מדע הניוטוני

בשני האירועים האלה אנו מוצאים ויכוח על מה זה מלוכה. היא נעשית משהו יותר אנושי. עדיין אנשים מאמנים בקשר עם האל של המלך, המגע המרפא שלו, אבל החומריות של הכח שלו מתחיל  לעלות שאלות על מאיפה המלך שואב את הכח שלו. וזה מגיע גם לידע המדעי. המחלוקת הפוליטית היא גם אפיסטמולוגית. בין אבסולוטיזם וברור לבין עולם פרלמנטרי יותר, שאנו עושים החלטות של רוב. גם אז זה דמוקרטיה של בעלי הון ובעלי תארי אצולה והרוב אינו משתתף

בבחירות, רק לאחר מלה"ע זכות הבחירה מתפשטת.

המדע הניוטוני מבוסס על הסכמה, באנגליה לפחות, מבוסס על המושג של ניסוי. שאני מצליח כמדען להראות לכם שבטענות שלי יש ממש. אני יכול להראות לכם ניסוי וכולם רואים מה קורה וההסבר שאני נותן מתקבל על הדעת. זה לא הסבר אלוהי או הכרחי. אני מסביר לכם את גלגלי השיניים שאתם

לא רואים, זה לא הסבר שהוא מובן מאליו שאני יכול להראות לכם 'הנה האטומים קופצים בתוך הכלי מלא גז.' זה פשוט הסבר שמתקבל על דעתכם, זה יודע מבוסס על הסכמה. הוא צריך להתקבל על הדעת אז יש לו איזה היגיון פנימי, קצת כמו הסבר אריסטוטלי. אני ממציא סיפור שאני מנסה לשכנע אתכם שזה ככה ע"י ניסוי ועוד ניסוי, זה ניסוי הגיוני אבל הוא יותר הסתברותי, ככל שהוא יותר מסתבר הוא יותר נכון. [אנחנו לא מנסים להגיע לאמת אלא למשהו שמסביר הרבה דברים. בויל אומר 'יש לי פה ריק' זה משהו שאף אחד לא יכול לראות, הובס אומר לא יכול להיות כזה דבר ריק. בויל מראה לו

כל מיני דברים שמוכחים שאין שמה כלום. חלק מן הכח שלו זה נגד הכתות.

המדענים רואים עצמם כנגד הכתות הרדיקליות שאומרות שאלוהים מתגלה אלינו, כבר אין כומר אלא

מישהו  פתאום מתנבא מתוך התפילה המשותפת. פתאום יש לי תובנה מה זה העולם. הם מערערים

על סמכות המדינה והמלך ואל מול זה אני שם את המדע  – אני צריך לשכנע אתכם שיש פה ריק.

וגם אל מול האתאיזם שאין פה אלוהים בכלל. כאן המדע מנסה להסביר מה תפקיד אלוהים בסיפור

הזה. המדע נעשה משהו פרלמנטרי, זה צריך הסכמה קהילתית והבנה שאיכשהו זה צריך לשרת את

התפיסה הדתית התאיסטית.

.3  משכילים הולנדים והאצולה הנמוכה בצרפת שמתנגדים למלך.

בחזרה לניוטון:

דיברנו על נאורות, מה זה הדימוי של ניוטון, הוויכוחים שהוא נמצא בתוכם. למעשה הוא מוציא ספר מורכב, מתמטי, המניע לספר או האירוע זה ויכוח שמעמיד לו אדם בשם רוברט הוק. הוא היה האוצר של החברה המלכותית 1660( לאחר שהמלוכה חוזרת לאנגליה עם מטרה לקדם את המדע שתיארנו) עד מפגשים קבועים, של ג'נטלמנים, בהם קוראים מכתבים מכל העולם על ניסויים ועל סמך אמונה בייקוניאנית שמתוך הריבוי הגדול נוכל למצוא איזה סדר, חוקיות. הוא היה ממעמד נמוך, עוזר של בויל ועיקר תפקידו היה להכין את הניסויים השונים, הוא משכלל את המיקרוסקופ, מוציא ספר

שנקרא מיקרוגרפיה עם ציורים של מה רואים דרך המיקרוסקופ, הוא גם עוסק בפיזיקה (חוק הקפיץ)

וכן אסטרונומיה.

הוא מעמיד לניוטון שאלה – איך יראה מסלול של כוכב לכת, אם הכח של השמש נחלש ביחס ריבועי הפוך. ניוטון מתחיל לנסח, ולהפוך את השאלה – איך יראה הכח עם המסלול הוא אליפטי. זה נעשה קרש הקפיצה שלו לכתוב את הספר שלו, ספר כולל שלא רק עוסק בבעיה אחת אלא מנסה לספק תמונה שלמה של כל הטבע. חלק אחד גאומטרי לחלוטין ועוסק בדברים מופשטים לגמרי (מנק' גיאומטרי וכן האלה ולא גופים ספציפיים.) חלק שני עוסק בנוזלים, איך הם דוחפים, התנגדות. והחלק

השלישי זה הפיזיקה הניטוניאנית עם ה3- חוקים:

.1  אינרציה – גוף נעה בתוצאה קבועה אם משהו לא מפריע לו. עד א"ס. זה חוק נוגד מציאות

– לעולם לא נפגוש גוף כזה שלא פועל עליו משהו. זה חוק לוגי שלא ברור מאיפה הוא נובע.

ניוטון הופך את זה, את המקרה האידאלי, מבודד את זה מהיקום כולו.

.2 יחסים בין מסה כח ותאוצה. .F=MA גם דבר מורכב, כוחות ומסות (כמות החומר אצל ניוטון.)

ותאוצה (שינוי המהירות לאורך זמן.) זה המקום שניוטון מתחיל להראות את היכולת שלו,

מתבסס על חוק הנפילה חופשית של גלילאו שגוף מגביר את התאוצה שלו ככל שהוא נופל.

ניוטון הופך את זה לחוק כללי. .3 חוק הכבידה העולמי. יש כח אחד בעולם שנמצא בכל מקום. כל גוף מושך את הגופים האחרים וכך יש לנו רשת שהגופים השונים בעולם (כוכבים, בני אדם, עצים) כולם מושכים אחד את

השני ביחס ריבועי הפוך. ככל שהגוף מתרחק המשיכה שלו קטנה. השמיים והארץ עכשיו הם

ממש פיזיקה אחת. כולם נמצאים בתוך מע' אחת עם אותם חוקים פיזיקליים ששולטים בהם.

הדרך שבה ניוטון משתמש זה מתמטיקה ייחודית – חשבון אינטגרלי, דיפרנציאלי. הוא בונה את זה

A+ 0

בזרימה. זה מאפשר לו לכמת גדלים קטנים עד אין שיעור ולהפוך אותם לגודל ממשי. כמו

יותר גדול מ.A איזה גודל ממש מזערי. ניוטון מצליח לייצר מתמטיקה שמצליחה לדבר גם על גדלים

כאלה (נק' ועוד נק' נותן איכשהו קו.)