- בלתי רקורסיבי
- עמום וסתום
- טקסט ללא מחבר (apauruseyatva- פרושה זה אדם- זהו טקסט ללא מחבר אנושי)- אילו היה לו מחבר הטקסט יכול היה להיות לא מושלם, אבל זהו טקסט שהוא כולו אמת ומושלם. זהו סמכות עליונה. העקרון הבסיסי להשתייכות להינדוהיזם זה אם אתה מקבל את הוודה אם מבחינתך זה "דברי אלוהים חיים"- לא במובן של אל ספציפי אלא במובן של סמכות עליונה.
- המסירה- הטקסט נמסר לחכמים לרישי כחזיונות/צלילים. הרישי היו קיימים לפני הוודה, הם קיימים מאז ומתמיד. הם נולדים מחדש בכל גלגלול. יש להם את היכולת לקלוט את הוודה. הטקסט נמסר בעל פה (עד היום, בתרבות הפנימית ההודית). המשפחות הברהמיניות מקבלות חלק מהוודה (יש חלוקה פנימית) וצריכות ללמוד אותו בעלפה. מה שכתוב, לתפיסתם הוא העתק או גרסה פחות מוצלחת של המקור האורלי. יש גם תנועות ידיים שמביעות את טעמי השפה. יש חשיבות למילים וחשוב להגיד נכון את הוודות אחרת זה יוצר קטסטרופה עולמית. הם מדקלמים בעל פה טקסט שהם לא מבינים את כולו או אפילו את רובו.
- החשיבות בטקסט היא הצלילים שלו ולא המשמעות שלו. Sabdapradana. סוג של מנטרה.
לאלים ב-וודה קוראים או deva או sura. יש הרבה מהאלים האלה ובד"כ כל המנון פונה אל אחד או קבוצה מהם ובמזמור הזה הם האלים החשובים ביותר. ניתן על פי כמות המזמורים לראות מה האלים המשמעותיים באותן תקופות. הרבה אלים מזוהים עם כוחות טבע- אש, מיים, שמש, נהרות וכד' אבל לא ניתן לתרגם אותם לכחות טבע באופן פשוט אלא זוהי מציאות מורכבת יותר. יש סיפורים דומים ומשותפים לתרבויות באותה תקופה- פרסית, יוונית, אירנית. המשורר מניח שהשומעים מכירים את הסיפור ולכן הוא לא מספר אותו, הוא מזכיר אותו.
אינדרה- אל לוחם, רב עוצמה, קשור לסערה (מזכיר קצת את זאוס במסורת היוונית) מוביל את הarya לנצחונות הצבאיים
אגני- קשור לאש
סומה- קשור למשקה סומה, משנה תודעה
אגני וסומה מקשרים בין העולם הארצי לעולם האלים. פעמים רבות מתבקשים להעביר את הקרבן
Vac וואץ'- אלת השפה, הדיבור
וישנו- מוזכר במעט המנונות יחסית למרות שהוא אל מוכר יחסית ויש הטוענים שחשוב מאוד
שיווה– מוזכר בשם רודרה– משורש צעקה. יחסית מוזכר מעט.
לsura, האלים, יש אויבים שנקראים asura הם דומים להם מאוד, פעמים רבות מוזכרים כבני משפחה שלהם. והם נלחמים על משאבים בהם משתמשים האלים, כגון הסומה, האמריטה- העל-מוות (מזון/משקה שהאוכל ממנו זוכה לחיי נצח). בד"כ האלים מנצחים, בגבורה ובעורמה.
עובדה מעניינת- בטקסט הזוריאסטרי הקדום גם יש אלים עם שמות דומים לdeva ו-ahura רק שאצלם ahura זה האלם ו-deva זה האויבים שלהם.
מודל ראשון של בריאת העולם- מודל דואלי- מאבק בין 2 כוחות.
פעם הכל היה מחובר- השמיים והארץ. כשאינדרה indra נולד הוא עושה תנועה שדוחפת את השמיים למעלה ואת הארץ למטה ובכך יוצר loka- מרחב מחייה. יצירת העולם היא פעולה של הפרדה- זה יוצר 2 עולמות- האלים בשמיים והאדם בארץ.
וורטרה- vrtra- אחד האלים הקדמונים. אויבו של אינדרה. מתואר כנחש גדול הכרוך סביב סלע. מתנגד ליצירת העולם, להפרדה. התודעה שלנו שלא רוצה להיפתח. יש נטיה של העולם לחזור אל ה- amhas. כמו הנטיה של התודעה להצטמצם, החשש מהפתחיות.
בשביל זה יש חשיבות לקורבן אינדרה הרג את וורטרה- הקריב אותו כקרבן. אקט אלים, הבקעה. מכוונת כנגד אותם כוחות אנטרופים המתנגדים ליצירה, להפתחות. הבקיע את ההר ושחרר את המיים והאש- שתי יסודות החיים.
במעשה הקרבן אנו חוזרים על הפעולה של אינדרה. הקרבן בד"כ אינו מנחה או ריצוי במטרה שהאלים יטיבו איתנו אלא החזרה הנחוצה להמשך קיימנו על מעשה הבריאה הראשון.
האויב הגדול של האדם הוודי הוא לא איזה כוחות דמוניים אלא הנטיה להתמצק, להצטמצם.
מודל שני של בריאת העולם –
בהתחלה היה פרושה (פירוש המילה הוא אדם. נקרא גם prajapati או brahman)- משהו אחדותי. לפעמים קוראים לו המוות. משהו מוחלט. ולא היה עולם. עקב תהליכים פנימיים הוא התחיל להתפרק- כאן אין מאבק של שתי כוחות אלא תהליך שמניע פירוק של הדבר האחדותי. לפעמים אומרים שבפעם הראשונה שפרושה ניסה להתפרק נוצר jami- מן עולם נפל כזה שהכל היה בו מאוחד מידי, דומה מאוד למה שהיה פרושה בהתחלה. לא היו מספיק הפרדות. אח"כ ניסה שוב ונוצר prthak- עולם שהיה מופרד ומובדל מידי. רק בהמשך יצר עולם שההפרדות בו היו נכונות. המטלה של האדם הוודי היא לחבר מחדש את פראג'אפטי- להרכיב מחדש את האל המפורק מכל הרסיסים שלו. זה תפקידו הקיומי של האדם בהמשך הבריאה.