קרבנות עונתיים למשל caturmasya- מה שקורה פעם ב-4 חודשים- 3 קורבנות בשנה- באביב, בתקופת המונסון, ועוד אחד- זהו קורבן ציבורי, קולקטיבי.
קרבנות סומה (המשקה)- לא בכל קורבן יש הקרבה/נסך של סומה- בד"כ מקריבים חיה- עז בד"כ וכותשים את הסומה ושותים אותו. זה יכול לקחת יום אחד או ימים אחדים.- קרבן בגודל בינוני
קרבן הסוס- נתפס כפרדיגמה של כל הקרבנות כולם- בריגוודה הטקסט שמתאר את הקורבן מתחיל מתאור של קרבן זה ומתאר את העולם כולו כסוס. את הסוס שמקריבים צריך קודם לשחרר בעולם שיסתובב חופשי- אם הוא נכנס לשטח של שליט יריב, השליט עלול להגביל את הסוס אבל המלך אמור לצאת למלחמה בשליט האחר ולכבוש את שטחו על מנת לאפשר לסוס להסתובב- כל זה לוקח שנה. אחרי שנה הסוס אמור לחזור. את הסוס מקריבים, חונקים אותו- לא אמור להיות דם בטקס הקרבן. לפני שחונקים את הסוס יש 602 קרבנות נלווים- חיות. אחרי שחונקים את הסוס המלכה הראשית (מניח סוג של מסגרת פוליטית עם מלך ומלכה) המלכה אמורה להיכנס לבור עם הסוס ולחכות צורה של פיעלות מינית עם הסוס. 3 המלכות הנוספות נמצאות גם שם ויש להן תפקיד. הברהמינים במקביל שרים שירים פורנוגרפים. בנוסף יש תחרויות חידה- צד אחד שואל חידה והצד השני אמור לענות, גם בחידה ועל פי כללים מסוימים.- הטקס הזה נמשך מספר ימים.
אנגיצ'ינה- הקורבן הגדול מכולם- בניית מזבך האש- 1800 לבנים, כל לבנה צריכה להיות במקום ספציפי. המזבח נראה כמו ציפור- אמורה להביא את האדם לעולם הבא.
במאות הראשונות של האלף הראשון לפני הספירה מתחילה הריגווהדה לעבור קנוניזציה. מתחילים לסדר אותה במחזורים, להחליט באיזה סדר לומדים אותה- עד אז כנראה שהם הסתובבו בין משפחות או שבטים עד שבא מישהו וסידר את המזמורים ב10 "מנדלות"- מחזורים. התחילו לעבוד על שיטת המסירה המיוחדת שלה.
מאוד חשוב בהמנונות הריגוודים להגיד אותם בהטעמה הנכונה. בכל שפה, כשהוגים מילים הם לא נשמעות בדיוק כמו שהם נכתבות, יש שינויים קוליים. את הריגוודה מעבירים בשני אופנים:
- sanhita- כמו שהוגים אותם, הכל ברצף (אתלעתסורפגנילכלאלים)
- Padapatla- המילים בצורה נפרדת. הועבר גם בע"פ (אתה לעד שורף אגני לך אל האלים)
הברהמינים לומדים את שני סוגי ההעברות.
למילה samhita יש משמעות נוספת- אוסף טקסטים, מחזורי הריגוודה.
חוץ מהריגוודה יש וודות נוספות-
הסימיוודה- יש בה גם מזמורים מהריגוודה והיא נחשבת למקור של המוזיקה ההודית המודרנית
היאג'ורוודה- מזמורים שמשתמשים בהם במהלך הקורבן- מחולק ל-2 (2 מהדורות)-
- השוקלה- הלבנה- מזמורים
- הקרישנה- יש בה גם חלקים שקשורים לאופן ביצוע הקורבן.
טארווהוודה-מאוחרת יותר, הרבה פעמים לא לגמרי מחשיבים אותה. יש תבנית הודית טיפוסית של שלושה+1- לאחרון יש אופי ומעמד שונה. גם פה יש המנונות אבל יש להם אופי מאגי יותר, מאנטרות למטרות פרקטיות- על מנת לרפא מחלות/להרוג- להשיג אפקט פרקטי בעולם.
זה הוודה במובן הצר שלה- 4 אסופות. עליהם נוספו עוד שכבות. וגם הם נקראים וודה- במובן הרחב
השכבה השניה- ברהאמנה- על כל טקסט נוספו טקסטים נוספים. במקביל יש התמקצעות של מבצעי הקורבן. יש את מעמדות שונים- כל אחד אחראי על אמירת מזמור שונה או ביצוע פעולות פרקטיות של הקרבן.
נהיתה גם התמקצעות משפחתית- כל ברהאמין מוסר לבניו את החלק שלהם בוודה.
הקובץ הקדום ביותר- הריגוודה התחבר בחצי הראשון של האלף הראשון לפני הספירה. (1200-1300 לפנ"ס)
רובד הברהאמנות מתחיל להתחבר בתחילת האלף האחרון לפני הספירה 1800-1900 לפנ"ס) בתקופה זו אנשים מתחילים להתיישב בישובי קבע, כפרים או ערים קטנות, ניתן לראות שיש להם שדות, כלים- רובם מברונזה או מברזל. יש פה מעבר מחברה נוודית לחברה מיושבת חקלאית. ישנם שינויים חברתיים ובעקבותיהם שינויים אידיאולוגים. הרבה מהקרבנות אלו קרבנות שניתן לעשות רק בחברה מיושבת, לא ניתן לעשות אותם תוך כדי תנועה. החברה מרובדת יותר- התיאור של התפתחות החברה מהפורשה הוא תיאור מתקופה זו.
