– קרב plassey- גם אנגליה וגם צרפת מריצות כל אחת מהם מועמד מטעמה על הירושה על בנגל. בכל מקום שאין יציבות פוליטית הם תומכים במועמד מסוים, תומכים בו ומשתמשים בו על מנת לשלוט על הקרקע אח"כ. זה הרגע בו חברת הסחר הבריטית שעד אז היתה ימית הופכת להיות בעלת מדינה עם דיוואני מהקיסר המוגולי.
התקופה הזאת היא תקופה בלתי צפויה- נראה שהבריטים כיננו אימפריה בלי להתכוון לכך, הם לא ממש תכננו להשתלט, הם רצו כסף ובטעות נסחפו לזירה הפוליטית ההודית, הם מצאו עצמם עם שטחים נרחבים שהם שולטים בהם בצורה ישירה ובעקבות זה יש צורך בבתי משפט, תשתיות וכד'. אך מנגד- עם ההתרחבות וכיבוש השטחים בא התיאבון.
היתה נקודה באמצע המאה ה18 שלא ממש היה ברור מי הולך לנצח- האנגלים או הצרפתים. יותר מכך, היה שלב בו נראה היה שהצרפתים הולכים לנצח. היה אדם בשם Duplex שהיה אדמיניסטרטור ממולח. תחתיו היה אדם שנקרא Bossy Dora- הסיפור קשור לBobbili- כפר קטן מדרום לכלכותה.
בוסי נולד בצרפת ועבד אצל דופלקס, הוא היה מעיין קצין צבאי זוטר עם כשרון כלשהו לנווט בפוליטיקה ההודית. היה לו גם כמה ניצחונות בהם הוא התפאר. הוא הצליח לקבל זיכיון על המיסים בכל המרחב של המחוזות המזרחיים של חופי אנדרו-פרדש. כדי לממש את הזיכיון הזה הוא יצא עם צבא, לא גדול לאזור בומבילי. יש עיירה בשם ביג'יאנגראם (כמו האימפריה) והייתה שם שושלת מלוכה שהייתה מסוכסכת עם האצולה הלוחמת ששלטה בבובילי. המסורת הדרום הודית מספרת שהאיבה נוצרה בגלל קרב תרנגולים גדול. התוצאה היתה שכאשר אותו בוסי דורה הגיע לאזור אנדרו-פארדש הוא מצא עצמו בברית עם מלך ביג'יאנגראם שעיקר מה שהוא רצה היה להכריע את בובילי. לוחמי בובילי לא רצו להלחם, הם ידעו שאין להם סיכוי לנצח את הצבא של בוסי- עם הקצינים הצרפתים וכד'. בתוך המשא ומתן שהתפתח שם בוסי לא כל כך הבין מה קורה, הוא היה תלוי תלות מוחלטת במתורגמן- המתורגמן היה בעל הכח באותה תקופה. ביג'ינאגרם לא היו מוכנים לסגת ללא קרב. לוחמי בובילי לא ידעו מה לעשות- היתה את הסכנה שהצרפתים יכבשו אותם והם יצטרכו לאכול את האכול המזעזע שלהם, ולדבר את השפה הטיפשית שלהם (נשבעת שזה מה ששולמן אמר!!). אך בלית ברירה הם יצאו לקרב והובסו והייתה שם התאבדות המונית. לוחם אחד חשוב בשם טאנדרה פאפיה לא היה באותו קרב, הצליח להיכנס למאהל והרג את מלך ביג'ינאגרם. החרב שלו עד היום נמצאת במצודת בובילי.
אחד הדברים שרואים בסיפור הזה הוא שבוסי, ההרפתקן הצרפתי, היה בעצם סוג של בובה שנוצלה על ידי בעל הברית שלו, לכאורה. התוצאה היתה טרגית ומיתרת.
אחותו של אותו מלך שאמרה לו לא ללכת להילחם התאבדה והיום היא אלה שמתגשמת פעם בשנה בדמות הכהן שלה שעומד במקום רחוק וכולם זורקים עליו בננות…
שבוע שעבר התחלנו לדבר על ראשית התקופה הקולוניאלית עם ראשית הגעת המעצמות האירופיות. דיברנו על הפרדוקס- החל כחברות פרטיות שהיוו מעין באי כח של היבשת עד שהגיעו למצב של שלטון ישיר.
גם היום נעסוק בתקופה הקולוניאלית אך בזיקה לשאלת הקסטות. קסטות זו מילה פורטוגזית.
Varna- צבע, מעמד. מוזכר בהקשר של החברה ההודית המסורתית. מדובר על מונח עתיק המתייחס ל4 השכבות בחברה- ברהמינים, כשטרייה, ואיישיה, שודרה ויש גם את הוארנה החמישית- האסורים במגע. הטמאים. כבר בוודה יש תיאור של הופעת המעמדות מגופו של הפרושה הראשון. זוהי קלסיפיקציה היררכית. גם בספר המשפטים של מאנו יש אזכור לכך.
שולמן טוען שכל הקלסיפיקציה הזאת היא ערטילאית לחלוטין. הוא מדבר בעיקר על דרום הודו (האזורים שהוא מכיר) יש ברהמינים ויש כאלה שהם לא ברהמינים ויש את הטמאים. כלומר- הקצה העליון והתחתון קיימים אך כל השאר זה מעין קטגוריה בלתי מובחנת, למעט מידי פעם שיש קסטה שמנסה לשפר את מקומה ואז היא תשתמש במונחים האלו ותטען שבעברם אבותיהם היו כשטרייהß אלו לא קסטות אלא מעמדות, וארנה.
Jati- מילה שההודים לא כל כך משתמש בה. זה דומה יותר לקסטות, זו המילה שתופיע בספרות המשנית- זו המציאות עד לפני 2 עשורים נגיד, בשנים האחרונות זה מטושטש יותר.- קבוצת השתייכות אסקרפטיבית- שנולדים לתוכה, שבד"כ יש לה לפחות 3 מאפיינים, בד"כ יותר:
- משלח יד מסורתי (נגר/ספר/סנדלר וכד')
- קומנסליות- אכילה ביחד- גבולות המזון- הכללים המסדירים את מנהגי האכילה- ממי אתה מוכן לקבל אוכל מבושל. הכלל אומר, בגדול, שאתה מוכן לקבל אוכל מלמעלה, ממי שמעליך בהיררכיה. הקבוצות מתחרות בינן לבין עצמן על המעמדות, הפרקטיקה של אכילה ממישהו אחר מראה את ההיררכיה.
- אנדוגמיה- מתחתנים בתוך גבולות הקסטה.
בנוסף לאלו יש מנהגי אוכל, לבוש, פולחנים מסוימים, יורשים גם את האל אותו אתה עובד- אם כי זה ניתן להחלפה, אך בד"כ אתה נולד לתוך המערך הריטואלי המסוים.
