בסימסטר הזה דיברנו על דרום הודו, על תרבות הסנגם העתיקה של הדרום. על הבהקטי- התפתחה בדרום הודו ואח"כ התפשטה. על המקדש ועל הצ'ולה- המקדש במרכז והבהקטי כתרבות מרכזית.
היום נדבר על טנטרה- נושא חשוב בתרבות ובדתות הודו.
ניתן לחלק את דתות הודו בכלל וההינדואיזם בפרט ל3 זרמים דתיים גדולים כאשר טנטרה היא הזרם השלישי בה. זוהי חלוקה אנליטית- יש איזה ערך מסוים להבדיל בין חלקים בשכבות השונות אבל בפועל השכבות האלו לא נפרדות וכולם נמצאות במקדשים ובדתות כפי שהן באות לידי ביטוי. 3 שכבות שבפועל מתקיימות יחד.
שכבה 1- vaidika- הדברים שהגיעו מהוודות. מקור הסמכות הוא הוודה. עם אלמנטים משמעותיים מה- smarta- האמת הנזכרת- רובד היסטורי מאוחר יותר המסדיר את הדרהמה ואת ההתנהלות היומיומיתß ברובד הזה יש את הטקסטים עצמם- ספרות הוודות וספרות הדרמה. הפולחנים שלו הם פולחנים המופיעים בוודה- פולחני מלכים כמו קרבן הסוס, או אגניצ'אינה (בניית המזבח)- אלו פחות מרכזיים. יותר מרכזי זה פולחנים יומיומיים, ביתיים- מנטרות וודיות, ריטואלים של שלבי מעבר בחיים- חתונה, שרפת גופה וכד' בתוך הוודות יש לא רק דגש על פולחן בייתי ועל המשפחה אלא הרובד האופנישדי שנמצא בתוך הוודה והוא השלב האחרון והחתרני של ספרות הוודה- קורא לפרישה מן העולם, התנתקות מן החברה- יציאה ליער, סגירת החושים, רתימתם, שליטה בהם (יוגה) ושחרור מן העולם. יש בזה מימד חתרני אך כפי שאמרנו יש ברובד הוודי ובספרות הסמרטה ניסיון לשלב ולביית את האלמנטים החתרניים בתוך הדת עצמם- ניתן להשיג מוקשה אך רק לאחר שמילאת את כל חובותיך- למשפחה, לחברה, לאלים וכד'.
שכבה 2- הבהקטי- זרם דת שמתפתחת בדרום הודו, נפוצה משם לחלקים אחרים בהודו. יש לה טקסטים משלה- קורפוס השירים, ההמנונות ששרים הקדושים הנודדים שעוברים ממקדש למקדש אך יש להם קשר לאל מסוים במקדש מסוים. (כאמור זה לא מבטל את הוודה אלא מתחבר). דרך העבודה שלהם היא חושנית- לא צריך לרתום את החושים אלא לחוות את האל- לטעום אותו, לחוש אותו, לשמוע אותו וכד'. גם בבהקטי יש אלמנט חתרני- לכאורה זו עבודה אוניברסלית- לא צריך להיות ברהמין או מלומד כדי לחוות את האל. ניתן אפילו לשנוא אותו בעוצמה וגם זה בעל משמעות- ניתן להיות בכל גיל, רקע, מעמד וכד'. ניתן גם לפרוק את הנורמות החברתיות- ניתן להתחתן ולהתמזג עם האל במקום להקים משפחה וכד'- מימד חתרני. אך גם בבהקטי יש אלמנט מבנה- זו דת של המיינסטרים בדרום הודו- נוצרת קהילה סביב המקדשים- סביב הפולחנים, הלוח שנה. המקדש הופך להיות מוסד פוליטי-כלכלי המבנה את המדינה. גם הבהקטי השכיל להכיל את החלקים החתרניים שבו ולהפוך לדת מרכזית, מיינסטרימית. דיברנו על 3 שלבים בהתפתחות הבהקטי- שלב ראשון של שירת ההמנונות, שלב שני של עריכה וקנוניזציה של ההמנונים ואח"כ סיסטמטיזציה פילוסופית של הרעיונות האלו לתוך רעיונות מוכרים ונפוצים כמו היוגה.(כאן למשל משתלבים הרבדים)
שכבה 3- טנטרה. תופעה נרחבת עצומה וחמקמקה. אין קבוצה שאומרת "אנחנו הטנטרה" אלא זה מכלול "רשתות" שקיימות במקומות שונים. אנחנו ננסה לאפיין את הטנטרה אבל יש בעיתיות בהכללות האלו. אנחנו רואים קבוצות טנטריות החל מהמאה ה5 לספירה בצפון וצפון-מזרח הודו (קשמיר למשל). אלו קבוצות אזוטריות לחלוטין, בשולי החברה, שעושות פרקטיס חתרני, סודי, אזוטרי. לקבוצות יש מנהיגים, גורויים שעושים טקסי חניכה סודיים ומלמדים את חניכיהם את הפרקטיקות הסודיות- הם עוסקים למשל במנחות של דם וזרע לאלות מפחידות בחצות הלילה במקום שריפת הגופות, הם עוסקים בפולחנים מאגיים אלכימיים, פולחני שיש בהם, לפחות באופן סמלי, אקטים מיניים בין החברים בכת או בינם לבין נשים אחרות. זו לחלוטין תופעה חיצונית ואזוטרית יחסית לתרבות המיינסטרימית של אותה תקופה. המקורות שלה אינם מקורות ישירים מן הוודה או הבהקטי. זה משהו אחר- לא ברור מאיפה זה בא- יש הרבה ספקולציות לגבי זה.
דיברנו הרבה בקורס על המוקשה- שחרור מן העולם, ממעגל הלידות. עקרון חשוב באופנישדות אך כדי להשיג אותו צריך לצאת מן החברה, להילחם בחושים, להסתגף. הרובד הוודי מנסה להתמודד עם החלק הזה- להכיל אותו אך לתחום אותו. המוקשה הוא דבר רחוק- צריך לעבוד קשה, להסתגף, לסבול הרבה על מנת ליהנות ממנו. הפרקטיקה- דיכוי החושים, סיגוף
הבהקטי קצת אמביוולנטי בהקשר של המוקשה- האל נמצא בעולם הזה- זו חוויה מדהימה- יש בו גם אלמנט של עצב ופרידה שטבוע בו, אך כביכול אפשר לדחות את המוקשה כיוון שהחוויה מול האל ממלאת. הפרקטיקה- שימוש בחושים
הטנטרה מפרשת מחדש את העיקרון על פיו המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס קשורים (למשל- נשימה במקום הקרבה). הטנטרה אומרת- אם הכל קשור אז הכל קשור- גם האלמנטים היותר ארציים, טמאים כמו מיניות והפרשות. הטנטריקה לא פורש מן העולם הוא חי כאן, בגוף שלו, הוא לא פורש מן החברה (למרות שזו דת שולית). הטנטריקה רוצה להשתמש בכל גופו על מנת להשיג כוחות שיאפשרו לו להיות אוטונומי, לשלוט במציאות. גם היוגי רוצה להשיג כוחות אך עושה זאת על ידי מלחמה בחושיו. הטרנטיקה משתמש בחושים. בכל דתות הודו יש השפעות של הטנטרה, זה פרץ במאה ה5 לספירה אך השפיע על כל הדתות. למשל בבודהיזם בו צריך בכל גלגול להתקדם, ולצבור דרך, ולוקח הרבה זמן להגיע לשחרור (עד שהר שלם ישחק לאפר כשנופלת עליו טיפה בסוף כל יוגה). הטנטרה לא רוצה ללכת בדרך האינסופית. הם רוצים לעשות תרגול שמראה להם, או מאפשר להם לדמיין, איך אנחנו כבר שם- אנחנו כבר מוארים, כבר האל. כבר בחיים האלו נראה את עצמנו כבר שם.
