באותה תקופה יש את הליגה המוסלמית – מוחמד עלי ג'ינה. קבוצה של מוסלמים בקמבריג' הוגים את הרעיון של פקיסטן- זה ראשי תיבות של המחזות פאנג'ב, קשמיר, סינד ועוד שניים שלא קלטתי. מוחמד עלי ג'ינה לא אוהב את הרעיון הזה- הוא רואה עצמו כמייצג כל המיעוט המוסלמי בהודו ולא רק של אזורים מסוימים. גם גנדי כמובן מתנגד, הוא בעד מאבק משותף.
אבל היה הרבה כוחות פוליטיים שפעלו בשטח והדבר נעשה. גם כאשר היה ברור שזה יעשה, אף אחד לא ידע מה הולך להיות- מה יהיו גבולות המדינות. בהתחלה היה חלוקה לשטחי A,B,C הבריטים סרטטו מפות אבל לא חשפו אותם וכד'.
הריכוז של המיעוטים המוסלמים הוא בקצוות של הודו, בכנפיים, החלוקה הזאת חילקה את האזורים האלו שתמיד היו אזור אחד- חלוקה לבנגל ובנגלדש של היום ובצד השני לא קלטתי. זה פצע שעד היום לא הגליד, היתה שם הרבה אלימות סביב זה, אנשים משני צידי הגבול נעקרו ועברו למדינה השנייה. האוכלוסייה בדלהי התחלפה בין לילה- אנשים עזבו אותה בבת אחד, ברחו ממנה, אנשים אחרים באו במקומם. זה פצע שעד היום לא הגליד ועד היום משפיע על הפוליטיקה.
שולמן רוצה לספר לנו סיפור על הדמוקרטיה ההודית כיום, באזור שהוא מכיר אישית. הודו היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם. וזה נכון. יש תמונות של פילים הסוחבים קלפיות למקומות נידחים בג'ונגל. אז נכון שזו לא בדיוק הדמוקרטיה על פי המודל הרגיל אלא משהו מורכב יותר, ובכל זאת דמוקרטיה.
אנחנו התחלנו את השנה בשאלה מהי הודו? איך אפשר להגדיר אותה עם הגיוון האינסופי שלה? אחת התשובות זה שהודו היא מדינה כיום, בעלת מסגרת קונספטואלית, שיטת ממשל, חוקה. והדבר הזה איכשהו שורד, בניגוד לתחזיות מסוימת.
הריסון- מדען מדינה- ניבא שהודו לא תחזיק מעמד, שתתפרק במהירות לתת מדינות. לא היה אף פעם בהיסטוריה של תת היבשת ההודית שלטון כוללני שהחזיק מעמד כל כך הרבה זמן. והוא לא היחיד שחשב כך. ובכל זאת הודו מחזיקה מעמד. והשאלה היא מהו הדבק?
היו לפחות 3 ניסיונות משמעותיים לפרק את הלכידות ההודית, את המסגרת.
באזור הטאמילי- בדרום הרחוק- קמה תנועה פוליטית בדלנית- DMK- המפלגה לקדמה הדרווידית- רוצים לחזק את השפות הדרווידיות (טמילית, טלגו, קנדה), בניגוד לשפות הסנסקריטיות ששולטות בצפון הודו. הם פיתחו מיתולוגיה ותפיסות שהם היו קודם אך נשלטו בידי הסנסקריטים האכזרים… הם רצו לפרוש ולהקים מדינה משלהם. הם אכן תפסו את השלטון אך הם הפכו להיות חלק מרכזי מהמערכת הפוליטית הטמילית ואח"כ בכלל הודו. היתה תקופה שזו היתה המפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט. כיום הם חלק נורמטיבי מהממשל. תנועה לאומית דרווידית, בדלנית, שנטמעה בממסד.
היה ניסיון של הסיקים לפרוש, להקים את מדינת khalistan. היה חשש אמיתי שהפאנג'ב יתנתק מהודו ויתחיל תהליך של התפוררות כללית. זה לא קרה. כנראה בגלל התנהגות המרכז, שמצד אחד דכאה את התנועה הזאת, ומצד שני פיצו את השכבה המרכזית והעשירה במפלגה שעברו למרכז.
הניסיון השלישי הוא האזורים של נאגאס שעד היום הוא לא שקט, יש שם תנועה בדלנית שרוצה לפרוש אבל לא נראה שזה מה שהולך לקרות.
היו עוד דוגמאות כאלו. משהו בכל זאת מחזיק את העסק הזה ביחד.
יחד עם החשש מהתמוטטות המסגרת היה חשש מהעלמות הדמוקרטיה, מעבר לשלטון אוטוקרטי או משהו כזה, זה הגיוני במובן מסוים כי במסורת ההודית השלטון לא היה דמוקרטי אלא מלוכני או אוטוקרטי בצורה אחרת.
יוני 1975- אינדירה גנדי היתה ראש הממשלה, נשקפה סכנה לשליטה שלה בהודו מסיבות שונות, היא ניצלה את הכוחות שהיו ברשותה כדי להישאר בשלטון וכאשר אוימה על ידי מערכת המשפט היא הכריזה על מצב חירום שנשאר למשך כשנתיים, בו היא ביטלה את חופש העיתונות, שיתקה את בתי המשפט, שלטה בצורה דיקטטורית ואוטוקרטית ולבסוף נאלצה לוותר על השלטון, המערכת ההודית הצליחה להתאושש מהאיום הזה. עד היום הרבה אנשים באליטה השלטונית חושבים שזה הרגע השחור ביותר בכל ההיסטוריה המודרנית של הודו – שלטון של דיכוי אלים.
בנה של אינדירה גנדי הכריז על עיקור בכפיה של גברים הודים, לפתרון בעיית הילודה. אלפי גברים עוקרו כך. יכול להיות שזה מה שגרם להצלחת ההתנגדות למשטר החירום.
