ממלכה חשובה בדרום ובמרכז הודו vijayanagara קמה ברבע השני והשלישי של המאה ה-14. האמפי של היום. שני אחים- סנגמה שקוראים להם harihara (רבע שני של המאה ה14) ו- bukka (רבע שלישי) ייסדו שושלת ששלטה בויאג'אנאגרה. באותה תקופה מתקיימים מסעות הכיבושים הגדולים של סולטנות דלהי. אומנם לא כבשו את מרכז ודרום הודו אך הגיעו עד מדורה (הצ'ופצ'יק הדרומי של דרום מרכז היבשת) עד עכשיו דיברנו על זה מנקודת המבט של הצפון. מנקודת המבט של הדרום זה רגע בו הסדר הפוליטי הישן והמוכר מתערער. עד אז יש ממלכות אזוריות עם שפות אזוריות שמתנהלות בפני עצמן, הם אומנם נלחמות זו בזו מפעם לפעם אך לא מספחות אחת את השנייה, הכיבושים של סולטנות דלהי מערערים סדר זה והאחרים סנגמה מנצלים זאת ומקימים את העיר שלהם, בין שני נהרות, אזור פורה מאוד. יש טענות מתחרות לגבי מוצאם של האחים. יש הטוענים שהגיעו ממדינת ההויסאלה ויש הטוענים שהגיעו ממדינות דוברות טלגו.
עוד זוג אחים שקשורים לייסודה של המדינה- משהו שפספסתי….
דבר נוסף שמאפשר את קיומה של המדינה הוא העובדה שווסקו דה גאמה משתלט על גואה. זה מאפשר יבוא של סוסים להודו (אין אפשרות להרביע סוסים בהודו)
עוד בעניין של הקשר- הרגע הזה זה גם רגע היחסות של האימפריה המוגולית- לקראת סוף שלטונו של קרישנה דהוה ראיה. בצפון המגולים רק מתחילים, במערב הפורטוגזים רק מגיעים. לכן המדינה הזאת היא החזקה ביותר באזור והיא השולטת בדרום- פורחת ומשגשגת. אין כאן מהפכה אדמיניסטרטיבית טוטאלית כמו של אכבר אך יש דפוס חדש של מלוכה ודמות המלך.
העיר בנויה סביב מקדשים לאל ראמה, היא אמורה להיות בנויה במקום בו ממלכת הקופים היתה בו בראמהיאנה.
האדם החשוב הבא הוא ramaraya הוא חתנו של קרישנה דהוהראיה (היה נשוי לביתו) לאחר מותו של דהוהראיה הוא האיש החזק במדינה ולוקח את סמכויות השלטון לעצמו. 1656- קרב טליקוטה- הסוף של ויג'אינאגארה. המדינה הזאת היתה בקשר עם 3 הסולטנויות האחרות שהיו באותה תקופה (התחלקו על פי שפות) היו מספר מלחמות באותה תופה בכל קומבינציה אפשרית. בשלב כלשהו 3 המדינות מתאחדות יחד, מפתיעות את העיר ומחריבות אותה. העיר ננטשת. כמה מן המלכים נדדו ממקום למקום.
תיאורי תהליכים שקרו בזמן זה.
מעכשיו נעסוק בהודו "המודרנית" מראשית התקופה המודרנית ועד ימינו.
לפני שנתחיל להתעסק בזה- השלמה משיעור שעבר לגבי האימפריה של הויג'אינאגרה. (האמפי של היום) כמו שאמרנו העיר נחרבה על ידי ממלכות מוסלמיות. הזכרנו את המלך קרישנהדהואריה ואת בדחן החצר שלו- טיאנלי ראמה.
הפריחה הספרותית הגדולה בשפת הטלגו- שפת אחות של השפה הטמילית. בתחילת המאה ה16 בתקופתו של קרישנהדהואריה היתה פריחה ספרותית בשפת הטלגו. סוגה ספרותית שלא הוכרה עד אז- רומנים. קצת מזכיר את מה שקרה ברוסיה במאה ה-19- פתאום יש שורת סופרים גאוניים שיוצרים משהו שלא היה קיים עד אז. זו לא סתם פריחה ספרותית אלא היצירות מתייחסות אחת לשנייה. באופן רשמי זו מעין קאוויה אבל בעצם מדובר במשהו שלא היה שם. המסורת אומרת שקרישנהדהואריה שהוא עצמו היה משורר גדול קיבץ סביבו 7 משוררים גדולים ויחד קראו להם- שמונת הפילים המחזיקים את הכיוונים. משורר החצר Peddana- כתב יצירה שנקראת "תולדות האדם הראשון" סיפור על השאלה איך יוצרים אדם. בעצם זה דיון בשאלה מהו האדם, מה מייחד אותו וכד'. לקרישנהדהווראריה טלגו לא היתה שפת האם שלו ובכל זאת הוא כתב בטלגו. הוא מסביר בהקדמה לספרו למה- הוא היה במלחמה והוא נרדם והיה לו חלום שהופיע לקראת הבוקר- זה מה שאומר שזה חלום אמת. בחלום הופיע האל וישנו וביקש ממנו לכתוב את הספר הזה. האל אומר לו- כתבת שתי יצירות בסנסקריט, האם יהיה לך קשה לכתוב ספר בטלגו? עשה לי ספר בטלגו. האל רוצה שהוא יפאר אותו. ואומר- אתה בטח תוהה איזה "אותי" עליך לתאר.. אתה זוכר את החתונה בשריראנגם- בחורה שכנערה צעירה היתה עונדת על צווארה את הזרים שנועדו לאל, כאשר האב ראה זאת הוא לא ידע איך להעניש אותה על שטימאה את זרי האל. והאל התגלה אליו בחלום ואמר לו שהוא לא מוכן לענוד אף זר שהבת לא ענדה. בהמשך היא התחתנה עם אחת ההתגלמויות של וישנו- והתמזגה עם צלמו של האל.
אז האל מזכיר לקרישנהדהואריה את החתונה הזאת- כאשר נשא לאישה את הנערה שהעניקה לו זר לאחר שענדה אותו בעצמה. (גם במקום בו הוא נרדם היה סיפור דומה על מישהו שענד את זרי האל..)
האל רוצה שהוא יכתוב בטלגו כיוון שזו ארץ הטלגו וזו ארץ הטלגו "מבין כל שפות הארץ טלגו היא הכי הכי" והוא אומר לו לתת את הרומן לאל שהוא בחר כשלו- האל בטירופטי- האל שלקח הלוואה בריבית קצוצה- האל מסביר שהם אותו אחד.
