הטאנטרה השמאלית- הראדיקלית- היא עדיין שורדת- יש שושלות של סגפנים יוגים טנטרים שמסתובבים כיחידים בהודו. אך בגדול הטנטרה כולה כמכלול פילוסופי טקסי משולב עברה מהפכה-המהפכה של הקאולה (מלשון קולה- האלה)- מהפכה שהתרחשה בקשמיר. מזכיר קצת את ההתפתחות הדת הוודית- מעין הפנמה של הקרבן- עברה מרשותם של יוגים בודדים, הזויים לרשותם של "בעלי הבתים"- החברה כולה הממוסדת- שעושים מידי פעם טקסים טנטרים (כולל הטקסטים האנטינומיים שעושים טקסים מיניים הזויים במקום שרפת הגופות- יש הפנמה, ביות של הטנטרה שהופכת להיות דת מקובלת, רגילה.
כל היסודות האלה נכנסו ל"דת המקדש" בה המקדש מהווה מרכז . כל האנרגיות הדתיות האלו בסופו של דבר מתועלות לתחזוקת החברה שבמרכזה יש מקדשים, צליינים, טקסים וכד'. מול כל אלו קמים גופים ותנועות שמוחים נגד הקבוע.
הוירה-שיווס- virasaiva- קנאי האל שיווה- שיווס לוחמניים. נקראים גם לינגאיאטס –lingayats פועלים תחת מנהיגם המובהק basava (שבא מרקע ברהמיני) מוחים נגד הסדר הקיים. נגד המקדש, הריטואל, צורת האל. סיפורים שלמים על באסאבה וחסידיו שהורסים מקדשים, או מגיעים והמקדשים נהרסים, או שהם מזיזים מקדשים ממקום למקום. הם מנתצים איקונין. הם אחת מתנועות המחאה הקיימות באותה תקופה שאינן באות מבעלי האדמות או מהברהאמינים אלא מהקסטות הנמוכות יותר שעוסקים במלאכות שונות- הפחות מיושבים מבעלי האדמות (קסטות יד שמאל- הנמוכות יותר) שחשות שהברית בין הבהרהאמינים לבעלי האדמות בעצם פוגעת בהם ומנשלת אותם- הם מוחים נגד כל מה שעומד, שיציב. הסמל היחיד שיש להם זה לינגאם קטן (סמל האל) שקושרים על גופם מרגע לידתם (למשל יש סיפור על אם שנולדו לה תאומים ולא ידעה זאת והכינה רק לינגם אחד אז היא דחתה את הילד השני- הטביעה אותו- כי לא היה לינגם עבורו) לכן ניקראים לינגאיאטס- הם נושאים את האל איתם, על גופם, בתוכם. הם יוצרים להם קבוצה, קולקטיב. כלל חשוב אצלם- הקולקטיב תמיד צודק- לא יכול להיות שכקבוצה הם טועים ולכן אם מישהו יוצא נגדם- בין אם זה המלך או אחד החסידים או מישהו מקבוצה מתחרה, קל וחומר אחד מתוכם- צריך להשתיק אותו- באלימות לפעמים- יש אתוס של סיפורי קנאות ואלימות. יש אפילו סיפורים על שיווה שמוקיעים אותו מתוך הקהילה על ידי החסידים עצמם.
המוחים הם עצמם בהקטים- הם רואים עצמם כמי שחוזרים למקור שיש בבהקטה- הרגש החזק, החיבור הבלתי אמצעי, הם מגנים על זה מפני אלו שמיסדו את זה- קשרו בשלשלות. האירוניה היא שבסופו של דבר גם הקהילה הזאת- הקבוצה שיצאה נגד הסדר החברתי- הפכו להיות קסטה נוספת- השתלבו בסדר החברתי- היום אין בהם מהקנאות או שוני מסוים.
הגבולות בין הודו לבין שכנותיה (פקיסטן ובנגלדש) שורטטו על פי ההפרדה בין הדתות השונות. המוסלמים הם "האחר" בתת היבשת ההודית ותרמו תרומה מכרעת לתת היבשת ההודית ולעיצוב זהותה. תת היבשת של הודו היא הריכוז הגדול ביותר של מוסלמים בעולם (בהודו עצמה קצת יותר מ100 מיליון ויש עוד מלא בפקיסטן ובנגלדש). תת היבשת ההודית הופכת להיות מרכז חשוב ביותר לתרבות, הספרות והפוליטיקה המוסלמית. יש פה תהליך ארוך- מעל 1200 שנה שנמשך עד היום- מפגש בין תרבויות וציוויליזציות שנמשך עד היום. אלו לא ישויות אחידות גם לאסלאם וגם לתרבות ההודית יש אלפי גוונים וצורות.
האסלאם מתחיל בחצי האי ערב ומתפשט ומגיע לתת היבשת ההודית. שנת 571 לספירה- נולד מוחמד. כבר בתקופה הזאת יש קשרים כלכליים ומסחריים בין הודו לחצי האי ערב- על אף שמדובר במרחק גדול ובדרך קשה. קהילות סוחרים ערבים נמצאים באזור החוף ההודי (קרלה וכד') אשר ברגע שמדינות האם שלהם מתאסלמות גם הם מתאסלמים כך שמיד יש קשר בין תת היבשת לבין האסלאם. תוך זמן קצר האסלאם הופך לכח צבאי ופוליטי והודו מעניינת אותו גם היא- גם עקב היותה מרכז כלכלי חשוב המייצא סחורות לכל העולם, דבר נוסף הודו נתפסת כמקור האלילים והצלמים בכל העולם (אגדה שמספרת שעבודת האלילים באזור הודו מקורה בשיטפון שהגיע מהודו, אגדה על הכובש המוסלמי של סיציליה שמצא שם צלמים ושלח אותם להודו). תחילת המאה ה8 לספירה- משבר דיפלומטי שסובב סביב אוניית צליינים שיצאה מסרילנקה ונחטפה בידי פירטים באזור סינד. מושל עירק מבקש מהודו לשחרר את הספינה, הוא אומר שהוא לא יכול ולכן יוצא כח צבאי מעירק שכובש את דאבל ומיישב קהילה מוסלמית גדולה בתוך סינד- בתת היבשת ההודית. הם נשארים שם. בשלב הזה סינד היא פריפריה מאוד רחוקה וחוסר היציבות במרכז המוסלמי משפיע עליה. סינד עוברת במשך כמה מאות שנים הרבה ידיים- היא אומנם נשארת מדינה מוסלמית אך הופכת להיות עיר מקלט לאנשים מהמרכז הפוליטי המוסלמי (לכן הרבה משלחות צבאיות מגיעות לשם). במאה ה9 סינד הופכת להיות מדינה מוסלמית עצמאית- מתנתקת מהמרכז השלטוני, במאה ה-10 סינד הופכת להיות קשורה לממלכה המצרית- מסיבות כלכליות- רוצה להעביר את מרכז הכובד של הנתיב המסחרי. יש בינהם הבדל דתי- הם מפלגים שונים. יש פה כיבוש שהופך להיות מדינה בתת היבשת ההודית- הם אומנם מוסלמים אבל בינהם יש פלגים שונים.
במאה ה-11-12 עולה כוחם של הטורקים- זה משפיע על כל העולם המוסלמי. הטורקים מקבלים עליהם את האיסלאם, כובשים את מרכז הכח הפוליטי המוסלמי. הטורקים מיומנים בלחימה תוך כדי רכיבה על סוסים- היו חטיפות של אנשים שהיו טובים בזה שהיו כביכול עבדים (ממלוקים) אך עם הזמן יצרו אליטה צבאית וקיבלו השפעה שלטונית וייסדו שושלות ממלוקיות. בין שנת 1000-1200 יש מספר שושלות כאלה שמתיישבות באפגניסטן, כל כמה זמן פולשות לתת היבשת בוזזות אותו וחוזרות חזרה. הם פולשות גם לסינד כמובן. המדיניות הזאת מובילה לכך שנוצרת מדינה חדשה נוספת בדלהי – בתחילה היא מוקמת כשלוחה אך מהר מאוד מקבלת עצמאות. היא גם מתרחבת וכובשת אזורים נוספים ותוך כמה שנים יש מדינות מוסלמיות בכל תת היבשת ההודית. מרכז הכובד של האסלאם הופך להיות בתת היבשת ההודית. דיברנו בעיקר על התפשטות צבאית אבל יש גם עוד דרכים בהם האסלאם מגיע להודו- למשל הסופים- שמגיעים ומתיישבים בסביבה הודית ומפיצים את האסלאם הסופי שלהם.
