ריאליזם חדש

הסרט "ספרטקוס" )1960( שנעשה ע"י סטנלי קובריק וכיכב בו קירק דאגלס, מדבר על הסמל של העבד שמרד ברומא והציב אתגר למשטר לפני שהוא נתפס. מבחינת הקומוניסטים ספרטקוס הוא סמל לשלטון המושחת. אך סרט זה מוצג בלב המיינסטרים של ארה"ב, והאנשים של הועדה למעשים אנטי-אמריקאים הסרט והימין האמריקאי בשוק מהסרט ולא מבינים איך ניתן ליצור סרט קומוניסטי כל כך. התסריטאי שכתב שלו  את הסרט הוא טרמבו, שעד כה כתב תסריטים בשם בדוי, וכאן לראשונה מופיע בשמו האמיתי. הופך ללהיט ומוצלח מאד, וזה שובר את הסיפור של הועדה למעשים אנטי אמריקאים. המסר המרכזי

אינו רק מסר של מרידה במושחתים, אלא מסר של סולידריות ואחווה שיוצרת את הקהילה.

קולנוע כאלטרנטיבה לעולם דו קוטבי :)1( ריאליזם חדש

למרות ההשפעה של המלחמה הקרה ועל אף עלייתו של האוטר, הקולנוע ההוליוודי עדיין פועל בשיטה של אולפנים גדולים שעושים את הסרטים ובתוך מסגרות גנריות של ז'אנרים שונים, שמבטיחים שתמיד יהיה

קהל לסרטים מחד, אך מאפשרים מרחב ליוצרים להביע את עצמם בתוך גבולות הז'אנר מאידך.

בשבועיים הקרובים נדון בסרטים שנעשים מחוץ להוליווד ומבקשים לתת לה אלטרנטיבה, ולמערכת הפוליטית העולמית שנוצרת באותו זמן, אך עדיין פועלים בתוך מסגרת הז'אנרים. יש התפתחות של

ז'אנרים מסוג חדש, שלא נעשים בהוליווד, מתפתחים מחוצה לה ונעשים מאד פופולאריים.

הסרט "גנבי האופניים" שנעשה בשנת 1948 ע"י ויטוריו דה סיקה באיטליה. מה מאפיין את הסרט?

• סיפור מינורי על אדם אחד שגנבו לו את האופניים שהופך לטרגדיה עצומה – הוא לא יכול לפרנס את

משפחתו, הבן שלו מתבייש בו, מושג הגבריות שלו מתפרק מול העיניים. הסרט מצליח להציג מציאות

מינורית כמודל להתרחשות יותר דרמטית

• הסרט מצולם מחוץ לאולפן, בשונה מהוליווד.

כשסרטים מצולמים באולפן ניתן לשלוט בתפאורה, בסאונד, בתאורה ובמיזנסצנה כדי לשלוט במסר

שתרצה להעביר. בנוסף, במאים בהוליווד חשבו שבאולפן ניתן לעשות סרטים באופן ריאליסטי יותר,

כמו בדימוי של החיים אך בצורה נשלטת. כך עונים על ציפיות הצופים, שנוצרו מהדימויים בתרבות.

כשיוצרים אירופאיים לאחר המלחמה חושבים על איזה סרטים הם רוצים לעשות, הם יוצאים קודם כל נגד הריאליזם האמריקאי, כסמל של דבר מלאכותי (על אף שהאירופאים המציאו את הנוסחה הריאליסטית בהתחלה.) הם המציאו את זרם ה"ריאליזם החדש," בניגוד ל"לילה אמריקאי" בתור

סמל לשקר של התרבות האמריקאית.

הם יוצאים כנגד ארה"ב מכמה סיבות – לאחר מלחמת העולם השנייה במקומות כמו גרמניה ואיטליה האמריקאים נתפסים ככובשים, ובמדינות אחרות שתחת השפעת המלחמה הקרה, האמריקאים

מנסים לחזק את השפעתם באמצעות קיבוע התרבות שלהם. המרד, שאמנם הוא אסתטי, הוא מרד תרבותי כנגד סדר עולמי מסוים. יש באירופה מאבק סביב השאלה מי אנחנו ומה אנחנו, שכולל גם

התייחסות למה הם עשו במלחמה. כלל היוצרים יצרו קולנוע גם במהלך מלחמת העולם השנייה, ויש ניסיון שלהם להבדיל את עצמם מהעבר שלהם – זה לא רק נגד הוליווד וגם נגד שיטת האולפנים של

איטליה הפאשיסטית תחת מוסוליני או הסרטים הנאצים של היטלר. הכל נעשה באמצעים אסתטיים.

• הבמאים של אותה תקופה רוצים להעביר מסר מסוים שיהיה מאד מציאותי, אך לא דבקים במציאות

לגמרי – התאורה היא ברובה אמיתית, אך יש שימוש בתאורה מלאכותית. הרעיון הוא שלא יהיה שימוש בכוכבים ובשחקנים – אך כן לרוב המשתתפים בסרט יש רקע במשחק. הם רוצים ללכת עם האידיאולוגיה שלהם, אך עדיין רוצים שיהיה סרט טוב שיהיה לו קהל, כדי שיוכל לחנך ולהעביר את המסר לקהל. מראים את המציאות אך לא רוצים לייפות אותה – מראים איש אמיתי שיש לו בעיה

אמיתי, ולא כוכב, אלא אדם שמתפרק מול המצלמה שמהווה מראה גדולה לחברה.

השאלה שנשאלת היא מי רואה את הסרט הזה? הסרט מכוון לקהל מקומי אך מכוון גם לקהל גלובלי.

הסרט "גרמניה שנת אפס" שביים רוברטו רוסוליני ב.1948- האם ניתן לקרוא לו חלק מהריאליזם החדש?

• על פניו, הסרט עוסק באותם נושאים.
• בניגוד לסרט הקודם, שם המוזיקה הייתה רק מתוך ההתרחשות, כאן מההתחלה יש מוזיקה שמגיעה

מבחוץ. הנסיעה התוך העיר בתחילת הסרט

• במרכז של הסרט עומד המקום ההרוס, והוא הדבר החשוב ביותר. לכן הסרט מתחיל בסיקוונס ארוך שרואים את ההריסות של העיר. סרט על העיר כמקום שהרוס לגמרי, שבו מתרחשים הדברים אך מהווה גם מטאפורה להתרחשויות. אין את זה בגונבי האופניים – שהמקום הוא ייצוג של החברה

שאין בה מוסר, והוא מפורק לחלוטין. הילד הוא בדיוק כמו העיר.

• רוסוליני הוא איטלקי, והוא ביים את הסרט בגרמנית והסרט מתרחש בברלין. התחלה של תפיסה

שאם אנחנו לא האמריקאים ואנחנו לא העבר הלאומי שלנו – אנחנו יכולים להתחיל לחשוב על עצמנו כאירופאים. זהות חדשה שקמה מהמלחמה. במובן הזה, כמה שהם מורדים כנגד הזהויות החדשות של המלחמה הקרה – האירופאיים התקבצו לתוך הגושים שלהם. הסרט הזה יוצא דופן כי הוא נעשה

בשיתוף פעולה עם האולפנים של מזרח אירופה.