בעקבות זה הוא כותב את הטקסט הגדול שלו בטלגו.
בכל אזורי הודו יש תקופה של עליית השפות המקומיות, אשר מתחילות לייצר יצירות חשובות וגדולות.
עכשיו ניתן סקירה הסטורית על התהליך בו אירופה משתלטת על הודו. תהליך מפתיע כיוון שההיסטוריה היותר מוקדמת של מגעים בין הודו לאירופה הם שונים- מדובר במקומות רחוקים מאוד אחד מהשני. לאירופה אין כמעט מגע ישיר עם הודו- בעיקר מאז עליית האסלאם. מעט מאוד אירופאים מבקרים בהודו (מרקו פולו למשל) הידע שלהם על הודו מוגבל מאוד ומיושן. בעשור האחרון של המאה ה15 העולם השתנה בצורה דרמטית- גילוי אמריקה, הגעת וסקו-דה-גאמה לחופי הודו, גילוי כף התקווה הטובה וכד'.
הכיבוש של הודו פותח את הנתיבים לסחר עם כל אסיה, להתעשרותה של אירופה והפיכתה לגוף גדול ומשפיע.
1498- ואסקו דה גאמה מגיע לחופי הודו- לגואה- בפעם הראשונה. בתקופה זו האירופאים הם אימפריות ים. הם שולטים בנתיב הים ויש להם מושבות לאורך החופים (כלכתה, מאדראס, וכד') הראשונים שמגיעים הם הפורטוגזים- בית המלוכה הפורטוגזי הוא השולח. הם עוברים את כף התקווה הטובה ומגלים נתיב מסחר חדש שלא היה שייך לאף אחד. הם משתלטים על גואה, בונים בה מושבה מבוצרת וכד'
המאה ה-16 בצפון מתחילה לעלות אימפריה חזקה- המוגולית ברשות אכבר. במרכז יש את השולטניות. האם לא הפריע להם ההשתלטות הפורטוגזית? הפורטוגזים שלטו על השוק, היה להם מונופול- מידי פעם הם סגרו את הנמלים של השולטניות כדי למנוע תחרות וכד'. התשובה היא שזה לא הפריע להם כיוון שהם היו אימפריות חקלאיות. המס היה חקלאי, היה טוב להם שהמסחר הזה יתקיים ובכך יגיע כסף (המתכת) להודו. הם לא היו אימפריות של ים, הם בקושי הרגישו את נוכחות הפורטוגזים.
עם סוף המאה ה16 הפורטוגזים נחלשים וכוחות אירופאים חדשים מתחזקים באזור נתיבי הסחר- הולנדים, בריטים, צרפתים. בניגוד למודל הפורטוגזי כאן לא מדובר על גופים שנשלחים מטעם המדינה אלא יש חברות סחר פרטיות- התאגדות של אנשים שכל אחד מהם קונה מנייה- זה מקטין את הסיכון ומאפשר להגדיל את הרווחים- החברה הולכת וגדלה. החברה הבריטית למשל, היא לא חלק מהמדינה הבריטית, לכאורה. בפועל- חלק גדול מבעלי המניות הגדולים היו חברי פרלמנט או אנשי אצולה ומקורבים לבית המלוכה. זו היתה שיטה נוחה לפרלמנט או למדינה- מצד אחד יש להם פעילות בתת היבשת ההודית ומצד שני זו חברה פרטית. למשל- באמצע המאה ה-18 כשחברת הסחר הבריטי החלה לכבוש אדמות הם כותבים לממשלה ומציעים להם את ההזדמנות אבל הממשלה מציעה שהם יעשו זאת- על מנת שזה לא יתן כח למלך על חשבון הפרלמנט וכד'.
אומנם מדובר במושבות קטנות "Factories" ועדיין יש להם השפעה גדולה על האימפריה- הם אלו שנותנים את התשתית לסחר הימי- הנמלים הגדולים, מחסנים, ובהמשך גם מפעלים לייצור סחורות שיש להם ביקוש באירופה כגון טקסטיל. כדי להגן העל כל המבנים האלו יש צורך בצבא שכיר שישמור על כל המקומות האלו. הדפוס הצבאי של המעצמות האירופיות מתחיל להתייצב- צבא של שכירי חרב מקומיים. לבריטים לא היתה עליונות מספרית או טכנולוגית על צבאות שהיו בתת היבשת. העליונות שלהם היתה טקטית הם הצליחו להביא את התרגולות הצבאיות האירופיות הרגליות- כך הם הצליחו להכריע אפילו פרשים. המפעלים האלו גם מזרימים כסף לתת היבשת ההודית- הם מספקים אשראי, מקומות עבודה. וכד'.
סוף המאה ה-17 רגע חשוב בנקודת המבט של לב היבשת. השליט- אורגנזב. האימפריה המגולית עוברת מהאזור של דלהי דרומה- סיפוח הסולטנויות והתרחבות הלאה. זה משהו חדש. עד אז היה כיבוש גדול ולאחריו יש מהפכה אדמיניסטרטיבית ושגשוג גדול. זה לא קורה במקרה זה כי למרות שהם מצליחים להשתלט על האדמות הם מסתבכים במלחמת גרילה- דבר זה מחליש את האימפריה. בשלב זה הבריטים מתחילים להיות מטרד- הם מטילים מצור על הנמלים, מטילים מצור על נמלי האימפריה המוגולית וכד'. הוא עושה כמה פעולות כדי להחליש אותם- מגרש אותם מהFactories שלהם לכלכותה וכד', אבל אין לו מספיק כח להתעסק איתם כיוון שהוא עסוק בקרבות הגרילה. לאחר מותו של אורגנזב ב1707 האימפריה המוגלית מתפרקת בפועל אך באופן רשמי ממשיכה להתקיים כ150 שנה נוספים. כל המדינות שהיו מתחת לשלטון הקיסר מקבלות ממנו הכרה. בפועל הוא היה שליט בובה, לא באמת היה לו כח אבל כביכול אותן מדינות פעלו בשמו. לשם נכנסת החברה הבריטית שמזהה את הווקום הפוליטי. יש גם מלחמות בין אותם שטחים ומדינות. אין אימפריה חזקה אבל יש שליט שכביכול מעניק אישורים. למשחק הזה נכנסת החברה הבריטית. יש להם אינטרס כיוון שהרבה מהכסף נכנס להודו- הרבה יצוא ומעט יבוא, והכסף הגדול נמצא בחלקות ובשליטה על הקרקעות. ברגע שבריטים שולטים על הקרקעות הם יכולים לעבור לקולוניאליזם הקלאסי- הודו יצאה מוצרים לאנגליה (טקסטיל) שם ייצרו אותם ויבאו להודו בגדים. אנגליה מצליחה להחזיר לעצמה את הכסף שהיא שפכה בתת היבשת ההודית. את השליטה על הקרקעות הם עושים דרך המשחק מול השליט המוגולי- מבקשים את אישורו.
1757-1857- הבריטים ראו בעצמם כאלו שמביאים את השלום לאימפריה ההודית. ממש כמו הרומים באותה תקופה. הם טוענים שהם הביאו איתם סדר פוליטי, יציבות, שלווה וכד'. הנרטיב הזה הוא בעייתי וברובו לא נכון. למרות שהאימפריה המוגולית לא שרדה בפועל המחוזות שלה המשיכה להתרחב ולהתעצם, הדפוסים של האימפריה המוגולית נשמרו. החלקאות המשיכה לשגשג וכד'- זה בדיוק מה שמשך את הבריטים.
