גם הקונגרס, שבראשו עמד גנדי מנהל "ריקוד" דומה- הקונגרס מנהל מאבק מסוים, נותן איזושהי הבטחה לנתינים ההודים- מרחיב את הזכויות שלהם ואת העצמאות שלהם. הקונגרס מתמודד בבחירות, מנצח, רואה שההבטחות לא לגמרי נכונות, מקבלים פחות משהבטיחו, הודו עדיין לא יכולה לנהל את עצמה בעצמה, הבריטים עדין לא מוותרים על מקורות הכח. הקונגרס פורש וחוזר חליליה.
נראה שהעצמאות של הודו היתה במובן מסוים בלתי נמנעת בגלל דברים שהתנהלו בבריטניה. עם זאת נראה שהבריטים לא מיהרו לוותר על מוקדי הכח, הם החזיקו ביתרונות שקיבלו מהקולוניה ולבסוף עזבו בצורה חפוזה שגרמה נזק.
גנדי התקומם נגד התגובה של הבריטים למאבק ההודי- מצד אחד מיליון חיילים הודים משרתים בצבא הבריטי, מצד שני הם קובעים תקנות שעת חירום שאוסרות על התכנסויות פוליטיות וכד'. היה טווח רציני באמריצר- היה שם איזה אזור סגור שאי אפשר להתפנות ממנו בבת אחת וקצין בריטי שנמצא שם עם הצבא שלו נענה להוראות וטווח בהם כיוון שזו התכנסות פוליטית. הוא נשפט ומשלם כנס סמלי אך באנגליה זוכה לכבוד וקבלת פנים מכובדת.
1923- גנדי מנהל מאבק גדול נגד שיתוף פעולה עם השלטון הבריטי.
ברקע- תקופת החליפות נגמרת, אחד התנאים של הבריטים מול העות'מנים הוא הפסקת החליפות, להרבה אנשים באימפריה העות'מנית זה לא כל כך הפריע, גם כך היה שם רצון לשינויים פוליטיים. אבל עבור המוסלמים בהודו החליף היה איזו דמות סימבולית ומשמעותית, מעין האפיפיור של המוסלמים, וזה נאסר על ידי האימפריה השולטת בהם. בגלל החשיבות בעיני גנדי לניהול מאבק משותף עם המוסלמים הוא דיבר הרבה על השבת החליפות ועל העניין הזה וזה נתן לו כח גדול.
אי שיתוף פעולה עם הכובש- חרם על סחורות בריטיות, חרם על מוסדות לימוד בריטיים, ישנה קבוצה גדולה של אנשים שמתפטרים מעבודותיהם, עוזבים את לימודיהם וכד'.
גנדי אומר שתוך שנה יהיה suaraj- שלטון עצמי, אך לא מדובר על איך זה יהיה, האם הבריטים יעזבו וכד'. זה סוחף את כל הודו, זה הרגע הראשון שכל הודו מתאחדת. המאבק גולש לפסים אלימים וגנדי עוצר את הקמפיין הזה. הוא נאסר לשנתיים ונעלם מהזירה הפוליטית.
בשנת 1924 כשגנדי משוחרר הוא חוזר לזירה פוליטית שונה. הזרמים יותר מובהקים.
בתחילת שנות ה-30 גנדי ממציא את עצמו מחדש- המונופול על המלח- רק לבריטים מותר לכרות מלח ולמכור אותו. את הקמפיין ניתן להוביל באקט סימבולי פשוט- הגעה לחוף הים ואסיפת מלח- מה שמפר את החוק וכמה זה אבסורדי. גנדי מנהל צעדה לחוף הים, הצעדה כמובן מדווחת בעיתונות, זה יוצר הד רב.
באותה תקופה מרגישים גם את המשבר הכלכלי, הודו היא כבר חלק מהכלכלה העולמית.
הציבור שעם גנדי סופג את המכות, חלקם נעצרים. גנדי נכנס למו"מ משיג הישגים דלים- ניתן לכרות מלח בצורה אישית, הרבה דרישות נוספות שעלו לא מקבלות ביטוי. הרבה מהאנשים שנעצרו שוחררו אבל לא כולם. הקונגרס זוכה באותה שנה להישגים גדולים. גנדי נאסר מיד אח"כ.
הבריטים היו אמביוולנטיים ביחס כלפיו- מצד אחד היתה לו נוכחות ממתנת, רצו שהוא יישאר עד סוף המאבק כדי למתן אבל מיד אח"כ הכניסו אותו לכלא כדי שלא ייצר מאבק נוסף.
פרוץ מלחמת העולם השנייה- הבריטים עושים דבר שההודים לא מוכנים לסלוח עליו. הם מכריזים מלחמה בשם הודו נגד גרמניה. הרבה מחברי הקונגרס היו בעלי השפעה סוציאליסטית חזקה, היה ניתן לגייס אותם למאבק, אבל הם לא התייעצו עם ההודים. ההודים ניסו להבין מה קורה, על מה האבק, האם יש להם אינטרס להילחם לצד הודו, האם הם ישתחררו מהם בסוף? ההודים לא מוכנים לענות על זה. שוב מתחיל מאבק גדול. הפעם גנדי נעצר בתחילת המאבק ולכן המאבק הופך להיות אלים מהר מאוד- פגיעה בפסי רכבת, קווי טלגרף וכד'. חשש מפלישת היפנים. יש תחושה שהאימפריה מתחילה לקרוס. רעב גדול בבנגל, מיליון אנשים מתו. לא היה מחסור באוכל אלא עליה עצומה במחירים, הבריטים לא מבינים שהם צריכים להתערב, לחלק אוכל, עד שהם מתערבים נהיה מאוחר מידי.
