הממד הביולוגי

בתוך הדיונים האלה צריך להוסיף ממד נוסף:

ממד שמצטרף לתפיסת העולם הזה – הממד הביולוגי. במחצית המאה ה19- עולה שאלת האדם בעולם. מקומו ביחס לבעלי החיים וזה הרקע למה שיקרה האבולוציה. דיברנו על זה בהקשר של לינאוס ובופון על הביקורת של על הטבלאות וסידור העולם בצורה ברורה ובופון טוען שטבע לא פועל כך וצריך להתסכל על הטבע בסביבה שלו והסידור של הטבע מתבסס על הנחות שלא תקפות לעולם החיים

הדינאמי.

עולם בשינוי. מתחולל שינוי סביב המהפכה הצרפתית. עם הנאורות שבאה אחרי ניוטון שהביא את

כח התבונה. התבונה מחוקקת את חוקי האדם, החוקים הללו ניתנים להשגה לסדר את חיי האדם. המהפכה הצרפתית היא הסמל של הדבר – אנחנו יכולים לשבת ולנסח את החוקה ע"י התבונה שלנו והיא תשקף את חוקי הטבע כי חוקי התבונה היא חוקי הטבע. היא מכניסה את הדברים של ההיסטריה לפעולה. הדברים שעד אז נראו לנו ללא שינוי (מלכים, מעמדות, חומרים.) פתאום היא אומרת שההיסטוריה משתנה, מה שהיה קיים עד היום כבר לא קיים יותר. אז אני לא רואה את ההיסטוריה  רק כסיפורים של העבר, אלא היא גם חוק. היא ממד הכרחי לכך שדברים יתרחשו. זה מסביר את הפריצה של חקר ההיסטוריה המאה ה18- אל המאה ה.19- זה קשור גם ברומנטיקה שמחפשת את האותנטי, את הנקודה הסגולית של עבר שממנה התחלנו. אם אני רוצה להבין את העברית אני צריך ללכת לשפות הפרוטושמיות ואז להבין למה התכוון המשורר, להגיע לרגע שהאדם הקדמון אמר 'רעם' וזה המילה שתוביל לעברית. זה מביא למחקר הבלשנות, חקר הסנסקריט – אם אני רוצה להבין את הגרמנית והשפות אני צריך לחזור לשפות האיריות העתיקות ולסנסקריט כי שם זה טמון. זה קשור גם לצמיחת הלאומיות – הגוף הלאומי הוא לא מדינת כל אזרחיה כמו בצרפת אלא שרשרת אותנטית שחוזרת לרגעים בהיסטוריה. כדי להצדיק את האומה הגרמנית, הצ'כית אני צריך היסטוריה. רנקה כותב את ההיסטוריה של הרפורמציה, גרץ כותב את ההיסטוריה של היהודים. אני מכניס את מושג הזמן כמשהו הכרחי להבנת העולם. בטבלאות של לינאוס זמן הוא לא גורם ממשי – ההגדרות של

הצמחים תמיד היו, הצמחים האלו תמיד היו כמו שהם, באיזה עולם על זמני.

עם המפנה של המהפכה הצרפתית, הלאומיות, הרומנטיקה נעשית רגישות לממד הזמן, זה גם הופיע התרמודינמיקה שלחומר יש סוף וכאן זה בביולוגיה. עולם הטבע משתנה וכדי להבין את  בעלי החיים צריך להסתכל  עליהם במהלך של התפתחות. מצד אחד זה נוגד תפיסות שקיימות מאפלטון על אידאות נצחיות – הסוס \ כלב \ בן אדם הם מה שהם כי הם משקפים אידאה אלוהית של סוסיות או אנושיות שלא משתנה. בסוף המושג הזה מאפשר לנו לזהות שזה סוס וזה גבר אנושי. זה

משתלב מאוד עם תפיסות דתיות שהאל ברא הכל בשישה ימים והוא ברא אותם ללא התפתחות,

כל הרמשים נבראו בשישה ימים ומאז הוא לא טרח לעשות עוד פעולה של בריאה, אולי היה מבול, אבל

הטבע לא השתנה.

מצד שני, כבר במאה ה17- שמים לב שאולי יש שינויים בעולם. אולי מתוך גילוי העולם החדש ודרים שמגיעים משם. גם גילוי על הגאולוגיה. הוק מדבר על רעידות אדמה והתפרצויות געשיות ומציעה את האפשרות שהיו כמה קפיצות בהתפתחות האנושית ומאובנים זה לא סתם שעשוע של הטבע שיוצר

באבן כל מיני יצורים דמיונים אלא שבאמת היו יצורים כאלה והיו אסונות שהאל הרס הכל וברא מחדש.

זה לא ממש אבולוציה עדיין.

בסוף המאה ה,18- תחילת ה10- עולים תהיות על איך דברים מתפתחים. לה-מרק , עוד איש של המהפכה הצרפתית שנעשה רגיש להתפתחות בזמן, אנו משתנים מדור לדור. לזמן יש כיוון וזה כיוון של התקדמות, להיות יותר טוב ולהשתפר. עד עכשיו היה עולם נורא ועלם של ימי הביניים ועכשיו מתקדמים קדימה. הוא מעלה את אפשרות שבעלי חיים מתפתחים ומשתכללים, זה נובע מתוך לחצים חיצוניים, מתוך רצון לשרוד. הג'ירפה מבינה שיא צריכה למתוח את הצוואר כדי להגיע לצמרת העץ והיא מורישה את זה לצאצאים שלה. העובדה שהאוכל שלה על העצים מצריך אותה לפתח כישורים שלא היו לה ולהוריש את זה לילדים שלה. היום אנו דוחים את זה על הסף כי משיהו שיפתח

את הגוף שלו לא יהיה ילדים עם שרירים.

אבל הטענה של לה-מרק מקבלת הדהוד באירופה, שיש כיוון והתפתחות. זה רדיקאלי מאוד, כשאני אומר את זה זה אומר שגם המדינה לא בשלב הסופי שלה – יש לה עוד לאן להתפתח. נראה לנו שבני אדם רעים ותמיד ילחמו אחד בשני אבל אם נעשה חינוך מחדש אנחנו יכולים להפוך לבני אדם טובים יותר כמו שהג'ירפה מפתחת את הצוואר שלה, הרעיונות הביולוגים והמדיניים הולכים

יחד.