דיאלקטיקה: תזה – אנטי תזה – סינתזה. התקדמות ולמידת תאוריות. מטריאליזם: חומר (לעומת רוח) הבסיס להבנות המדעיות. אמפיריציזם – התנסות חושים לגבי מבנה
העולם. מרקס היה מטראליסט- החומר הוא מה שחשוב ומרכזי בחיים.
מטריאליזם דיאלקטי: תזה – פיאודליזם אנטי תזה – קפיטליזם.
העולם מתנהל כך; יש רעיון- תזה, ואז יש אנטי תזה והצעד הבא יהיה סינתזה שהיא בעצמה תזה וחוזר חלילה. ככה העולם מתנהל, גם תפיסתית וגם מציאותית. העולם מתקדם בצורת מאבקים בין מעמדות והמעמד שלא מרוצה מתקומם, יוצר מערכת חדשה ובה יש שוב מעמדות וחוזר חלילה, אין דרך אחרת גם
רעיונית וגם מבחינת החיים אלא להתקדם בדרך זו – הדיאלקטית. פעם היה עבד ואדון אשר הוחלפו על ידי עולם של צמיתים, מלכים, אצילים ווסאלים, עכשיו יש לנו בעולם שלו (הקפיטליסטי) מעמד של פועלים ובעלי הון. בטוח שמתישהו יוצב רעיון אחר והרעיון הזה יהיה יותר טוב ובשלב מסוים תהיה מהפכה שתשנה את סוגי המעמדות, אך תמיד יש מדכא ומדוכא, מאבק בלתי
פוסק (סמוי או גלוי.) כל עוד יש מעמדות זה מבטיח שיהיה מעמד שלא מרוצה, הנמוך יותר. כל המהפכות-
תזה, אנטי תזה וסנתזה – זה ייעצר כשנמצא את הדרך לעולם ללא מעמדות. הוא לא אומר שהקפיטליזם זה משהו שאפשר להימנע ממנו, הוא הכרחי אבל הוא יחלוף וכמה שיותר מהר
יהיה יותר טוב לכל האנושות.
המניפסט הקומוניסטי:
משפט הפתיחה "רוח בלהות מהלכת על פני אירופה – רוח הבלהות של הקומוניזם"
"דברי-ימיה של כל חברה עד כה הם דברי ימים של מלחמת מעמדות. בן-חורין ועבד, פאטריצי ופלבאי, בארון וצמית, אומן ושוליה, בקיצור מדכאים ומדוכאים ניצבו זה מול זה בניגוד מתמיד, ניהלו מאבק בלתי פוסק, עתים נסתר, עתים גלוי, מאבק שנסתיים כל פעם בשינוי המהפכני של כל החברה כולה או בשקיעתם המשותפת של כל המעמדות הנאבקים. בתקופות קודמות של ההיסטוריה מוצאים אנו כמעט בכל מקום התפלגות גמורה של החברה למעמדות שונים, דירוג רבגוני של עמדות חברתיות"
כעת: בורגנות מול פרולטריון: "הבורגנות רקעה מעל יחסי המשפחה את צעיף הרגשות הסנטימנטלי והעמידה אותם על יחסי ממון צרופים." הטענה שלו היא שהמצב של קפיטליזם (בעל ממון ופועל) לא רק
יצר תופעה כלכלית אלא חדר לחיים הפרטיים, למשפחה וכו.' המרקסיזם אומר שכל החברויות, משפחה נישואין וכו' זה עניין כלכלי. אנשים מתחתנים במערכת
הקפטליסטית בשביל לגדל ילדים והרכוש שלהם יעבור לילדים וכדי שהילדים ימשיכו להשיג רכוש. אנשים
מתחתנים (לפי מרקס) כדי לשמור על ההון/רכוש שלהם גם אחרי מותם. המעמד הגברי הוא השולט, הירושה עוברת מאב לבנו, אישה "נשלטת," לנשים אין רכוש ואסור להן
להחזיק רכוש. גם האישה היא רכוש, וברגע שקונים רכוש והוא לא עושה את מה שאני רוצה מחליפים,
וקונים חדש.
התפיסה של מרקס הייתה דטרמיניסטית כלומר לכל דבר יש סיבה. אם אני מוצא את השרשרת של
הסיבות ותוצאות אני יכול לדעת ולנבא מה תהיה המשך השרשרת. מכאן ביטול מעמדות.
חלוקת עבודה = ניכור
הביקורת המרכזית של קרל מרקס כלפי משנתו של סמית היא בנוגע לחלוקת עבודה/התמחות.
לפי מרקס פועל העושה את אותה פעולה כל היום תמורת כסף:
– מתוסכל מעבודתו – רואה בה אמצעי ולא תכלית
– מתנכר למוצרים – יחסי גומלין עם שאר בני האדם תלויי כסף – ניכור לחברה, היחסים הכי אינטימיים מבוססי כסף
ולא אהבה (אם העובד לא יעשה את עבודתו טוב ולא ירוויח כסף אישתו תלך לאחר)
– ניכור לעצמו, לחייו ולמשפחתו
– גם הקפיטליסט/בורגני מנוכר ולא נהנה מתוצרי עמלו.
האדם לא באמת חופשי בתוך המערכת הקפיטליסטית. לדעת מרקס גם בעל ההון נמצא באותו מצב כי גם הוא לא חופשי לעשות מה שבא לו ובגלל שאצלו יש יותר
כסף אז עוד יותר יכול להיות שמערכות היחסים שלו מבוססות על כסף.
מרקס אומר שברור שבמערכת הזו הפועל סובל אבל גם בעל ההון סובל.
התפתחות האנושות לפי המטריאליזם הדיאלקטי:
עבדות > פיאודליזם > קפיטליזם > סוציאליזם > קומוניזם.
זהו הליך הכרחי מבחינה מדעית. זהו מהלך הדברים ו"קץ הימים" יגיע כשנגיע לקומוניזם- אין מעמדות ולכן אין כסף ורכוש. אפשר להשיג
זאת רק אם משתחררים מהכבלים של בעלות על רכוש.
קומוניזם וסוציאליזם:
קומוניזם= שיתוף בכל. בקומוניזם אמצעי הייצור משותפים, שיתוף בכל. מושג הבעלות לא קיים. על מנת שבני האדם יהיו
חופשיים באמת הם צריכים להיות חופשיים מרכוש ומכל דבר אחר וכך אוטומטית כולם שווים.
לוקחים רק את מה שצריך לעכשיו (כי מחר גם יהיה,) אין סיבה לרכוש כי יש הכל לכולם.
אנשים יעבדו וייצרו כי הם רוצים ולא כי הם חייבים, הם יעשו את הדברים מאהבה ורצון להיות יצרנים.
היעדר קניין כלל.
כדי להגיע לזה אנחנו נעבור שלב בו הבעלות תהיה משותפת וזה הסוציאליזם.
סוציאליזם= קניין משותף בסוציאליזם בעלות משותפת על אמצעי הייצור ותוצרתם, דגש על החברה. בקיבוצים הרכוש היה שייך לכולם והבעלות היא משותפת של כולם. אם יש בעלות משותפת תמיד יהיה אחד שיגיד שיש חלוקה לא
הוגנת.




