.1 חציית סף העירור של פוטנציאל הממברנה (סף פוטנציאל הפעולה) באקסון הילוק הגורם לפתיחת תעלות Na+
תלויות מתח באקסון הילוק (וככל שמתקדמים, המשך פתיחת תעלות נוספות לאורך האקסון.) נוצרת
דה-פולריזציה הגורמת לכניסת Na+ אל תוך התא ופוטנציאל הממברנה הופך להיות חיובי יותר. .2 פתיחת תעלות תלויות מתח עבור K+ אשר רגישות למתח פחות מתעלות Na+ (כלומר דרושה דה-פולריזציה
גדולה יותר על מנת שיפתחו.) פתיחת התעלות גורמת ליציאת K+ אל מחוץ לתא (משום שפוטנציאל שיווי המשקל של K+ הוא שלילי יותר מפוטנציאל המנוחה.) בשלב זה זרימת הנתרן משמעותית יותר מזרימת האשלגן ופוטנציאל הממברנה נמצא בדה-פולריזציה, עם זאת, פתיחת תעלות האשלגן תבלום בהמשך התהליך
את המשך הדה פולריזציה במתח התא. .3 בהתקרב לפוטנציאל שיווי המשקל של Na+ (שיא פוטנציאל הפעולה) תעלות הNa+ עוברות אינאקטיבציה ,)inactivation( מפסיקות להיות פעילות (תקופה רפרקטורית) הNa+ מפסיק לזרום אל תוך התא. בתקופה
הרפרקטורית, התעלות אינן יכולות להיפתח לתקופה קצרה אפילו אם יהיה גירוי נוסף.
.4 תעלות K+ פתוחות וקיימת זרימת קטיוני אשלגן החוצה. בשלב זה פוטנציאל הממברנה הוא חיובי, לכן יוני האשלגן זורמים החוצה בשל הכוח הדיפוזי והכוח החשמלי. זרימת היונים תמשיך עד להגעת פוטנציאל הממברנה חזרה למצבו השלילי. (רה פולריזציה – (קיטוב מחדש) תהליך החזרה של פוטנציאל הממברנה
לפוטנציאל המנוחה.) תעלות האשלגן הולכות ונסגרות ככל שמתקרבים לנקודת שיווי המשקל של K+ בתהליך סגירה איטי ולכן גם בהגעה לפוטנציאל המנוחה עדיין ימשיך לצאת K+ ולקרב את פוטנציאל הממברנה
לנקודת שיווי המשקל שלו (היפר-פולריזציה.) .5 תעלות האשלגן נסגרות ותעלות הנתרן יכולות להיפתח כי הן כבר לא נמצאות במצב אינאקטיבציה
.)inactivation( בשלב זה פוטנציאל הממברנה עדיין יהיה במצב היפר-פולריזציה אך התעלות לא יפתחו (תקופה רפרקטורית יחסית) משום שהפוטנציאל רחוק מסף עירור פוטנציאל הפעולה (סף פתיחת תעלות נתרן
תלויות מתח.) *רק דה-פולריזציה חזקה מהרגיל תאפשר פתיחת תעלות נתרן. .6 מתח הממברנה יורד מתחת למתח המנוחה עד להתקרבות לפוטנציאל שיווי המשקל של K+ (מה שגורם להיפוך כיוון הפעולה) וחוזר בהדרגה למתח המנוחה כאשר תעלות הK+ נסגרות באופן סופי וקטיוני האשלגן שהצטברו
ליד הממברנה בנוזל החוץ תאי מתפזרים. בנוסף, משאבות הנתרן – אשלגן מאזנות את ריכוזי שני היונים
מעבר לשני צדי הממברנה.
הולכה של פוטנציאל הפעולה לאורך האקסון:
פולאריזציה ← דה-פולאריזציה ← רה פולריזאציה חוק "הכל או כלום" – ברגע שנוצר, פוטנציאל הפעולה מתקדם לאורך כל האקסון עד סופו (באופן קבוע.) עוצמת
הפוטנציאל שהתחיל באקסון הילוק שווה לעוצמת הפוטנציאל בסוף התהליך בטרמינל. גם אם הפוטנציאל מתפצל הוא
יישאר זהה בכל אחד מהפיצולים. לעומתו, הפוטנציאל המדורגים אינם קבועים.
כיוון ההתקדמות של פוטנציאל הפעולה – הולכה תלוי בהתפשטות של הקטיונים של הנתרן שנכנסו לאקסון ומתפשטים לשני הכיוונים – לכיוון הטרמינל ולכיוון האקסון הילוק. אם ניצור גירוי חשמלי באמצע האקסון נראה התפשטות הדה-פולריזציה לשני הכיוונים. כיוון ההתקדמות של פוטנציאל הפעולה יהיה לכיוון הטרמינלים בלבד משום שהמקטע בו הפוטנציאל נמצא נכנס לתקופה רפרקטורית, כלומר אף על פי שיש זרימת קטיונים לכל כיוון תעלות נתרן תלויות מתח שהן במצב אין-אקטיבציה אינן נפתחות. פוטנציאל הפעולה יוצר כל פעם מחדש רק בכיוון בו תעלות נתרן יכולות
להיפתח.
קידוד מידע על פי תדר Law Rate – שינוי בחוזק/עוצמת הגירוי ייבדק על פי תדר הגירוי ולא על פי עוצמת פוטנציאל הפעולה (משום שפוטנציאל הפעולה מתקדם לאורך האקסון באופן קבוע.) חוק התדר משלים את חוק "הכול או
כלום(."בגירוי חלש – תדירות הspikes תהיה נמוכה ולהפך.)
הולכה פסיבית – תהליך מהיר שאינו צורך אנרגיה. התפשטות פסיבית היונים בציטופלזמה ללא פתיחת תעלות תלויות
מתח, עוצמת היונים הולכת ודועכת במרחב ובזמן.
הולכה לאורך אקסון עטוף מיאלין – (הולכה בקפיצות – conduction )saltatory המיאלין עוטף את האקסון וגורם לכך שלא יהיה מגע עם הנוזל החוץ תאי (לא יכול להיווצר פוטנציאל פעולה.) לכן, ההולכה במקטע זה הינו פסיבי (אך הפוטנציאל לא ידעך מתחת לסף העירור,) באמצעות ההולכה הפסיבית של פוטנציאל הממברנה מגיעים קטיוני הנתרן אל המרווח. בין כל מקטע מיאלין ישנו אזור חשוף Ranvier of ,Node במרווחים אלה האקסון חשוף ובא במגע עם הנוזל החוץ תאי. במגע עם הנוזל החוץ תאי ישנן תעלות תלויות מתח ולכן הדה-פולריזציה תוביל לפתיחת תעלות אלו
ויוצר פוטנציאל פעולה (הולכה אקטיבית – חידוש פוטנציאל הפעולה.)
הולכה לאורך אקסון עטוף מיאלין היא חסכונית באנרגיה – כניסת נתרן מתרחשת רק בRanvier of Node ולכן רק
באזורים אלו יש צורך במשאבות נתרן-אשלגן אקטיביות (בניגוד לאקסון ללא מיאלין.) מהירות ההולכה באקסון עם מיאלין גבוהה יותר משום שמיאלין מונע זליגה של זרם מחוץ לאקסון (בידוד) ומאפשר
תגובה מהירה יותר.
הולכה לאורך אקסון ללא מיאלין – הולכה פסיבית בין התעלות (פוטנציאל הפעולה צריך להיווצר מחדש בכל אזור.) ההולכה באקסון ללא מיאלין תהיה איטית יחסית ובעלת צריכה אנרגיה רבה יותר בשל פעילות המשאבות לאורך
האקסון.
← אחד התסמינים לטרשת נפוצה הוא עייפות יתר (בטרשת נפוצה נפגע ייצור המיאלין.)
← מהירות ההולכה לאורך האקסון תלויה בקוטר ובהמצאות ובנוכחות מיאלין. ככל שהאקסון הוא בעל קוטר גדול יותר – מהירות ההולכה גדלה (התנגדות קטנה – פחות איברים שחוסמים מעבר
יונים.)




