יש פה קישור ל-2 השכבות הראשונות- מהשכבה הראשונה העצימו והרחיבו את רעיון החיבורים- הקישור בין המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס ומהשכבה השנייה לקחו והרחיבו והעצימו את רעיון ההנאה החושנית.
למרות החתרנות הטנטרה הפכה להיות מיינסטירמית ומרכזית- כל הדתות לקחו ממנה רעיונות, בייתו אותה.
לטקסטים של הרובד הזה קוראים טנטרות- זה רובד טקסטואלי אולי הכי גדול והכי עשיר. מתוך הדתות האלו יוצאים טקסטים של איך עושים את הפרקטיקות האלו- מה השלבים- איך מדמיינים את עצמך, איזה מנטרות אומרים, איך מגיעים לתחושות וכד'.
על זה מתחבר רובד נוסף שמחבר את הטקסטים האלו לדתות האחרות, לשכבות האחרות. רובד שמערבב את הדברים. כיום כשמישו עושה פוג'ה לא ניתן לשייך אותה לרובד מסוים- יש בכל פוג'ה אלמנט של כל הרבדים האלו.
קשה להכליל את עולם הטנטרה וגם המסורת ההודית התקשתה בסיווג הטנטרה
יש את הvamacara- השמאל- הקיצוניים. כמו מעיין יוגים וסאדואים אך קיצוניים בתחום הטנטרה, עוסקים בכל מיני פולחנים ביזאריים המנסים לקדש את הטומאה
ויש את הdaksimv- הימין- הטנטרה המיינסטרימית.
האדם ההודי, כאשר הוא עושה פולחן בבוקר יש בו גם מאפיינים טנטריים, אפילו שהוא בעצם עובד אל או אלה מסוימים, כמו שמקובל בבהקטי- האדם משליך כל אחד מן האיברים שלו והופך את עצמו לאל. הפולחנים הטנטרים מסבירים איך עושים את זה- מה אומרים ועושים כדי שהאיברים שלך יהפכו להיות איבריו של האל.
הטנטרה הוא מכלול דתי עצום המנסה לתת לאהבה והתשוקה המולדים הקיימים ביקום את המקום הראוי להם. הטנטרים לא רוצים לדכא את המקום הזה או להתעלות עליו, הם רוצים להשתמש בו. לקחת את האנרגיה המינית ולקדש אותה, להעצים אותה, לתעל אותה. זה דבר טוב כמו שהחיים עצמם הם טובים. מהות התודעה היא חדווה, לא תמיד אנו חווים את החדווה הזאת אך האנרגיה הזאת היא מהות היקום.
שישה מאפיינים אנליטיים של הטנטרה (בשום גילוי ספציפי לא נמצא את כולם, אך הלו המאפיינים)
- לפני כל דבר אחר ומעל כל דבר אחר זו מטפיזיקה לשונית- זה מדע השפה. כיום חושבים בעיקר על הפולחנים המיניים, הפורנוגרפיים- זו בנאליזציה של הטנטרה. לפני זה ולפני הכל יש לנו שפה- הקולות של היקום. פגשנו כבר את האלה vac שהיא השפה. קולות היקום. פחות המשפטים הדיסקורסיביים אלא איזה דחף מוזיקלי להביע את עצמך, היקום הוא כל-כולו מייתרים רועדים, זמזום היקום. הטנטרה היא סוג של מחקר מסוים, אמפירי של השפה במעמקיה הכי עשירים- השפה היא היקום והיא התודעה. השפה היא גם בעלת זהות מגדרית ומינית (כמו כל דבר בעולם)- הטנטרה היא סוג של מטפיזיקה לשונית שיש לה באופן ספונטני וטבעי גם מאפיינים מיניים. דוג'- ניקח את מאפייני השפה הסנסקריטית- יש בשפה 51 הגאים, לכל אחד מהם יש סימן. זה חשוב כי בטנטרה גם לצורה הגרפית של ההגד יש משמעות, לא רק לאוראלי- כמו קודם, אלא גם לכתוב. יש גם 16 תנועות שהם החיים עצמם- התנועה היא זרימה חופשית של האוויר בחלל הפה. אין סתימה של עיצורים, שהם עוצרים, הם המוות- גם הוא חלק מהחיים ולכן גם לזה יש חשיבות ומשמועת אך בדרגה נמוכה יותר. בכל הגד שאנו אומרים יש מתח בין הרצון הספונטני להתבטא לבין איזו התנגדות לרצון הזה. זה יוצר איזשהו מתח שמתבטא ב-spanda- מתח, רעד. השפה היא תחילת היקום- האל השמיע מעין הנחה כאשר ראה את העולם שעתיד להבנות והשמיע קול התפעמות- אין משהו שהוא לא שפה ומשהו שהוא לא תודעה.
- עניין בחלק הנקבי של היקום- שאקטי- האלה. לפעמים הטנטרה נקראת שאקטיזם. יש עניין בחלק הנקבי של היצירה, של היקום. אבל גם באלות למיניהן- אלות מקומיות (החלוקה לזכרי ונקבי שונה מהתפיסה המערבית- למשל הנקבה היא האקטיבית והזכר הוא הפסיבי) בדרום הודו יש אלות טנטריות מפורסמות יש מקדשים של אלות הצמאות לדם וזרע (התחיל כנראה מאותו זרם אזוטרי בהתחלה).
- הצד האנטינומי, המהפכני, החתרני, המתמרד- אנחנו מדברים בעיקר על הטנטרה השמאלית, אבל יש אלמנט של זה בטנטרה באופן כללי. 5 ביטויים- אוכלים בשר, דג, שיכר- אלכוהול עד שוכרה, דגן המשמש כנראה ליצירת שיכר, וזיווג מיני- כאקט פולחני- עם אישה מהקסטה הנמוכה ביותר, הטמאה, כאשר היא בתקופת הווסת שלה- אלו הדברים הכי נוראיים וטמאים שיש. למה עושים את זה? יש איזושהי קרבה בהודו בכלל, לא רק בטנטרה בין הטמא לטהור, הם לא מדכאים את הטמא אלא מקדשים אותו ויש פה סוג של "קיצור דרך". זו נשמעת דת פורקת עול אבל יש בה דווקא היבט סגפני- לזכר אסור להגיע לאורגזמה, אסור לו לשפוך את הזרע. אם הוא רואה שהוא שפך את זרעו, יש תרגולת יוגית בה הוא אמור לדעת לשאוב את זרעו חזרה. בלב ליבו של הדבר הזה יש דווקא אלמנט של שליטה עצמית וסיגוף. מי שעושה היום יוגה עושה יוגה טנטרית. אנחנו לא יודעים איך נראתה היוגה האחרת.
