התא הפוסט-סינפטי מקבל מידע מנוירונים פרה-סינפטיים רבים. נוצרים פוטנציאל מעוררים )EPSP( ומעכבים )IPSP( במקומות שונים בתא בתלות בסוג הרצפטורים הפוסט-סינפטיים וסוג התעלות שנפתחות באמצעותם. הפוטנציאלים המדורגים EPSP( ו)IPSP דועכים עם הזמן והמרחק. היווצרות פוטנציאל פעולה תלויה במתח הפוטנציאל שהגיע
לאקסון הילוק.
אינטגרציה בין הפוטנציאלים המדורגים:
אינטגרציה – מה יהיה גובה הפוטנציאל הכולל שיזרום מהחיבור בין כל הפוטנציאלים EPSP( ו)IPSP בדנדריטים בתא
Multipolarבסינפסה אחת אל האקסון הילוק.
כיון שהולכה היא פסיבית, המשערת של הפוטנציאל דועכת ככל שהמרחק והזמן גדלים. סכמה במרחב Summation Spatial – סכמה של 2 או יותר פוטנציאלים מסינפסות שונות. מספר תאים פרה-סינפטיים
שולחים נוירוטרנסמיטר הגורם למספר פוטנציאליים מדורגים מסוג EPSP או .IPSP
קבוע המרחק λ constant( )space – המרחק שהפוטנציאל עובר עד לדעיכתו ל37% מהעוצמה המקורית. ככל שλ גדולה
יותר הפוטנציאל יעבור יותר מרחק עד לדעיכתו, כלומר הפוטנציאל שמגיע לאקסון הילוק גדול יותר. לכן יש יותר סיכוי
לקבל סכמה במרחב (לקבל פוטנציאל פעולה מנוירון פרה-סינפטי.)
סכמה בזמן Summation Temporal – סכמה של 2 או יותר פוטנציאלים עוקבים מסינפסה אחת. מתח ירי של
פוטנציאלי פעולה.
קבוע הזמן constant( )times – הזמן שעובר מתחילת הפוטנציאל עד לדעיכתו ל63% מהעוצמה המקורית. ככל
ש גדול יותר יש סיכוי גדול יותר לקבל סכמה בזמן.
נקודות לסיכום:
- השפעת נ"ט על נוירון תלויה בסוג הקולטן ומיקום הקולטן בתא (דנדריט, אקסון.)
- לנוירוטרנסמיטרים והורמונים יש מספר קולטנים הקשורים לתעלות שונות.
- חיבור הנ"ט לקולטן יכול להשפיע לטווח ארוך על רגישות הקולטן ועל מספר הקולטנים הנמצאים בקרום בזמן
נתון.
העברה סינפטית
סינפסה synapse – כפתור הסיומת button terminal של האקסון של הנוירון הפרה-סינפטי הוא האזור שצמוד (אך לא נוגע) לדנדריט/סומה/אקסון של הנוירון הפוסט-סינפטי. בסינפסה מתרחשים תהלחיכים המאפשרים את העברת המצב
העצבי.
- אקסו-דנדריטי axo-dendritic – סינפסה בין טרמינל ודנדריט
- אקסו-סומטי axo-somatic – סינפסה הנמצאת על גוף התא
- אקסו-אקסונית axo-axonic – סינפסה בין שני טרמינלים
המרווח הסינפטי cleft synaptic – נמצא בין התא הפרה סינפטי והפוסט סינפטי.
molecules adhesion cell – רשת של סיבים ומולקולות המחברים את שני התאים (במרווח הסינפטי.)
אזור השחרור zone release – אזור הטרמינל (קצה האקסון) העשיר במיטוכונדריה (אנרגיה) ושלפוחיות )vesicles( המכילות הנוירוטרנסמיטר. באזור זה השלפוחיות משחררות את הנוירוטרנסמיטרים. *(נוירוטרנסמיטרים מסוימים גם
משתחררים לאורך האקסון ולא בטרמינל.)
נוירוטרנסמיטר:
סינתזה (יצירה) של הנוירוטרנסמיטר מתרחשת בטרמינל עבור מולקולות קטנות או בגוף התא עבור פפטידים. הנוירוטרנסמיטר נוצר מחומר מוצא )precursor( – חומצת אמינו שנספגת לתא על ידי סדרה של תהליכים של
תהליכים אנזימטיים.
← במקרים מסויימים אסטרוציטים (תאי גליה) מעורבים בסינתיזה.
סינתזת נוירוטרנסמיטר עבור מולקולות קטנות – מתבצע בטרמינל חומר המוצא (בד"כ חומצת אמינו) מועבר לתא על ידי חלבון נשא )transporter( ← האנזים משנה את חומר המוצא
(לעיתים מתרחשים סדרה של שינויים כימיים עד ליצירת הנוירוטרנסמיטר.)
סינתזת נוירוטרנסמיטר עבור פפטידים (מולקולות גדולות) – מתבצעת בגוף התא פפטיד מורכב מרצף חומצות אמינו ← אנזים גוזר את הפפטיד הארוך לפפטידים קטנים חלקם משמשים כהורמונים וגם
כנוירוטרנסמיטרים במוח.
מולקולות נוירוטרנסמיטר נאגרות בתוך שלפוחיות. הכנסת הנוירוטרנסמיטר לשלפוחית תלויה בפעולה של חלבון נשא transport vesicular (דרך תהליך האריזה ניתן
להשפיע על פעולת הנוירוטרנסמיטר.)
שלפוחיות גדולות – נוצרות בגוף התא (סומה) ומועברות מהסומה לטרמינל על ידי מערכת העברה אקסופלסמית
transport axoplasmic במיקרוטובולות.
שלפוחיות קטנות – נוצרות על ידי חומר גולג'י בגוף התא או ממוחזרות בטרמינל. נמצאות בסומה ומועברות בהעברה
אקסופלזמטית אל תאי הטרמינל.
מאגר העתודה pool reserve – בזמן נתון נמצאות בו שלפוחיות הקרובות לקרום התא הפרה-סינפטי שיועברו לקרום
בעת הצורך.
שחרור הנוירוטרנסמיטר:
כשמגיע פוטנציאל פעולה לטרמינל של התא הפרה-סינפטי נפתחות תעלות סידן Ca++ תלויות מתח וסידן נכנס
לטרמינל. סידן נכנס לתא בהתאם לכוח הדיפוזי (ריכוז גבוה יותר בחוץ) וכוח אלקטרוסטטי (קטיון נמשך לתא כיון
שפוטנציאל שיווי המשקל שלו חיובי יותר מפוטנציאל התא.)
הסידן מאפשר תהליכים אנזימטיים המאפשרים הצמדת השלפוחית לקרום (שחרור הנוירוטרנסמיטר.)
.1 נדידת השלפוחית הקטנות לקרום התא הפרה-סינפטי
.2 הצמדת השלפוחית לקרום )docking(
.3 התחברות השלפוחית לקרום )fusion(
שחרור הנוירוטרנסמיטר למרווח הסינפטי מתרחש כאשר הקרום של השלפוחית מתאחה עם קרום הנוירון
הפרה-סינפטי. כתוצאה מכך, נוצר פתח והמולקולות של הנוירוטרנסמיטר משתחררות מהשלפוחית למרווח הסינפטי.
הסידן הכרחי לשחרור הנוירוטרנסמיטר – אם אקסון מונח בתמיסה ללא סידן, לא ישתחרר נוירוטרנסמיטר אפילו אם
קיים פוטנציאל פעולה.
לאחר שחרור הנוירוטרנסמיטר הקרום "נצבט" ונספג חזרה לתא הפרה-סינפטי כדי ליצור שלפוחית חדשה. לעיתים
אותה שלפוחית מתמלאת בנוירוטרנסמיטר שוב (ממוחזרת.)




