הסרט שמדגים את זה באופן הטהורה ביותר הוא "המזח" שיצר כריס מרקר, שיש בו סיפור בעייתי ולא אמית לחלוטין. כל זה קורה באופן מחובר למתרחש בסוף שנות ה,60- כשיש תחושה של אנשים שמרגישים
שהם על סף שואה גרעינית.
לסיכום הגל החדש יש שני תהליכים שמתרחשים במקביל – אחד אסתטי ואחד פוליטי, ושניהם קשורים אחד בשני. בקולנוע הוליוודי קלאסי יש מספר דרכים לספר את הסיפור, ודרכים אלו נוצרו במציאות פוליטית אידיאולוגית מסוימת. קישרנו את זה לתחילת המלחמה הקרה ולתפיסות העולם שקשורות לזה. מבחינת היוצרים של הגל החדש, הקישור הזה הוא אוטומטי, מבחינתם כשנראה את הקולנוע האמריקאי ההוליוודי של שנות
ה40- וה,50- אנחנו מקבלים ביחד עם זה תפיסת עולם מסוימת, שקשורה לקפיטליזם ולחברת הצריכה, אנטי-קומוניזם וכו.' ביקורות שראינו היו ממקומות בתוך המעמד הבורגני-העירוני של אירופה של סוף שנות ה50- ותחילת שנות ה,60- לאחר הנס הכלכלי והתעצבות מעמד ביניים שגדל לתוך תקופת שפע
שבעצם מסדר את עצמו כוסל, כחברת בת של החברה האמריקאית. השאלה שהם שואלים את עצמם זה איך הם יכולים להילחם בזה. התשובה שלהם היא שיצירת סרט באותם אמצעים אמריקאים, באופן הכרחי דורשת העתקה גם של המסרים. הדרך היחידה להתחמק מזה הוא בעצם להמציא את הקולנוע מחדש. נעשה באמצעים ברכטיאניים שלא מאפשרים לקולנוע לשקוע בעצמו. יש ניסיונות של זה כבר בניאו-ריאליזם האירופאי, של ניסיונות בתחילת שנות ה50- (בלתזר,) לנסות להציג את המציאות באופן
אחר. בתחילת שנות ה60- הדבר עובר תהליך רדיקליזציה – הדברים נעשים באופן אלים וברור יותר, מתקשר להתפרצות אלימות, לאובדן ולמשבר קיומי שלא ניתן לצאת ממנו. אין אסטרטגיה אחת אלא
מספר אסטרטגיות שונות לתקוף את זה, אך המסגרת אותה מסגרת.
חתרנות במיין סטרים? ה"אוטרים" של הוליווד
היום נחזור אל הוליווד ומה קורה בה באותו הזמן של ההתרחשויות באירופה ובאסיה שראינו בשבועות
האחרונים, ומה התשובה של הוליווד לקולנוע שמתעצב באותם השנים לאחר המלחמה.
מה אנחנו רואים בסרט "צלילי המוזיקה:"
- יש בידור, שהולכים אליו לשם לראות בידור
- הסרט מאד מהוקצע ומסודר – הסאונד ברמה גבוהה בכל הזמן, גם כשמתרחקים מהמצלמה
- תמיד הקהל בזווית הנכונה של הצילום – כשרוצים שנתרגש אז משנים את נקודת המבט שנראה את
הילדים מהנקודה של אבא
- הכל נעשה באופן יעיל וטוב כדי להפעיל את הרגש שלנו ולא את המחשבה שלנו
- יש דיכוטומיה מאד ברורה בין טובים לרעים
הסרט מתרחש בתקופת סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, ומשפחת פון-טראמפ מתנגדת לזה. למה הסרט נעשה בשנות ה50- בארה"ב? אנחנו בעיצומה של המלחמה הקרה, ארה"ב צריכה בעלי ברית גם במרחב
הגרמני מבחינת עסקים גם – הצגת האוסטרים כקרבן וגרמנים רבים טובים לעומת הרעים.
הסרט "אקסודוס" עוסק בספינת המעפילים באותו השם, וממשיך עד ליישוב הארץ, המלחמה בערבים
והקמת המדינה. מה יש בסרט? באקסודוס הוליווד עושה את סרט התעמולה האולטימטיבי למדינת ישראל. הוא עובד עם כל האמצעים
הטובים ביותר שמסייעים לנו להתחבר:
- שימוש בכוכבי התקופה (פול ניומן,) שגורמים לקהל לרצות לבוא לסרט
- הצגת היהודים האירופאיים כנראים קצת "ארים," שניתן להזדהות עמם
- מרד נעורים וקצת ארוטיקה
- הקורבן שהופך למנצח דרך אקטיביזם – הנאום של פול ניומן כחלק מהקלישאה ההוליוודית של הדרך
לתת את עקרונות הגיבור
- מראים הנהגה שקולה, יש את ארגון ההגנה שהוא מסודר ודמוקרטי, ולא סתם מיליציה צבאית. זה
לא דמוקרטיה פופוליסטית, אלא כל אחד חושב מה טוב בשבילו מבחינה הגיונית, והתוצאה שמגיעים
אליה היא הטוב ביותר לכלל.
- נראה ההמון למטה, שעובד ביחד עם המנהיג שלמעלה באופן סימביוזי (בדומה לסרטי תעמולה
אחרים.)
הסרט "לורנס איש ערב." מה דומה בינו לבין אקסודוס:
- מאבק של עמים לעצמאות – תואם את הטענה האמריקאית בתקופת המלחמה הקרה שתפקידם
לסייע לעמים לשחרר את עצמם ולהגיע לעצמאות
- בשני המקרים יש מקבילה מטאפורית של חציית המדבר
- המלך פייסל מרומם יותר מאחרים, הוא חיובי, שקול ואחראי
בשני הסרטים מוצגת האימפריה הבריטית, בלורנס איש ערב הוא פועל כנגד עצת הבריטים. יש כאן ביקורת חזקה על האימפריה הבריטית, משום שהאמריקאים לאחר המלחמה לוקחים את תפקיד המעצמה העולמית שהבריטים חושבים שהוא שלהם. האמריקאים חושבים שזה מגיע להם משום
שהבריטים חטאו ולכן הם לוקחים את התפקיד.
