ממלכת פאנדיה

בדרום היתה ממלכת פאנדיה – 365 כפרים- בכל יום בשנה כפר אחר אחראי לתמוך במלך. בארטהשסטרה יש דיון לגבי מסחר עם הדרום. כנראה שהיה שם סחר ענף ולכן גם החלפה של רעיונות ותרבות. היה מסחר ענף עם האימפריה הרומית, כאשר הם הפכו להיות המעצמה הימית הגדולה, יש התייחסות במדריכים הרומים לחוף הטמילי, בנוסף נמצא באזור הדרומי מטבעות רומים וכד'. כנראה שהנצרות הקדומה הגיעה להודו במאה הראשונה לספירה. בכתובות אשוקה הוא מדבר על 3 ממלכות באזור הטמילי אליהם הפיץ את הדהרמה שלו למרות שהם היו מחוץ לאימפריה שלו- פאנדיה, כ'ולה וקרלה-פוטרה. שלושת הממלכות האלו הן כנראה יחידה אוטונומית של 3 ממלכות. אחד המאפיינים של האזור הטמילי הוא הרציפות התרבותית. בניגוד לצפון הודו שהושפע מהרבה גורמים ונוצרה בו תרבות מעורבת, לדרום הודו הגיעו גלי הגירה רק בתקופות מאוחרות יותר ולכן לא היו השפעות מכריעות מבחוץ.

סיכום- יש בדרום הרחוק עולם שמתפתח בצורה עצמאית- מבחינה לשונית, פוליטית, חברתית (מנהגים אחרים), דתית, קולינרית וספרותית.

הכתובות הראשונות שיש מהודו הם כתב בראמי מתקופתו של אשוקה. אבל זה כתב שהתפתח מכתבים שמיים. יש כתובות מקבילות שנכתבו בכתב הבראמי הטמילי מתקופת המאות הראשונות לפני הספירה.

אבל ישנו קורפוס שלם- קורפוס הסנגם- שירת אהבה ושירת גבורה- ספרות גדולה, מאוחדת כנראה מהמאה השנייה או השלישית לספירה.

השירה הזאת מתחלקת לשירת הפנים-  akam- שירת אהבה (העולם הפנימי), ושירת החוץ- שירת גבורה, מלחמה, פילוסופיה. בשירת הפנים הקול הדומיננטי הוא הקול הנשי. זה קצת חריג.

בשיעור שעבר דיברנו על שירי הסאנגם (פירוש המילה הוא קבוצה, חבורה, מוסד) מקור השם הוא מאקדמיות לשפה וספרות טמילית. היו 3 כאלו. אחת היתה קיימת במשך אלפי שנים במדוראי (לא של היום) ישבו שם יחד עם האלים וכתבו שירים. מדוראי נהרסה ע"י מבול גדול וכל הספרות שלה אבדה. אקדמיה נוספת היתה בקפדורם, גם היא נהרסה בשיטפון וכל הכתבים אבדו למעט אחד- טולקאפיאם- הכתב הטמילי העתיק ביותר הקיים. האקדמיה השלישית היתה במדוראי הצפונית (מדוראי של היום) הסנגם השלישי ישב 1800 שנה, כ450 משוררים, תואם את מספר שמות המשוררים המוכרים משירי הסנגם. כיום כשדברים על שירי הסנגם מדברים על הסנגם השלישי, ההיסטורי, ממדוראי הצפונית.

אקאם- שירי הפנים, אהבה. פוראם- שירי החוץ- מלחמה, גבורה. פריט כלשהו בנוף החיצוני תמיד משקף משהו בתחושה, ברגש.

דקדוק האהבה.

יש טקסט שנקרא kalaviyel- דקדוק האהבה הגנובה. טקסט של סוטרות (חלקי טקסט קצרים ולא ממש ברורים) שמספר את סיפור האהבה הגנובה והמשכה. ע"פ המסורת הסוטרות חוברו על ידי האל שיווה בעצמו. בארץ הפאניה היתה בצורת קשה שנמשכה 12 שנה. אחרי 12 שנה המלך כינס את מלומדיו ואמר להם שארצו אינה ארץ ושילכו לאן שירצו ויכנס אותם שוב לאחר הבצורת. בסוף הבצורת שלח לכנס אותם שוב. הגיעו חזרה למדוראי- עיר הבירה. בדרך הם שכחו חלק חשוב מהדקדוק. לדקדוק הטמילי יש 3 חלקים- פונולוגיה, מורפולוגיה ומשמעות. המלומדים שכחו את המשמעות- דקדוק האהבה- השפה של נופים, מצבי פנים וחוץ וכד'. המלך התייאש ולכן נכנס למקדש של שיווה וביקש ממנו שייתן להם את הדקדוק החסר. ושיווה חרת על לוחות נחושת את הסוטרות של הספר הזה והשאיר את הלוחות מאחורי הלינגם- הפסל שלו במקדש. הברהאמין שניקה את המקדש מצא את הלוחות והביא אותם אל המלך. המלך הבין שזה טקסט חשוב אך לא הבין אותו כיוון שזה סוטרות, טקסט בלתי מובן. הוא הביא זאת למלומדים שניסו לפרש זאת והגיעו לפירושים שונים וסותרים. שוב נכנס המלך למקדש וביקש דרך להכריע בין הפירושים. שיווה אמר שיש בעיר ילד אילם בן 4. כאשר יקריאו בפניו את הפירושים הוא יתחיל לבכות ושערותיו יסמרו כאשר ישמע את הפירוש הנכון. הוא בכה כאשר שמע את פירושיו של נקירר, הטקסט של הפירוש שלו קיים היום ושם יש הסבר מלא לספרות האהבה.

ישנם 5 נופים. כל נוף קרוי על שם פרח- הוא סמן הנוף. כל נוף קשור למצב מסוים בסיפור האהבה.

1. קורינצ'י- סטורבילנטס- פורח פעם ב12 שנה בהרים בקרלה. זה אירוע כשזה קורה. כמו האהבה הראשונית, המוקדמת, האהבה הגנובה, הנדירה. השעה הרגילה של שירי קורינצ'י היא שעת לילה. יש סימנים כמו גם החיות שנראות שם, הפרחים הנוספים, התופים עליהם מנגנים. מספיק שהמשורר יזכיר את אחד הסימנים כדי להעלות את כל הנוף.
2. מולאי- היסמין- נוף גבעות המראה- הפרידה. האהובה מחכה האהוב לא מאוד רחוק. זו ציפייה נסבלת. פירוד בו היא מקווה שהוא עוד יחזור.
3. נראל- נימפאה הכחולה- חוף הים- פרידה, געגוע בלתי נסבל. האהוב נעלם, לא יבוא. האהובה מתקשה להכיל את הפרידה.
4. פלאי- המדבר- המאהב עזב את אהובתו, חוצה את המדבר לחיפוש עושר. הם במצב של ניתוק. לעיתים הם בורחים ביחד אבל עדיין יש נוף של פירוד כי הם משאירים מאחוריהם הכל- משפחה, כפר וכד'. זהו פירוד קשה. המצב הזה נמצא בכל אחד מהנופים, תמיד אורב ומחכה.
5. מארודם- חוף הדלתא- שדות האורז- האהוב חוזר, הם מתחתנים. כביכול סוף טוב אבל זה נוף המריבות והכעסים. בד"כ האישה מתוארת כאשר היא מחכה לבעלה החוזר מן הפילגש.