חוקר אמריקאי. כתב ספר על התמודדות עם קונפליקטים- מאמר החובה

עסק בהקדמה לספר, הוא פורש את המשנה שלו על איך אנחנו צריכים להתמודד עם קונפליקטים

אתניים.

 

מבחינתו של ווימר, הוא מתייחס להתמודדות עם קונפליקטים אתניים, והוא מציין בצורה מאוד ברורה

שהקונפליקטים של אחרי המלחמה הקרה שונים. הקונפליקטים של ימינו, הם לא מדינה אחת מול מדינה אחרת, אלא קונפליקטים אתניים של קבוצה

מול מדינה, או קהילה אתנית אחת מול קהילה אתנית אחרת.

 

יש מחקרים אודות העליה הקשה של קונפליקטים אתניים בעולם, וההסברים עצמם נשענים על

מספר הסברים שונים. תהליך ראשון- הפשרה. היו משטרים קשוחים וחשוכים בעולם, לא היה חופש דעה, האנשים היו בקיפאון מחשבתי מסוים. תהליך של דמוקרטיזציה בעולם הוביל למצב של הפשרה של דרישות

ותביעות לאומיות.

ברגע שהמחשבה התחילה "להפשיר," התחילו להגיע מחאות מלמטה.

 

תהליך שני- המדינות החדשות. מסוף שנות ה'50 קמו המון מדינות. המדינות הללו קמו מתוך

מעצמות מאוד גדולות- יוגוסלביה, בריה"מ לשעבר וכולי. המדינות החדשות לא היו הומוגניות. נוצר

מצב בו יש במדינה רוב וגם מיעוט. המדינות לא היו יכולות להשביע את הרצונות של כולם.

 

תהליך שלישי- גלובליזציה. תהליך שבו אנשים בקלות רבה יותר יכולים לראות ולשמוע את מה שמתרחש מעבר לים או במדינות סמוכות. כלומר, אנשים שהם מיעוט במדינה ומחוסרי זכויות, לא היו מודעים לעובדה שזה המצב שלהם. אך מכיוון שהם נחשפו פתאום למדינות אחרות דרך החדשות, הם ראו שמיעוטים אחרים זכו לייצוגים שונים במדינות אחרות וזה גרם למיעוטים לשאוף

גם ליצירת שוויון.

 

תהליך רביעי- התנגשות הציוויליזציות. בעולם קיימת התנגשות ציוויליזציות. ניגע בנושא בהמשך

הקורס.

 

הקונפליקטים הנפוצים ביותר שאנחנו מזהים היום, הם לא מלחמה בין מדינות, אלא קונפליקטים

אתניים. הטענה במאמר הייתה שאם בעידן המלחמה הקרה היה אינטרס של מדינה לשלוט באזור,

בשלב מאוחר יותר האינטרס למנוע קונפליקטים היה כדי שהם לא ידבקו בהם.

 

שמואל ניר )חוקר ישראלי(

מדבר על סכסוכים א-סימטריים ← לכידות חברתית, הזדהות עם המטרה, לוחמה פסיכולוגית.

מדינה מול ישות לא מדינתית )גרילה/ קבוצה אתנית.(

מדינה: חזקה, עימות פיזי, כוח/ עוצמה. מדינה כפופה לנורמות וחוקים.

יישות לא מדינתית: לא כפופה לנורמות וחוקים, לכלוך, התשה.

 

בסכסוך בעצימות נמוכה )מוגבל,( מדובר על סכסוך שנחשב כמינורי במושגים של מדינה, אך הוא

עולם ומלואו במושגים של קבוצות אתניות. על פי איזו עוצמה אנחנו סופרים? טנקים? כוח צבאי?

טילים?

 

 

התכלית המדינית לא תושג בהכרח באמצעות עוצמה צבאית. זה כבר לא פוליטקלי קורקט לחסל את הצד השני כליל. על המדינה לדעת מה היא התכלית המדינית- מה המדינה רוצה להשיג בסופו של

דבר.

 

 

 

 

תיאורית השלום הדמוקרטי מהם שלום, דמוקרטיה ושלום דמוקרטי.

שלום )לא מלחמה,( היעדר עוינות ומלחמה, וההבנה שאין פחד מאלימות. ניסיונות כנים לפיוס

ומערכת יחסים בריאה בין מדינות. הרבה פעמים הגדרה של מושג מתמקדת ביחס שלו למושג אחר.

 

דמוקרטיה- שלטון העם, זכות בחירה/ בחירות חופשיות, זכויות אדם, ליברליזם/ פלורליזם/ סבלנות,

שוויון בפני החוק, אין שרירותיות.

 

ג'ון אוון- איך ליברליזם מוביל לשלום דמוקרטי?

באופן כללי הוא בעד, אך מוסיף קצת משלו. התאוריה נכונה ומשמעותית, והכי נכון ליישם אותה.

נשען על שיח של זכויות. האידאולוגיה הליברלית מבחינתו משפיעה על מדיניות החוץ במידה רבה. השלום הוא אינטרס של ממש לדמוקרטיה, לא מדובר רק בערך או אלטרואיזם, אלא בצורך ממשי. זו הסיבה שדמוקרטיה לא נלחמת בדמוקרטיה אחרת. שלום מאפשר לדמוקרטיה לשגשג ולשמור על

זכויות אדם.

 

יש קשר סיבתי אמיתי- כשלדמוקרטיה יש ערכים ליברליים אמיתיים, היא לא תהיה מוכנה להילחם

בדמוקרטיה אחרת עם ערכים ליברליים דומים.

 

מלחמה תגיע ממנהיגים ליברלים/ לא ליברלים )ישפיע על יחסי החוץ( ומונעת מאינטרסים. הפרטים

בתוך

דמוקרטיה לא תילחם בדמוקרטיה, זה הדבר הכי קרוב לחוק אמפירי שקיים בתחום של יחסים בינ"ל.

דמוקרטיות ליברליות יש להן פרוצדורה ליברלית, ותפיסת עולם ליברלית.

 

לפי רוסאטו, דמוקרטיות לא מחצינות את הערכים הליברליים שלהם כשזה מגיע ליחסי החוץ. אמנם יש קורלציה- יש יותר דמוקרטיות שלא נלחמות האחת בשניה, מאשר דמוקרטיות שכן נלחמות

האחת בשניה, אבל לא מדובר בקשר של סיבתיות.

 

מדינות ליברליות מפרות את הנורמות הליברליות כשהן בזירה הבינ"ל, והן פעלו לא פעם ולא פעמיים באגרסיביות ובאלימות כלפי שחקנים אחרים ליברלים על מנת להגביר השפעה ולהשיג שליטה

ועוצמה באזורים מסוימים.

 

במשטרים אוטוריטריים מורידים מהר יותר מהשלטון מנהיגים שהפסידו במלחמות, מאשר מנהיגים

במדינות דמוקרטיות. כיוון שבמדינות דמוקרטיות המנהיג יכול להיבחר שוב, גם אם הפסיד במלחמה. זה קורה כי על מנהיגים לתת דין וחשבון, ובמדינות אוטוריטריות יהיה קל יותר להפיל אותם אחרי

הפסד, בעוד שבמדינה דמוקרטית המנהיג יכול להיבחר בשנית.

 

 

דמוקרטיה כשלעצמה אינה מקדמת שלום, הוא מסיים באזהרה "על ארצות הברית להיזהר-" ארה"ב מניחה בבסיסה שאם היא תנהג בשלום, מדינות אחרות גם ינהגו בשלום כלפיה, אך הנחה זו לא

בהכרח נכונה.