דיברנו הרבה בקורס על המוקשה- שחרור מן העולם, ממעגל הלידות. עקרון חשוב באופנישדות אך כדי להשיג אותו צריך לצאת מן החברה, להילחם בחושים, להסתגף. הרובד הוודי מנסה להתמודד עם החלק הזה- להכיל אותו אך לתחום אותו. המוקשה הוא דבר רחוק- צריך לעבוד קשה, להסתגף, לסבול הרבה על מנת ליהנות ממנו. הפרקטיקה- דיכוי החושים, סיגוף
הבהקטי קצת אמביוולנטי בהקשר של המוקשה- האל נמצא בעולם הזה- זו חוויה מדהימה- יש בו גם אלמנט של עצב ופרידה שטבוע בו, אך כביכול אפשר לדחות את המוקשה כיוון שהחוויה מול האל ממלאת. הפרקטיקה- שימוש בחושים
הטנטרה מפרשת מחדש את העיקרון על פיו המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס קשורים (למשל- נשימה במקום הקרבה). הטנטרה אומרת- אם הכל קשור אז הכל קשור- גם האלמנטים היותר ארציים, טמאים כמו מיניות והפרשות. הטנטריקה לא פורש מן העולם הוא חי כאן, בגוף שלו, הוא לא פורש מן החברה (למרות שזו דת שולית). הטנטריקה רוצה להשתמש בכל גופו על מנת להשיג כוחות שיאפשרו לו להיות אוטונומי, לשלוט במציאות. גם היוגי רוצה להשיג כוחות אך עושה זאת על ידי מלחמה בחושיו. הטרנטיקה משתמש בחושים. בכל דתות הודו יש השפעות של הטנטרה, זה פרץ במאה ה5 לספירה אך השפיע על כל הדתות. למשל בבודהיזם בו צריך בכל גלגול להתקדם, ולצבור דרך, ולוקח הרבה זמן להגיע לשחרור (עד שהר שלם ישחק לאפר כשנופלת עליו טיפה בסוף כל יוגה). הטנטרה לא רוצה ללכת בדרך האינסופית. הם רוצים לעשות תרגול שמראה להם, או מאפשר להם לדמיין, איך אנחנו כבר שם- אנחנו כבר מוארים, כבר האל. כבר בחיים האלו נראה את עצמנו כבר שם.
יש פה קישור ל-2 השכבות הראשונות- מהשכבה הראשונה העצימו והרחיבו את רעיון החיבורים- הקישור בין המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס ומהשכבה השנייה לקחו והרחיבו והעצימו את רעיון ההנאה החושנית.
למרות החתרנות הטנטרה הפכה להיות מיינסטירמית ומרכזית- כל הדתות לקחו ממנה רעיונות, בייתו אותה.
לטקסטים של הרובד הזה קוראים טנטרות- זה רובד טקסטואלי אולי הכי גדול והכי עשיר. מתוך הדתות האלו יוצאים טקסטים של איך עושים את הפרקטיקות האלו- מה השלבים- איך מדמיינים את עצמך, איזה מנטרות אומרים, איך מגיעים לתחושות וכד'.
על זה מתחבר רובד נוסף שמחבר את הטקסטים האלו לדתות האחרות, לשכבות האחרות. רובד שמערבב את הדברים. כיום כשמישו עושה פוג'ה לא ניתן לשייך אותה לרובד מסוים- יש בכל פוג'ה אלמנט של כל הרבדים האלו.
קשה להכליל את עולם הטנטרה וגם המסורת ההודית התקשתה בסיווג הטנטרה
יש את הvamacara- השמאל- הקיצוניים. כמו מעיין יוגים וסאדואים אך קיצוניים בתחום הטנטרה, עוסקים בכל מיני פולחנים ביזאריים המנסים לקדש את הטומאה
ויש את הdaksimv- הימין- הטנטרה המיינסטרימית.
האדם ההודי, כאשר הוא עושה פולחן בבוקר יש בו גם מאפיינים טנטריים, אפילו שהוא בעצם עובד אל או אלה מסוימים, כמו שמקובל בבהקטי- האדם משליך כל אחד מן האיברים שלו והופך את עצמו לאל. הפולחנים הטנטרים מסבירים איך עושים את זה- מה אומרים ועושים כדי שהאיברים שלך יהפכו להיות איבריו של האל.
הטנטרה הוא מכלול דתי עצום המנסה לתת לאהבה והתשוקה המולדים הקיימים ביקום את המקום הראוי להם. הטנטרים לא רוצים לדכא את המקום הזה או להתעלות עליו, הם רוצים להשתמש בו. לקחת את האנרגיה המינית ולקדש אותה, להעצים אותה, לתעל אותה. זה דבר טוב כמו שהחיים עצמם הם טובים. מהות התודעה היא חדווה, לא תמיד אנו חווים את החדווה הזאת אך האנרגיה הזאת היא מהות היקום.
