מערכת העצבים הסומטית:

שליטה בשרירי השלד ובהעברת מידע סומטוסנסורי ל.CNS מאפשרת לחוש את הגוף ולהעביר פקודות מוטוריות

בהתאם.

עצבים ספינליים:

• Afferent – מידע לכיוון מערכת העצבים המרכזית. מידע סומטוסנסורי מהגוף ← עובר דרך חוט השדרה ←

אל המוח.

• Efferent – מעביר מידע ממערכת העצבים המרכזית לגוף. מידע מוטורי עובר מהמוח ← דרך חוט השדרה ←

לשרירים.

 

עצבים קרניאליים:

• פונקציות סנסוריות ומוטוריות של הראש והצוואר.

 

מערכת העצבים האוטונומית:

שליטה בהתנהגות בלתי רצונית. סיטואציות מתופעלות על ידי שתי המערכות (סימפתטית ופרה-סימפטטית.)

מורכבת משני מסלולים של עצבים וביניהם יש גנגליון (צברים של גופי תאים – נוירונים במערכת העצבים הפרפריאלית.)

נוירון פרה גנגליוני – יוצא מהCNS ומעביר מידע בגנגליון.

נוירון פוסט גנגליוני – יוצא מהגנגליון אל האיבר אותו הוא מעצב. מערכת העצבים הסימפטתית flight) or (fight – הוצאת אנרגיה. עליה בקצב הלב, הפקת אנרגיה, עליה

ברמת הגלוקוז בדם, הזרמת דם לשרירי השלד ולא למערכת העיכול.שרשרת של גנגליונים שממוקמים ליד

חוט השדרה באזור החזה והמותנים. הנוירון יוצא מחוט השדרה ועושה סינפסה בתוך הגנגליון, הנוירון הפוסט גנגליוני יוצא מהגנגליון אל האיבר

הפוסט-גנגליוני ושם משחררים נוראדרנלין.

מערכת העצבים הפרה – סימפטטית digest) and (rest – אגירת אנרגיה. בניית רקמות ומאגרי אנרגיה,

הזרמת דם למערכת העיכול ולא לשרירי השלד.

הגנגליונים ממוקמים סמוך לאיבר שהם מעצבים. הנוירונים הפרה-גנגליונים ממוקמים באזור המוח ובאזור

הזנב (הכי קודאלי) של חוט השדרה. נוירונים הפוסט-גנגליונים משחררים אצטילכולין .acetylcholine

 

נוירטרנסמיטרים במערכת העצבים

 

לנוירוטרסמיטר אחד יכול להיות קולטנים שונים (יונוטרופים/מטבוטרופים.) קולטנים שונים משפיעים על תעלות שונות

ולכן נוירטרנסמיטר יכול להיות מעכב בסינספות מסוימות ומעורר בסינפסות אחרות.

 

קולטנים בעלי ריבוי אתרי קשירה –

 

• פועל על אתר הקשירה של הנוירוטרנסמיטר – אתר אחד הקושר את הנוירטרנסמיטר הראשי.

אגוניסט ישיר agonist direct – מתחבר לקולטן במקום הנוירוטרנסמיטר ומפעיל אותו.

אנטגוניסט מתחרה antagonist competitive – חוסם את הקולטן ומונע את היקשרות

הנוירוטרנסמיטר.

• חומר הפועל על אתר אחר של אותו רצפטור – אתרים אחרים קושרים חומרים אחרים אשר משפיעים על

פתיחת התעלה בנוכחות הנוירוטרנסמיטר. אגוניסט בלתי ישיר agonist indirect – חומר שנקשר לקולטן אחר ומזרז בצורה עקיפה על פעילות

הקולטן.

 

בייחוס לקולטן (רצפטור) – אגוניסט/אנטגוניסט.

 

בייחוס לנוירוטרנסמיטר – מחיש/מעכב.

 

אבחנה בין אוטורצפטור להטרורצפטור:

 

אוטורצפטור – רצפטור מטבו-טרופי. נמצא באקסון ממנו משתחרר הנוירוטרנסמטר. קולט את הנוירוטרנסמיטר

שהשתחרר מהנוירון הפרה-סינפטי, המתווך המשני שלו מאפשר את עיכוב השחרור/הסינתזה של הנוירוטרנסמיטר. ברוב הסינפטות מתקיים שחרור נוירוטרנסמיטר שפועל על הקולטן הפוסט-סינפטי ובו זמנית פועל על האוטו-רצפטור

למתן את המשך השחרור.

 

הטרוצפטור – רצפטור שנמצא על הטרמינל של הנוירון הפרה-סינפטי. בסינפסה אקסו-אקסונית של נוירון המשחרר

נוירוטרנסמיטר X יכולים להיות קולטנים לנוירוטרנסמיטר Y אשר משוחרר מנוירונים שעושים סינפסה על האקסון.

ההטרו-רצפטור יכול לפעול על תעלות סידן.

משערת פוטנציאל הפעולה קבועה אך כמות הנוירוטרנסמיטר המשתחרר משתנה כתלות בכמות הסידן שנכנס לטרמינל.

 

Y פותח תעלות סידן – יותר סידן נכנס לטרמינל ולכן יותר X משתחרר. זו החשה (עידוד) קדם-סינפטית

.presynaptic facilitation

Y סוגר תעלות סידן – פחות X משתחרר. עכבה (עיכוב) קדם סינפטית inhibition .presynaptic

 

 

נוירטורנסמיטרים במוח:

 

נוירוטרנסמיטר	משפחה
גלוטמט	חומצות אמינו
גאבא
גליצין
אצטילכולין
דופמין (קטכולאמין)	מונואמינים
נוראפינפרין (קטכולאמין)
סרוטנין (אינדולאמין)
היסטמין (אתילאמין)
אופיואידים	פפטידים
אנדוקנבינוידים	ליפידים
אדנוזין	נוקלאוזידים
חנקן חד – חמצני )NO(	גזים מסיסים

 

האסטרו-גליה משתפים פעולה בסינתזה של גלוטמט והעברתו לנוירון.

 

חומצות אמינו:

 

גלוטמט	חומצות אמינו
גאבא
גליצין

חומצות אמינו מעוררות:

 

גלוטמט glutamate – במוח. חומצה אמינית מעוררת האחראית על מערכות השולטות בתנועה, למידה, עיבוד רגש וכן על

העברת מידע חושי למוח.

 

קולטנים של גלוטמט – 3 קולטנים יונוטרופים, קולטן 1 מטבוטרופי.

 

acid aspartic D methyal n NMDA – קולטן יונוטרופי. פותח תעלות

קטיונים, מאפשר כניסה של נתרן וסידן וגורם לדה-פולריזציה (עירור.) קיים אתר אשר מזהה את הגלוטמט ואתרים שונים שקושרים חומרים

אחרים המשפיעים על פתיחת התעלה (רצפטור זקוק לקשירה של מולקולת גלוטמט ומולקולת גליצין.) מעורב בשינויים מולקולריים שקשורים ללמידה (שינוי בהתנהגות כתוצאה מהתנסות,) הרבה מידע שנכנס לתאים מזרז פעילויות ומפעיל אנזימים שפוגעים בנוירון, הסידן שנכנס לנוירון מהווה מתווך שמזרז פעולה של אנזימים שונים. במקרים של עודף סידן (הנובעים מעודף גלוטמט,) פתיחת תעלות הסידן המרובה יכולה להרוג את הנוירון על ידי הרס שלד הנוירון )cytoskeleton( הנגרמת בעקבות פירוק

החלבונים שמחזיקים את שלד התא. חבלת ראש, שבץ או אירוע שמפחית את זרימת הדם לרקמת המוח עלול לגרום

לשחרור מוגבר של גלוטמט.

 

חומצות אמינו מעכבות:

 

acid) butyric amino (gamma GABA – במוח. נמצא בנוירוני הטלה המעבירים מסרים ממבנה למבנה. מעצב את

המעגלים העצביים (רמת העירור במעגל העצבי) בקורטקס, היפוקמפוס, גרעינים בזאלים ועוד. בדך כלל פותח תעלות

כלור (תלוי בקולטן,) אם הנוירון נמצא בדה-פולריזציה, כלור יזרום פנימה ויקטין את העירור.

 

קולטנים של GABA – לקולטן העיקרי GABAA יש כמה אתרי קשירה על מנת לאפשר בקרה וויסות של פעילות

ה.GABA הפעלת GABA על ידי אגוניסט ישיר יכולה לדכא את רמת הערות עד לרמת תרדמת. לעומת זאת הפעלת

הרצפטור דרך אגוניסטים לא ישירים מעודדים פעולה של GABA בצורה מבוקרת יותר. במקום להגביר את כמות הGABA בסינפסה ניתן לעודד את פתיחת תעלות כאשר הGABA הטבעי פועל (תרופות הפועלות כאגוניסטים לא

ישירים משמשות כתרופות הרגעה ונוגדי חרדה ותרופות המונעות התקפים אפילפטים.)

 

אפילפסיה – עירור רחב ובלתי נשלט של נוירונים המובילים לתופעות התנהגותיות שונות (תלוי בחומרה

ובמיקום הפעילות.) במצב קיצוני מתקבלים פרכוסים כלליים.

 

תרופות שמשתמשות בפעילות ה:GABA

 

– חומרי הרדמה .barbiturates –   תרופות נוגדות חרדה anxiolytic מסוג benzodiazepine (משמשות גם כתרופות נגד אפילפסיה

.)anti-epileptic