיהיו מצלמות על כל אדם שמדבר יש צורך במצלמות רבות, ולכן יש צורך במשאבים רבים,
דבר שאינו מובן מאליו בשנות ה.30- בצילום הסרט יש שימוש ב40- מצלמות, שגוררת גם עריכה
מאסיבית ומתוזמרת היטב. המצלמות זזות באמצעות צלמים שעובדים על סקטים.
- רואים את הסצנה מנקודת מבטו של היטלר על העם, וכן מנקודת המבט של העם על היטלר. עם זאת,
היטלר תמיד מצולם מלמטה כדי ליצור את התחושה שהפיהרר הוא חלק מהעם, אך תמיד מעליו.
- חברה לוחמת – לכולם יש חלק בלחימה של המדינה, גם אם הם לא לוחמים בשטח. חלק מרעיון
הגיוס הכללי של העם והמשאבים לעבר מלחמה טוטאלית.
- ריפנשטאל משיגה הישג גדול מפני שהיא מצליחה להעביר את עיקרי האידיאולוגיה הנאצית בזמן קצר
מבלי להגיד אותם, אלא רק ע"י שימוש באמצעים קולנועיים. הסרט מציג במקומות רבים בעולם
וצובר הצלחה.
הסרט 'הכבוד שבעבודה' הוא סרט תעמולה נאצי שיצא ב1935- ונעשה ע"י ולטר פרנס, צלם שעבד עם לני
ריפנשטאל לאחר מכן עבד כצלם בחיל האוויר הגרמני, ובהמשך הפך להיות צלמו הפרטי של היטלר.
מה נאצי בסרט?
- רעיון העבודה – המצב משתפר ויש כל הזמן תחושה של תנועה קדימה. בנוסף, בסרט נראות הרבה
מכונות ומעט אנשים, והאנשים נראים כמפעילים את המכונות
- הוא לוקח רעיונות מאייזנשטיין מבחינת העריכה וכן מבחינה ויזואלית, והסרט יכול להיות גם
קומוניסטי מבחינת הדגש על העבודה ואופן הצילום.
- פס הקול בסרט מבוסס על סוג מוזיקה שנועדה להעביר רעיון כלשהו, בהקשרים מודרניסטיים בכך
שהיא מתאימה את עצמה למכונות ולקצב העבודה.
- האמירה שלו היא שאנחנו בעידן חדש ולכן נעשה אסתטיקה חדשה של קולנוע.
הסרט Hands' 'Master שנעשה באותה שנה ע"י חברת שברולט בארה"ב. הדברים מאד זהים לסרט
הקודם – הדימויים, האנשים, אין הרבה פנים, אופן הצילום וכו.' אז מה אמריקאי בסרט זה? הסרט ממומן ע"י הממשלה – הוא נעשה בתקופת ה"ניו דיל" והממשלה צריכה לשווק תפיסה חדשה של אמריקאיות, כשהרעיון הוא למכור מכוניות כדי לשווק את רעיון ה"ניו דיל," של קפיצה טכנולוגית קדימה ושל אדם חדש. יש כאן דברים מקבילים לסיפור הקומוניסטי והנאצי – למרות שאין כאן שיח בין
היוצרים, מפותחת אסתטיקה דומה בכל המקומות. אסתטיקה מודרניסטית של מכונות וקווים
אלכסוניים, ויש ניסיון לשלב את זה בתוך המרחב האידיאולוגי שלהם.
בסרטים אמריקאים יש וויס אובר שמסביר את לקח הסרט, הם לא משאירים את המסר לא ברור.
