[דוסטוייבסקי – האחים קרמזו, פתאום ראיתי שבתוך הרומן הגדול שמתאר משפחה, שלושה אחים, האבא המגעיל והאנכי נרצח ומתחילים לחקור מי בדיוק רצח אותו והמשמעותיות של הסמליות של האחים (הדתי, הניהיליסט והרוסי.) הניהיליסט המהפכן שאומר 'אין אלהים והכל מותר' ואין סיבה שלא ארצח מישהו אם זה עוזר לי אל מול הנוצרי הקדוש. הוא מדקלם קטע שישו חוזר ועושה ניסים והאינקוויזיציה שמה אותו בכלא, הוא מדבר על העובדה שיש היום מתמטיקות (סוף מאה )19- בהם קווים מקבילים נפגשים באין סוף, אפילו היא קורסת כענף מדעי סגור והגיוני, אותה מתמטיקה יכולה להראות רבת ממדים, גאומטריות של צורות שונות והם משנות את האקסיומות איתם אנו חיים. בתוך הרומן הפוליטי של דוס' שמתאר את מצוקות החיים של האדם המודרני, חלק מן המצוקות הם
התגליות המדעיות שמפרקות את המדע הישן].
במובן הזה צריך להסתכל על ההיסטוריה של המדע, לא רק מי גלה מה ומתי ואיזה ניסויים הוא עשה,
אלא לשאול איפה המדע נמצא בתוך התרבות. המצב היום שהמדע הוא תחום אוטונומיה שמנותק
בפוליטיקה, דת, חברה וכו' ונראה כלא מעניין אותם – אין השפעה של הספרות בתוך המעבדה – התפיסה הזו חדשה. עכשיו אנו מדברים על התקופה שהגישה הזו צומחת. היום שרואים את שוק התרופות וכמה כלכלה מעורבת בזה, עד כמה כסף נשקיע במאיץ חלקיקים, [ארה"ב מחליטה לקצץ את התקציב לאחר שהמלחמה הקרה שכחה, זה מעורר כעס אצל פיזיקאים שפתאום זה נעשה לא מעניין. רואים שפעם גם לא מזמן המדע עדיין קשור בפוליטיקה וכלכלה. וגם אי אפשר לנתק את זה מחשיבה פילוסופית כמו של ניטשה שבעצם מתבססות על תאוריות כמו של דארווין. לא בטוח שניטשה הבין עד הסוף את דארווין ואיזה עוד השפעות היו עליו]. היסטוריון של מדע רוצה להבין את הקשרים
האלה, בין התצפיות של דארווין על ציפורים לבין היותו ג'נטלמן אנגלי והחברה שבה הוא נמצא,
והעבודה שאחרי כן הנאצים השתמשו בתאוריה הוא כדי לבסס את האידאולוגיה שלהם.
לדוג' היום הרבה אומרים שהמדע הקוונטי משפיע הרבה על התפיסות שלהם, הקשר בין הצופה לנצפה, ומגיעים לתפיסות של יחסות. ויש אומרים שכל הסופרים הללו בכלל לא מבינים את התאוריה הקוונטית אבל כהיסטוריון זה מעניין איך האיש הפשוט תופס את הקוונטים למרות שהוא לא מבין
אותה, גם אם זה רק בשיחת סלון או אפילו דרך מדע פופולרי.
הניסוח של התורה של דארווין את הברירה הטבעית אל מול הבעיה שכיצד מינים שונים מתפתחים בטבע, איך מין מתפצל לעוד מינים ומקבלים ריבוי של הטבע. דארווין בעיקר מסתמך על הברירה של האיכר שרואים בכל כפר, סוגים חדשים כלבים, של דגנים שמפתחים במהפכה החקלאית של המאה
המסקנה שהתקציב המוגבל של הטבע יוצר
המנגנון הזה קורה בטבע.
ומעניין אותו איך
19-ה
מלחמת הישרדות, לעיתים דווקא מי שיותר חלש יכול לשרוד תנאים יותר קשים, וכך הטבע פועל ויש בו הרבה בזבוז (הרבה ארנבות כדי שאחת תשרוד) והרבה אקראיות – אין אל טוב בשמיים שמארגן את הטבע אלא דברים קורים ללא סיבה (רעידת אדמה, כוכב שביט שיוצרים שינויים בטבע
לא מכוונים.)
מתוך הסיפור הזה דארווין מובן כמי שמקדש תחרות אגרסיבית והיא זו שמאפשרת את בני האדם ואת הטבע, לא תמיד הטובים שורדים אבל בתפיסה הפופולרית זה מה שנתפס, ולכן צריך לתת לטבע לשלוט גם בעולם האנושי, בתוך העולם הקפיטליסטי שלא רוצים התערבות וסבסוד של הממשלה שרק מביאים לכך שהעניים ימשיכו להתרבות ואם רוצים שהגזע ישתפר צריך לתת לטבע לעשות את העבודה. או מצד שני נסיון לדאוג לתנאים יותר טובים של העניים והפועלים, נספק יותר בריאות, ואת
האנשים הבאמת חולים, מפגרים נדאג לכך שהם לא יתרבו.