האלים הפוראניים: שיווה. פורנה- עתיק- קבצי חומרים מסורתיים, מעין אנציקלופדיה, חלקם סיפורים מיתולוגיים. בסיפרות הפוראנות מוצאים לראשונה התגבשות של שני זרמים עיקריים- זרם הממוקד בוישנו וזרם הממוקד בשיווה.
יש כאלו שטוענים שההינדואיזם היא דת מונוטאיסטית ושווישנו הוא אל אחד בעל התגלויות רבות. וישנו הוא אל המרכז, למעט ביטויים אחדים בהם הוא יוצא מהמקובל, וישנו הוא אל "בורגני", שייך לציוויליזציה, לעולם בו אנו חיים. הוא שייך למרכז, הוא כולל את הכל.
המראה של שיווה- שיווה בדרך כלל נראה כחול. במקור הוא אדום- צבע האש, אבל הוא מורח את גופו באפר בו שורפים את הגוויות ולכן הצבע הבהיר יותר. לשיווה יש רסטות, הוא סוג של יוגי, רוב הזמן הוא מסתגף, עושה מדיטציות, על עצמו, על החלקים הנסתרים של עצמו. אבל שיווה הוא לא רק יוגי הוא גם בוגי- נהנתן. מהשער של שיווה זורם נהר הגנגא, היא גם אשתו השנייה.
שיווה נשוי לפרווטי, נקראת גם אומה, היא שוכנת במחצית השמאלית של גופו. ונשוי גם לגנגא. היחסים בין הנשים הם יחסי קנאה.
גופו של שיווה שורץ נחשים. שיווה חי ביער. בדרום הודו היער הוא גם המקום בו שורפים את המתים. שם אפשר למצוא את שיווה- במקום שרפת הגוויות. מקום זה שורץ נחשים. במקום הזה שיווה רוקד. הוא בדרך כלל במצבי תודעה "חריגים" הוא שיכור ואוכל חשיש. הריקוד הזה קשור גם לחורבן העולם. שיווה מוקף שדים צמאי דם כשהוא רוקד.
לשיווה יש עין שלישית, העין השלישית של היוגה, זה עושה אותו למכוער. הוא נקרא "בעל הפנים החריגות"
פרווטי היא ביתו של הר ההימאליה. היא התמסרה ליוגה על מנת לזכות בו. אבא שלה לא כל כך אהב את זה. להינשא לאל זה לא כל כך מומלץ בכל מקרה, אבל לשיווה, על כל תכונותיו זה אפילו פחות מוצלח..
למה לתאר כך את האל? הוא חופשי, בן חורין. הוא גם אל קצת מסוכן, צריך להיזהר ממנו. שיווה הוא בד"כ גם אל לא צפוי, הוא אוהב לעשות תעלולים, פעמים רבות הוא מופיע מחופש. שיווה הוא גם שונה מהקונבנציות והמושגים הרגילים. בניגוד לווישנו, שהוא אל של המרכז. הוא אל נגיש, קרוב. ממול זה מופיעה התפיסה שהאל הוא שונה מאתנו, הוא נמצא בחוץ, הוא אחר, מעבר לגבול.
העבודה את שיווה היא דרך הלינגה, סמל מיני, פאלי. פירוש המילה לינגה קשורה גם למגדר. (שיווה הוא גם זכר וגם נקבה, כאמור חצי גופו השמאלי הוא נשי). כלומר לשיווה יש קשר למגדר ומיניות (כאמור הוא נהנתן). לדעת שולמן הזהות המינית הפאלית של שיווה היא משנית. לינגה זה גם סימן. שיווה הוא אל שמשאיר סימן. סימן דינאמי וחי, גרעין אלוהות שמאפשר לעבוד מולו, איתו, עליו. עם שיווה נמצאים במצב אינטואיטיבי.
נאטראג'ה- Natraja- האל מלך הרקדנים. דמותו המפורסמת הטאמילית של שיוויה. הוא מוקף אש. יש לו מספר זרועות ידיים. דמותו של האל מסמלת את 5 הפעולות-באחד מהם יש לו תוף קטן- עם צליל התוף הוא בורא את העולם. ביד שניה יש לו אש- איתה הוא מחריב את העולם (מידי פעם). יש תפיסה של שיווה כאל הרסן, זה לא בהכרח נכון, הוא לא הרסני יותר מאלים אחרים. שיווה מחריב את העולם כי רצונו לפנות מקום, לפתוח את המרחב, לפנות מקום חופשי מאובייקטים. היד השלישית של שיווה מונפת קדימה (כמו תנועת עצור). זו היד שמסמלת את רצונו לקיים את העולם, לתחזק אותו. כלומר שיווה- בורא, מחריב ומשמר את העולם. שיווה עומד על רגל אחת, אפסמרה- שיכחה- האלוהות הזאת מעוגנת בשיכחה- שיווה משכיח או מסתיר את האמת מפנינו- זו הפעולה הרביעית שלו. הפעולה החמישית מעוגנת ברגל המורמת כלפי הצופה- פעולה של חסד. מי שמצליח לחדור מבעד למסך ההסתרה של שיווה זוכה בחסדו.
כלומר- 5 הפעולות- בורא העולם, מחריב העולם, מתחזק העולם, מסתיר האמת, חסד.
בשיעורים הראשונים דיברנו על כך ששיווה מוזכר מעט בוודה, תחת השם רודרה- האל הבוכה, הזועק, המוחה. הרבה מהאלמנטים שהזכרנו עכשיו מופיעים כבר במיתוסים על רודרה.
ברהמה רצה לברוא את העולם אז הוא הוציא מתוכו את ביתו- אלת השחר. על מנת ללדת עוד ברהמה היה צריך לאנוס את ביתו. הוא רדף אחריה בדמות אייל שרודף אחרי צביה. הרעיון של גילוי אריות הוא רעיון שזיעזע גם את האלים, לכן הוציאו האלים מתוך הבת את רודרה- דמות מזעזעת וביקשו ממנה לעצור את כל העניין. רודרה ירה חץ בברהמה, פגע באשכיו והזרע הלוהט שלו נשפך על הרצפה. האלים לא רצו שהוא יתבזבז ועל כן מהזרע הזה יצא האדם הראשון. עצם פעולת ההתנגדות לבריאה היא הבוראת, היוצרת. בתמורה הוא נהיה האל של החיות.
