מנהג הסיטה הופך להיות אחד הנושאים העיקריים בשיח בהודו באותה תקופה. בכלל כל נושא הנשים הופך להיות מרכזי. גם שאלת האלמנות- לא רק האם ישרפו אלא גם האם יכולות להינשא מחדש וכד'. איזה חינוך נשים מקבלות, נשים שרוקדות במקדשים. זו התקופה של אנגליה הוויקטוריאנית, ערכים פוריטניים, איום ממיניות נשית.
על פי אחד המחקרים בוויכוחים האלו הנשים לא היו סובייקט- לא היה להם קול, זה היה דיון גברי, והם גם לא היו אובייקט, הדיון לא היה באמת על הנשים אלא זה היה המצע עליו דנו בשאלות כמו- מהי המסורת ההודית האמיתית, מה צריך לעשות עם המסורת היום וכד'. למרות זאת כן היתה גם תנועה להפסקת הסאטי. רצו שיוציאו חוק שאוסר את הסאטי. הפקידים היו חלוקים בדעתם, למשל הם תכננו לא להתערב, אהם למשל שפטו על פי ספר החוקים של מאנו ועל פי השריעה, הם טענו שהם לא באו לשנות או להתערב. השיטה הזאת כמובן שינתה הרבה דברים כי היא שינתה את כל הקונטקסט הפוליטי- למשל הפכה את ספר החוקים של מאנו לספר חוקים המשמש בפועל, נתנה לברהמינים סמכויות שלא היו להם.
גם לגבי הסאטי- בהתחלה הם לא רצו לבטל, הם ביקשו חוות דעת והחליטו שזה ענין וולונטרי- אם האישה רוצה היא יכולה לעשות זאת. ואז בכל טקס סאטי היה פקיד בריטי שראיין את האלמנה- כלומר הבריטים הפכו להיות חלק מהשיטה.
בסוף הרפורמיסטים הצליחו ליצור שינויים וגרמו לכך שיוציאו את הסאטי מחוץ לחוק. עד היום הסאטי אינו חוקי ועד היום יש מקרים כאלה.
רשמוהאן רוי נחשב היום כאבי האומה ההודית, התקופה הזאת נחשבת לראשית הלאומיות ההודית, גם פמלייתו- רבינדרנת טאגור ושות' ועד גנדי.
כמה מילים על התנועה הלאומית ההודית- קודם כל היא מתגבשת תחת התגוננות, ההודים מוצגים כפרימיטיביים, ברברים, שורפי נשים, חלשים, נחותים, לא מפותחים. תחת זאת הם צריכים להגדיר את עצמם, לפעמים ממש בצורה מילולית, דיברנו על הצנזוס- הסקרים אותם עשו הבריטים לגבי ההודים. אבל באופן כללי, תחת הביקורת הזאת מכל מיני כיוונים ההודים צריכים להגדיר את עצמם- מי הם, במי הם מאמינים וכד'.
המצאה מחדש של המסורת- בתקופה זו יש קבוצות שאומרות- המסורת שלנו היא לא מה שאנחנו עושים היום אלא מה שהיה פעם- צריך להחזיר עטרה ליושנה. מדובר על מסורת מטוהרת, מנוקה, הורדה של הנושאים שנחשבים בעייתיים, נחשלים- הפליית נשים, הפליית קסטות וכד'. זה לא מבטל את המוסדות האלה באותה תקופה, זה אפילו מחזק אותם במידה מסוימת אבל זה מוקד הדיון.
דבר נוסף שקורה הוא הקשחה של קטגוריות- דיברנו על זה בהקשר של הקסטות, פתאום נהיה לה הגדרה בירוקרטית, זה גורם להם להתאגד, ליצור זהות קבוצתית וכד'. זה קורה גם בשאלת ההינדואים והמוסלמים. זה לא שהמציאו דתות חדשות- גם אז היה הינדואים ומוסלמים בתת היבשת ההודית (למשל היו תנועות מחאה שרצו לאחד בין ההינדואים למוסלמים) אבל בסוף המאה ה-19 פתאום יש קבוצות ששמות את הדגש על המפריד. למשל הינדי ואורדו זה שתי שפות שנשמעות אותו דבר אבל הם נכתבות בכתב שונה- להינדי הגיעו מילים מהסנסקריט ולאורדו נכנסו מילים מהפרסית. הם גם מתחילים "לנקות" את השפה. בקיצור- תופעה דרמטית של הקשית הקטגוריות והזהויות תחת השלטון הבריטי. התוצאה היא שבסוף התקופה הזאת אנחנו רואים חלוקה לשתי מדינות לאום עם מאבקים אלימים ביניהן. מעולם עם קטגוריות שונות אך נזילות ומשיקות הפך להיות עולם עם זהויות קשוחות.
גנדי- 1869-1947- חי בתקופה השניה- בה היה שלטון ישיר של הממלכה הבריטית. אחד ההוגים החשובים והמשפיעים ביותר של המאה 20. הוא דמות מורכבת ומעניינת יותר ממה שעולה בייצוגים הרגילים שלו. גנדי נולד בבוג'ארט, בגיל צעיר נוסע לאנגליה ללמוד משפטים, הופך למעין עו"ד בריטי. שפת האם שלו היא בוג'ראטי אך בהמשך הוא מאמץ את האנגלית, הוא רואה בעצמו נתין נאמן של המלכה ויקטוריה ועד תקופה מאוחרת הוא טוען שהוא מנסה להשיג מהמלכה ויקטוריה נאמנות בחזרה ושתקיים את מה שלקחה על עצמה כאשר קבלה את השליטה על הודו. כבר באנגליה הוא מאמץ את הצמחונות ומתחבר לאגודה הצמחונית. זה הופך להיות חלק מתפיסת עולמו.
הוא לא מצליח להסתדר כעו"ד בהודו ולכן נוסע לדרום אפריקה לעבודה שהיא מעין משפטית ומעין תרגומית. הוא נמצא שם בין 1893-1914- כלומר, שנותיו המשמעותיות עברו עליו בדרום אפריקה, לא בהודו, שם מתגבשת תורתו, הפרקטיקה הפוליטית שלו וכד'. שם הוא מאמץ אורך חיים סגפני (מיניות, משטרים דיאטטיים) ושם הוא כותב את ספרו- עצמאות להודו.
כשגנדי מגיע לדרום אפריקה היא עדיין קולוניה בריטית, רוב האוכלוסייה היא האוכלוסייה האפריקאית השחורה, יש בה שני מיעוטים לבנים משמעותיים- המיעוט האנגלי והמיעוט ההולנדי- הבורים או אפריקנרים- יש ביניהם איבה וחילוקי דעות אך משותפת להם תפיסת העליונות הגזעית על הגזע השחור ועל המיעוט ההודי שנמצא שם, רובו מדרום הודו, הם לא ממש עבדים אבל בפועל הם משועבדים למקום עבודתם. גם השכבה היותר עליונה של הודים, נמצאים תחת המגבלות החמורות של דרום אפריקה- אסור לסוע במחלקות מסוימות ברכבת, אסור ללכת על מדרכות מסוימות וכד'. מהיום הראשון של גנדי בדרום אפריקה הוא נתקל באפליה הזאת. כבר ביום השני הוא כותב למערכת. הוא העו"ד ההודי- האנגלי היחיד שיש שם ולכן הוא מעין קטגוריה של איש אחד.
